לטאת האמבט

17 ינו' 2010

סינסתזיה מיוחדת - תולעים במוח

עד כה התקבלו 5 תגובות. רוצה להצטרף לחגיגה?

פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!

הלו הלו הלו

בשבועות האחרונים העסקתי את עצמי בפרוייקט חדש, בייבי חדש אם תרצו, שהגיח לאוויר העולם ביום הראשון של השנה החדשה. מדובר בבלוג חדש שלי, שמו בישראל "על הספה", שעניינו הוא פסיכולוגיה, מוח והתנהגות (לאו דווקא בסדר הזה). אכתוב שם על כל מה שמעניין אותי וקשור לפסיכולוגיה, חקר המוח, חקר ההתנהגות וכיוצא באלו. עכשיו תוכלו למצוא שם כבר את שני החלקים הראשונים של סדרת פוסטים העוסקת בנפתולי מסלול הלימודים בדרך לספת הפסיכולוג ופוסט על הקולנוע ואיך הוא משפיע על המוח.

ועכשיו עלה שם פוסט חדש שעוסק בתופעה המוכרת לרובכם, אם לא לכולכם - שירים שנתקעים לנו בראש. תוכלו לקרוא על התופעה (הנקראת בלעז earworm - ומכאן השם לפוסט הזה) בבלוג החדש. אבל כחובב מוזיקה ומיקסטייפים, לא יכולתי לכתוב פוסט על שירים שנתקעים לאנשים בראש מבלי להכין מיקסטייפ משירים שנתקעים לאנשים בראש. איך עושים את זה?

ובכן, לפני מספר שבועות ביקשתי מאנשים שעוקבים אחרי חשבון הטוויטר שלי לספר לי איזה שיר תקוע להם בראש באותו רגע. אספתי את התשובות, איתרתי את מרבית השירים והרכבתי מיקסטייפ, שמוגש פה לפניכם. כל השירים פה מייצגים רגע מסוים בזמן שבמהלכו הם התנגנו בראש של כמה אנשים. שירים שלא קשורים זה לזה מלבד העובדה שמישהו, איפשהו, שמע אותם מתנגנים לו בראש.

אז הרי הוא לפניכם. לפני רשימת השירים אני רוצה להודות לכל האנשים הטובים שתרמו את השיר-שנתקע-להם-בראש: יאיר יונה, שי רינגל, בשמת לביא, ריקי כהן, דנה בק, עידית נרקיס, אמיר עטר, יעל גורן, לילך לוונטל, אבנר קשתן, נמרוד אבישר, רותם חרמון, שחר, אורי שחורי, אור ברקת, שגיא בן צדף, יחזקאל, שרון גפן, אננס, עינב ג'קסון כהן ומיטל רוזנבוים (השירים של שלוש האחרונות לא נכנסו בסוף).
והערה: חלק מהשירים באיכות די דפוקה. מצטער.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

רשימת השירים
Smog - Your Wedding
Nick Drake - At the Chime of a City Clock
Dionne Warwick - Walk on By
דניאלה ספקטור - הכוכב הזה מת
Young Gods - Charlotte
כוורת - הקדמה תזמורתית לצפוף באוזן
Children of Production - Parliament
Lynyrd Skynyrd - Sweet Home Alabama
אפרים שמיר - נכון, את יפה
גבי שושן - 16 מלאו לנער
Dave Matthews Band - Why I Am
Infected Mushroom - Becoming Insane
מופע הארנבות של ד"ר קספר - תראו אותי
Tom Petty - Free Falling
Elvis Perkins - Doomsday
בצל ירוק - אדוני השופט
נעם רותם - עולה ויורד
The Beatles - Because
I Profeti - Era Bella

עד כה התקבלו 5 תגובות. רוצה להצטרף לחגיגה?

06 ינו' 2010

כסף כסף כסף

נכתב על ידי ערן תחת הנושא המצב

אין תגובות! אבוי! רוצה לעשות סיפתח?

אני לא איש של כסף.
אני לא אוהב כסף. אבל אני לא שונא אותו. אני חושב שבעיקר אפשר לומר שאני רואה בו אמצעי ולא מטרה. למשל, אני מאוד אוהב אוכל טוב. ואוכל טוב עולה כסף. אז אני אוהב את הפוטנציאל לאוכל טוב שהכסף מספק לי.
אולי בגלל שאני לא מתייחס לכסף כאל מטרה אני לא נוהג לחשוב עליו רוב הזמן. זו אסטרטגיה שיש לה יתרונות וחסרונות. יתרון אחד הוא שאני לא מוטרד כל הזמן מכמה יש לי ומאיפה אני יכול להשיג עוד ועוד ועוד. אני לא ארגיש רע במיוחד אם חבר שלי יראה לי תלוש משכורת שגדול פי שלוש משלי, למשל.
החסרון, לעומת זאת, הוא שאני עלול ללקות בחוסר מודעות לכסף שלי. עצם העובדה שאני לא מוטרד בכל רגע נתון כמה יש לי בעו"ש, למשל, מובילה לכך שלעתים אני לא מודע לזה שאין לי. זה כמעט ולא קורה, אבל העקרון ברור.

בשבועות האחרונים התחיל לרוץ ברשת קמפיין של המועצה הישראלית לצרכנות בעניין עמלות העו"ש שגובים הבנקים. מבחינתי העמלות האלו הן שורות במצב החשבון שאני מדלג עליהן בעיניים. כן אמא, אני יודע. צריך להסתכל עליהן. צריך לבדוק אותן. אבל מה לעשות שהתגובה האוטומטית שלי היא לדלג עליהן.

אבל לא עוד. בעקבות הקמפיין הזה - ובעיקר בעקבות הפוסטים שכתב בנושא שוקי גלילי (כמו זה, או זה) החלטתי שהגיע הזמן לתת קצת תשומת לב לשורות האלו. כך למשל, גיליתי שבחצי שנה האחרונה, הבנק שלי קיבל לקח ממני כמעט 130 שקלים חדשים על כל מיני עמלות. על מה בדיוק? אני לא בטוח. לטוב או לרע, הפעילות שלי בחשבון היא לא כזו מורכבת וגדולה. אני בסך הכל מפקיד צ'ק פעם בחודש, מקבל משכורת בהעברה ישירה, שם קצת כסף בצד ומושך פה ושם מזומן. אין לי עיסוק בסחר במניות, מט"ח ודברים מהסוג הזה. ובכל זאת אני משלם לבנק עשרים ומשהו שקלים לחודש.

האם זה הרבה? מעט? בינינו, אני לא יודע. לא השוותי גדלים עם חברים. מה שכן, למדתי משוקי שהבנקים עושים מיליארד שקל בשנה מעמלות העו"ש שלנו. ואני מנחש שהן לא נלקחות מכולם באופן שווה. אני אוסיף ואנחש שהשכבות שמהן נגבית יותר עמלה (דווקא כי הן פחות מתמקחות או מפעילות לחץ) הן אלו שכל שקל חשוב להן.

מה אפשר לעשות עם זה?
נתחיל מזה שאפשר לגשת לאתר של הקמפיין באתר של המועצה הישראלית לצרכנות ולקרוא שם על המצב, על הבעייתיות שבו ובעיקר - על מה אפשר לעשות בנדון. אפשר למצוא שם דרכים נוספות להצטרף למאבק. אם יש לכם בלוג, תוכלו לכתוב על כך, כמו שעשיתי כאן.
והכי חשוב, אפשר וכדאי לפתוח את דפי החשבון המעיקים האלו ולהסתכל עליהם בעין ביקורתית. מי יודע מה תגלו שם.

ולסיום, בגלל שאני אוהב מוזיקה יותר משאני אוהב כסף (למרות שכסף מאפשר לי לצרוך מוזיקה ועל כך אני מודה לו) - כמה שירים על כסף.

אין תגובות! אבוי! רוצה לעשות סיפתח?

14 דצמ' 2009

אורלי וגיא משחקים בקלפים - כמה מחשבות על דיון מבוזבז

נכתב על ידי ערן תחת הנושא לטאת האמבט, לטאת מסך

עד כה התקבלו 3 תגובות. רוצה להצטרף לחגיגה?

בנסיבות עלומות שזימן לי היקום, יצא לי לצפות בחלק הראשון של תכנית ה"תחקירים" של גיא מרוז ואורלי וילנאי. בדרך כלל הם מעצבנים אותי, אז אני מוותר מראש. וגם הפעם הם לא הכזיבו. עד כדי כך שהחלטתי שאם כבר צפיתי בהם, לפחות אכתוב על זה משהו. בחלק זה, אשר ניתן לצפייה כאן, עוסקת התכנית בהימורים המתרחשים בחסות מפעל הפיס, למרות שחוקיותם מוטלת בספק. הכתבה הראשונה, שעובדת יפה ונוגעת בבלוטות הרגש של הצופה, עוסקת בסדר יומו של יורם לנדסברגר, שיש המכירים אותו כאחד מהעבריינים המפורסמים יותר שפעלו בארץ בשנות השישים והשבעים. כיום, בגיל שישים ושש (וחצי), מתגורר לנדסברגר בדירה פשוטה ודלה בקרבת רחוב דיזנגוף ומנהל חיים של נרקומן לכל דבר. העניין הוא שלנדסברגר לא משתמש בסמים1 - הסם של לנדסברגר הוא הימורים.
לנדסברגר, ששדד כמה בנקים וחנויות תכשיטים בחייו, עשה זאת - לדבריו - כדי לממן את מחלת ההימורים שלו. מכיוון שהימורים אינם חוקיים בארץ (והכוונה היא למשחקי מזל כרולטה, slot machines וכיוצא באלו), הוא נאלץ להמר במקומות נסתרים ובלתי חוקיים. אך היום, כפי שרואים בכתבה, הוא יכול להמר בצורה גלויה וחופשית, בתחנות של מפעל הפיס. כפי שמתברר על פי הכתבה, מפעל הפיס עורך אינספור הגרלות ומשחקי מזל מדי יום. אני לא מדבר על כרטיסי החיש-גד הנמכרים בכל פינת רחוב או על הגרלות הלוטו החצי שבועיות, אלא על משחקים המתרחשים מדי יום, כל היום. למשל, "ליגת קינו", המוצגת באתר מפעל הפיס כ"הגרלת מזל מהירה". העקרון דומה לזה של הלוטו - יש לנחש 7 מספרים מתוך 70 אפשרויות, כאשר סכום הזכייה מחושב לפי כמות המספרים שנוחשו. הגרלת קינו נערכת 24 פעמים ביום (!) ולנדסברגר מנהל את חייו לפי שעות ההגרלה, כמו אדם שעסוק כל הזמן במרדף אחרי מנת ההרואין הבאה. בכתבה מצטייר לנדסברגר כדמות כמעט טראגית, אדם שהוא שבר כלי חלול אשר איבד את השליטה על חייו והוא כנוע לחלוטין להתמכרות שלו.

וילנאי ומרוז משתמשים בסיפור העצוב של לנדסברגר ודומיו כדי להפנות אצבע מאשימה למפעל הפיס. לטענתם, הממשלה (ומפעל הפיס) משדרים מסר כפול אל האזרחים. מצד אחד, החוק אוסר על קיום הימורים ומשחקי מזל מסוגים שונים. מצד שני, כאשר על מכונות המזל מופיע הלוגו של מפעל הפיס, השרץ כשר. יתרה מזאת, לטענתם, מפעל הפיס מפעיל את המכונות אך ורק באותם מקומות אשר הוכיחו את עצמם כמוקד משיכה למהמרים כבדים, כמעין מלכודת דבש. על מנת לדון בתופעה, כינסה התכנית פאנל מכובד שהורכב מח"כ כרמל שאמה, ח"כ מאיר שטרית, סמנכ"ל השיווק של מפעל הפיס שאינני זוכר את שמו (מה גם שגיא מרוז התעקש לקרוא לו "מר פיס") וניצב בדימוס שגם את שמו אינני זוכר. אם לסכם את הפאנל היבשושי והצפוי על רגל אחת, אפשר לומר שח"כ שאמה כועס על מפעל הפיס שמנצל את המהמרים התמימים ומשחית את הילדים, ח"כ שטרית טוען שהוא תמיד אמר שיש להסדיר את ההימורים בחוק ולבצע רגולציה, וסמנכ"ל השיווק של מפעל הפיס מיתמם ואומר שמפעל הפיס עובד כחברה עסקית לכל דבר, מטרתם היא הגדלת הרווחים, והכל נעשה במסגרת החוק ולפי ההגבלות החלות על הנושא. ובכלל, קהל היעד שלהם הוא המהמרים הקטנים, לא לנדסברגר וחבר מרעיו.

poker
(מקור תמונה)

ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי היום בבוקר כשחשבתי על התכנית הזו, הבנתי מה היה חסר לי בכל הדיון. וילנאי ומרוז, שרצו להראות לנו איך הפיס פועל על גבולות החוק וכמה שההימורים הם סכנה (לא פעם הם הזכירו שתחנות ההימורים האלו נמצאות ברחוב, איפה שהילדים שלנו מסתובבים), שכחו להביא איש מקצוע שיסביר איך נוצר אדם כיורם לנדסברגר. למה לא ישב שם פסיכולוג, או פסיכיאטר, המתמחה בהתמכרות להימורים - שמוכרת כפתולוגיה נפשית - ויסביר כיצד נוצרת ההתמכרות, כיצד מבדילים בין התמכרות למצב שהוא בשליטה, וכיצד מתמודדים איתה. מבחינתי, זה פספוס אמיתי שמנע התפתחות של דיון משמעותי בנושא (אבל על מי אני עובד, דיון משמעותי בנושא הוא כנראה לא המטרה).

מה שהיה יפה הוא שאחרי שהסבירו לנו כמה הימורים הם מסוכנים ומשחיתים את הילדים הזכים שלנו, פינקו אותנו וילנאי ומרוז2 בכתבה נוצצת על אחד מגדולי שחקני הפוקר בלאס וגאס, ישראלי לשעבר (לוחם גולני, לא פחות) בשם אלי אלעזרא. השניים, שהרוויחו טיסה מעל האטלנטי בשם העיתונות הנושכת, ביקרו בביתו של אלעזרא ופרטו בפנינו את העושר העצום שלו. הכניסה לשכונה המאובטחת, השטיח לניגוב הרגליים בכניסה הנושא את שמו על אלעזרא, הבריכה והג'קוזי, חדר העבודה שלו על ששת מסכיו (מזל שהם לא ניסו להחליט האם מדובר בפלזמה או LCD) וכמובן, הביקור בארון אחוזת הנעליים של אשתו. והכל, כמובן, נעשה בפוקר3. למעשה, הכתבה הזו הרגישה יותר כמו פרק בתכנית האגדית Lifestyles of the rich and famous, אבל שיהיה, אנשים תמיד אוהבים להציץ לתוך בתים של אחרים - במיוחד לבתיהם של העשירים במיוחד.

אין לי ציפיות גדולות במיוחד מהתכנית הזו, וזה בסדר. אני אפילו לא מתרגז מכך שהכתבה על העושר המופלא של אלעזרא הגיעה דקה וחצי אחרי כתבה שמטרתה להראות לנו לאיזה שפל אפשר להגיע בעקבות הימורים. למעשה, הליינאפ הזה משרת את מטרתם לדחוף את הרעיון שצריך להסדיר בחוק את ההימורים ולעשות רגולציה בתחום, כמו שמתרחש (אם אני מבין נכון) בלאס וגאס. מה שהרגיז אותי הוא הסגנון שבו גיא מרוז התייחס לעושרו של אלעזרא ולדרך שבה הוא השיג אותו. "איך ההרגשה להפסיד או להרוויח ביום אחד סכום שאדם בארץ מרוויח בכמה שנות עבודה קשה?", היתה אחת השאלות (הציטוט לא מדויק, אבל הרעיון זהה). ובכלל, נראה שהשניים מתפלאים שמישהו העז ללכת ולעשות כל כך הרבה כסף מפוקר, משחק מזל והימורים שאולי יאה יותר למאורות חשוכות. אבל כמו שרבים וטובים ממני יוכלו להסביר, יש בפוקר הרבה יותר ממזל. למה מתפלאים וילנאי ומרוז ומתפעמים מסיפור חייו של אלעזרא? במה הוא שונה בעצם מעמרי כספי, גל פרידמן או כל ספורטאי אחר שעושה כסף, והרבה, מהכשרון שלו? ויותר מזה - במה הוא שונה מכל טייקון משק ממוצע בארץ ובעולם שמרוויח (או מפסיד) מדי יום סכומים שאני יכול רק לחלום עליהם?
נראה לי שוילנאי ומרוז לא חשבו על כך.

או, שהם לא רצו לחשוב על כך, כי זה רק היה מעכיר את הקסם של ארון הנעליים ההו-כה-ענקי באחוזתו של אלעזרא.

  1. וגם אם כן, לא בזה הכתבה העוסקת ולא בזה מתבטאת הנרקומניות שלו []
  2. עשר נקודות למי שיבין למה אני מתעקש לכתוב וילנאי ומרוז ולא בסדר ההפוך []
  3. אה לא, בעצם עם כספי הפוקר הוא גם פתח חמש חנויות אופנה בלאס וגאס, אבל מה זה משנה []

עד כה התקבלו 3 תגובות. רוצה להצטרף לחגיגה?

07 דצמ' 2009

ואתה שמח על כך - שיר חדש מהרכב אהוב

נכתב על ידי ערן תחת הנושא לטאה מוזיקלית

עד כה התקבלו 6 תגובות. רוצה להצטרף לחגיגה?

זה קורה פעמים מעטות יחסית בחיים (ויש שיאמרו שזה לא קורה לעולם). מסיבה זו או אחרת אתה פוגש מישהו או משהו ומשום מה היחסים ביניכם מתמשכים מעבר לשלום-שלום הראשוני. בהתחלה זה עוד כלום, כי אין לך מושג שהמישהו או המשהו הזה ילוו אותך מעבר להכרות שטחית כזו של פגישה או שתיים. אבל עם הזמן זה קורה. אתם מדברים יותר ויותר, או סתם נפגשים ומקשיבים יחד בדממה לקולם של המים המתופפים על צדפות שנשטפו אל החוף. אתה שומע סיפורים חדשים-ישנים ונחשף לעולם חדש שעד אותו רגע לא ידעת אפילו שהוא קיים. ואתה שמח על כך.

ובינתיים, החיים ממשיכים לזרום בקצב הזה שלהם, ואתה פוגש עוד מישהו או משהו שמשום מה היחסים ביניכם מתמשכים מעבר לשלום-שלום הראשוני. ואתה עובר תהליך דומה. לא במקום מה שקרה בפעם הקודמת עם המישהו או המשהו האחר, אלא בנוסף. לפעמים המישהו החדש מכיר את המשהו החדש, או סתם מזכיר לך אותו. ולפעמים, זה עניין חדש לגמרי. ואתה שמח על כך.

ומטבע הדברים, לכל מישהו או משהו יש עוד דברים לעשות בחיים ועוד אנשים לפגוש ועוד מקומות לבקר בהם. אין להם את כל הזמן שבעולם לשבת איתך בדממה ולהקשיב לרחשי הכובסות בנהר. יש עוד אנשים שצריך להקשיב להם. עוד אנשים שצריך לדבר אליהם. וזה בסדר, אתה הרי יודע שאותו מישהו או משהו יהיה שם כשתצעד שוב אל החורשה הירוקה ותחפש את צליליהן של הציפורים הבונות לעצמן בית. ואתה שמח על כך.

ובינתיים יש שקט…

.

.

.

.

… וכמו חבר קרוב, או אולי אפילו אח שחוזר ממסע מעבר לים, אתה רואה ביום גשום אחד את המישהו או המשהו צועד לכיוונך. הוא עדיין רחוק, דמותו מעורפלת באור האפרפר ששולט בחוץ, אבל אתה שומע את צעדיו המועכים עלים רטובים ויודע שעוד מעט הוא יגיע ויביא איתו את הסיפורים שאהבת, את העולמות שהתגעגעת אליהם, וחשוב מהכל - הוא יביא איתו את העולם החדש ממנו הוא חוזר ויקח אותך איתו לטיול הבא.

ואתה שמח על כך.

.
.
.

forest
מקור תמונה

אני חושב שאין נרגש ממני כרגע לשמע הבשורה המשמחת שאחד ההרכבים האהובים עלי ביותר עומד להוציא אלבום חדש - ואני מדבר על Tunng.
טאננג, למי שלא מכיר, הוא הרכב בריטי שעושה מוזיקה שאנשים נוטים להגדיר כפולקטרוניקה אבל אני ממש לא אחד שמבין בשיום סוגות מוזיקליות. אין לי דרך טובה להגדיר את המוזיקה שלהם מלבד זאת שהיא מתאימה במיוחד ליערות עבותים שמספר נחלים חוצים אותם.
ההרכב הוציא עד כה שלושה אלבומים שאני מאוד מאוד אוהב והיום שמחתי לגלות שבחודש מרץ הקרוב, מעט אחרי יום ההולדת שלי, יצא אלבומם הרביעי במספר שייקרא
"And Then We Saw Land…" - ומתוכו אפשר כבר לשמוע, במה שאני רוצה לחשוב שזו השמעת בכורה ארצית, את השיר Don’t Look Down Or Back.

פתחו חלון ותנו למעט רוח קרירה וטיפות גשם לחדור פנימה, עצמו עיניים ותנו לזה להתחיל.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

tunng

עד כה התקבלו 6 תגובות. רוצה להצטרף לחגיגה?

17 נוב' 2009

גירודים באף

נכתב על ידי ערן תחת הנושא לטאת האמבט

עד כה התקבלו 2 תגובות. רוצה להצטרף לחגיגה?

בסופו של יום, אתה הרי לבד. וגם זה לא. כי אז אתה עם עצמך ובזה אין לבד של ממש. לא לא, בסופו של יום אתה יחיד. כמו מרחף לבד בחלל ועיניך מתרוצצות לכל עבר, מנסות למצוא איזו אבחה של יש.אבל רק אתה עצמך ישנו, אז העיניים חייבות להסתובב על צירן, חלוד ככל שיהיה (והוא יהיה) ולהסתכל על הדבר היחיד שישנו ולכן היחיד שיכול לתת להן מנוח. וזו כנראה הסיבה שבגללה אנשים מוצאים עצמם בסופו של יום עושים חשבון נפש. או חושבים על עצמם יתר על המידה. וחלקם קמים מהמזרון וניגשים אל השולחן ושולפים את הדף או המקלדת ולוקחים נשימה עמוקה ומגרדים באף ומסתכלים על הדף המונח מולם ולרגע קצר מתופפים באצבעותיהם על קצה השולחן ומשחררים את האוויר הכלוא בריאותיהם ונאבקים במחשבה הסוררת שאומרת להם לעזוב ולחזור למזרון ומחזיקים את העיניים המופנות כלפי פנים ובוהים עוד מעט בדף ותוהים למה הוא עדיין ריק. ואחרי כמה שניות ריקניות הנראות כנצח מצמידים ידם אל המקלדת או העט והקווים השחורים מתחילים להתאסף אלו לאלו על גבי הדף והנה האדם כותב.

וכשזה קורה הכל נהיה שקט ורועש בו זמנית. קול תקתוק האצבעות או חריקת העט על הנייר ממלא את שבלולי האוזן ברעש שחבל לנסות ולהביאו במילים. העיקר שכל כך שקט בפנים. כי השקט מאפשר לעיניים הפעורות פנימה ללכוד את המחשבות הקטנות האלו בתנועתן הבראונית ולפתע הן מסתדרות ומקבלות משמעות. וזה יפה. יפה יפה.

יפה עד הרגע שבו הרעש והשקט מסתיימים בבת אחת והעיניים קופצות חזרה למקומן בכמעט כאב. אחרי שאתה נזכר איפה אתה נמצא תבחר אולי לקרוא את הכתוב ואולי לא. זה לא משנה את העובדה שהוא ייראה לך מחר כמו קשקשת. עד שתצליח לסובב שוב את העיניים למקום ההוא, היפה. עייף תקום מהכסא ותגרד באף. וכשתכנע לשינה בתנוחתך העוברית תחשוב מחשבה אחרונה. כמה קל היה לו יכולת פשוט לסובב את העיניים של כולם על צירן, חלוד ככל שיהיה (והוא יהיה). זה היה חוסך ממך הרבה גירודים באף.

writing
(מקור תמונה)

עד כה התקבלו 2 תגובות. רוצה להצטרף לחגיגה?

הפוסטים הקודמים »