30
יוני
2005
אני חייב להודות שההצעה להיות כתב הברים והמסעדות של הלטאה הפתיעה אותי. מצד אחד, להרוויח שפני נסיון חינם שיקראו את ההערות הציניות-מחוכמות שלי על אוירה, אוכל ושתיה, שלושה גורמים ששילוב נכון שלהם יכול ליצור חוויות מדהימות. מצד שני, כדי לכתוב ביקורת חייבים להציג גם את הצד השלילי של מקומות, שזה בהכרח לרכוש (עוד) אויבים בגיל כל כך צעיר. החלטתי לנסות, כולי תקווה ש"לטאת האמבטיה" תהפוך בין לילה לרב המכר של תושבי המרכז, מלבד אלו מכם הקשורים למקומות גרועים. אם אתם שותפים לבר או מסעדה שלא ימצאו חן בעיני – סליחה מראש.
למדור הראשון שלי החלטתי לבחור במקום חדש יחסית, שנמצא בטיילת בראשון לציון. אמנם כתל אביבי ותיק אני חובב מושבע של כל אותם המקומות שנמצאים במרכז העיר, אבל בחודשים האחרונים, כשבעיות החניה, העומס והזלזול התל אביביים כבר נמאסו עלי, החלטתי לנדוד לפריפריה, ומסתבר שגם כאן יש לא מעט מה להציע. להמשך…
30
יוני
2005
It is difficult to produce a television documentary that is both incisive and probing when every twelve minutes one is interrupted by twelve dancing rabbits singing about toilet paper – Rod Serling
הנוער לאן?
זה כבר כמה שבועות שאנו נתקלים בכותרות העוסקות בדבר האלימות הפושה בבני הנוער בארצנו. תקיפה פה, שם אונס, מעבר לכביש רצח לא עלינו. והכל נראה סתם. ללא סיבה, ללא מחשבה. התופעה לא מצויה רק בין זבי החוטם, אלא גם במבוגרים יותר. הרבה נאמר על כך שיש לעשות שינויים מרחיקי לכת בחינוך, במערכת המשפט אכיפת החוק, במערכת הסטריאו וכו'. אבל הדברים צריכים לבוא מאיתנו. אנחנו לא יכולים להטיח האשמות בכל ה"מערכות" שמסביב מבלי לבחון את המערכת הכי בסיסית, אנחנו ומשפחתנו. הרי מי אם לא אנחנו מעצבים את הסביבה? מי אם לא אנחנו מעצבים את הילדים הסובבים אותנו? (וכן, השאלה הזו מופנית גם למי מהקוראים שעוד לא הביא ילדים לעולם).
בהקשר הזה אני רוצה לדבר על שני דברים, שלא לומר שתי תהפוכות, שחלו בעולם בזמן האחרון ולדעתי יש להם תפקיד בשינויים המדאיגים הסובבים אותנו.
להמשך…
22
יוני
2005
ייסורי מרטין הצעיר: Coldplay / Parachutes
באיחור אופנתי של 5 שנים רכשתי את אלבום הבכורה של הלהקה ההו-כה-מדוברת, קולדפליי. האמת היא שידעתי בדיוק מה אני קונה, כי שמעתי אותו כבר כל כך הרבה פעמים בכל מיני הזדמנויות, כך שזו פשוט הייתה קניה כזו של לסגור את המעגל. מה שכן, זה נתן לי הזדמנות לעשות את מה שאני משתדל לעשות עם כל דיסק חדש – להכניס למערכת ולשבת עם חוברת המילים כדי – סוף סוף – באמת להקשיב למה שיש להם לשיר.
שלא במפתיע, לא הופתעתי. הרי כאמור ידעתי לאן אני נכנס. ידעתי שאני כבר אוהב את הדיסק הזה. כבר ידעתי איזה שיר בא אחרי איזה שיר. אבל הפעם החוויה הייתה שלמה יותר. עכשיו סוף סוף הבנתי מה כריס מרטין, הסולן, שר במבטאו האנגלי השבור הזה. [אבל לא בזכות הדיסק – שמשום מה החליטו לא לכלול בו חוברת מילים אבל סתם חוברת דלה וחפה ממשהו בעל ערך (למה? למה הם עושים את זה?). אבל בשביל זה יש אינטרנט]. להמשך…
22
יוני
2005
טנטרום
תפסתי במקרה פרק בסדרה "מלאכים קטנים". בסדרה זו של ה-BBC מתוארים מקרים אמיתיים של ילדים שלהוריהם קצת קשה להשתלט עליהם. היום למשל תואר קיאנו, ילד שמנמן בן 4 שחלק מהזמן הוא חמוד אבל בשאר הזמן הוא יותר גרוע ממוקי. אמו החד-הורית (שחיה עם הוריה המזדקנים) מתקשה להשתלט עליו, ובדרך עושה כל טעות (ומי שלמד קורס בלמידה יגחך בינו לבין עצמו) אפשרית. לעזרתה נכנסת פסיכולוגית עם מבטא בריטי שדרך אוזנייה מנחה אותה מה לעשות, במיוחד ברגעים הקשים. במבט מהצד (במיוחד שלא מכיר את התחום) זה אולי נראה מוזר, ואף קצת אכזרי, אבל זה עובד ובצדק. בכל מקרה, אני נהנתי, אולי כי זה נתן לי אישור לכך שבחרתי את המקצוע הכי שווה בעולם (חוץ מאולי להיות זה שאחראי על הטעמים של בן-N-ג'ריס). מומלץ ל… כולכם.
22
יוני
2005
לא דיקפריו. דה וינצ'י. כן, ההוא מהצופן.
ערוץ 8 התחיל היום לשדר סדרה על חייו של האיש (פרק ראשון = בכורה, עכשיו ברור מה הקשר?). אז אולי פספסתם את הפרק הראשון אבל שווה לנסות ולתפוס את השאר. הסדרה מתארת את חייו של הטיפוס התמוה הזה בצורה ציורית ויפה, כשהוא וחייו משוחקים אל מול עינינו. תוך כדי סיפור החיים גם נסקרות כל מיני המצאות שהגה ולא זכה לממש, ואנו רואים איך אנשים הולכים ובונים את ההמצאות האלו רק כדי לבדוק אם הן עובדות. היום למשל ראיתי איך מצנח ששוקל 90 קילו ונראה כמו פירמידה ממש עובד. וגם איך הטנק שהוא המציא (שנראה כמו צלחת מעופפת מעץ) היה יכול להיות משהו רציני. לא רע בשביל מישהו שהמציא דברים שקמו לתחייה מאות שנים מאוחר יותר.
(ערוץ 8, שלישי, 20:35)
