פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!

למרות שבדרך כלל אני לא נוטה לשמוח לאידם של אנשים, המקרה הזה מחייב. העובדה שתעשיית האלכוהול בתל אביב היא לא יציבה ומחייבת תחרות מתמדת מאוד מוצאת חן בעיני. ברים פושטים רגל על ימין ועל שמאל, ובמקום שתפתח במקומם איזו חנות או מסעדה משעממת, נכנסים לעסק צעירים להוטי עשיית כסף, בוחרים שם, אוירה ותפריט מקוריים, והוקוס פוקוס, מקום חדש יוצא לדרך. כמו פצצת זמן מתקתקת, תשעים אחוז מהמקומות הלאה יחזיקו שנה-שנתיים, ואז יפנו את הדרך למקומות חדשים. אנחנו הלקוחות חובבי המגוון מרוצים, והעובדה שעוד שני בני שלושים חיסלו את החסכונות של אבא שלהם לא ממש מזיזה לנו. פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים.
ועכשיו קצת מתמטיקה. נניח שבאיזור הברים החביב עלי, מתחם לילנבלום-נחלת בנימין-אחד העם- רוטשילד, יש כשישים ברים, ונניח שבר מחזיק באיזור בממוצע אפילו שלוש שנים (שזה המון, בהתחשב בעובדה שאפילו ה"גולדן" וה"מכה", מותיקי המתחם, שניהם בדיוק בני שלוש), זה אומר בר חדש כל שבועיים וחצי. יחי הגיוון. להמשך…

If your parents never had children, chances are you won't, either - Dick Cavett

ראש השנה

שלום לכולם. שנה באה, שנה חלפה, א-אני כפיי ארימה, ואתם? ובכן בשבוע הבא אפשר יהיה לומר שגדלנו בעוד שנה (ואז בעוד חודשיים נאמר את זה שוב, אבל בלועזית). אני לא יודע מה אתכם, אבל אני מת על כל תקופת החגים הזאת (וגם על פסח כמובן, שאמנם הוא חג אחד, אבל הוא תקופה בפני עצמה). התלונות העיקריות על החגים נוסבות תמיד סביב המפגש המשפחתי שמכריח את כולם להיות כאלה נחמדים אל מי שהם אמורים לשנוא (משפחה זה משפחה כן?), וכל העניין הזה סביב האוכל האינסופי והדאגה סביב ההשמנה הצפויה. ואני אומר, מה לכם כי תתלוננו? הרי זה כל הכיף! לפגוש את המשפחה שחלקים ממנה לא יצא לך לפגוש לפחות מאז פסח (ועוד לעשות את זה עם בגדים מגוהצים מאוד!) זה כיף גדול, והאוכל, הו האוכל! להמשך…

כל המספרים האלה יגרמו לטור שלי תוך חצי שנה להיראות כמו ההגרלה של הלוטו. אבל בינתיים, אני חייב לכם את סיומו של הסיפור "מועדון ארוחת הבוקר(1)", מהגליון השמיני של הלטאה, שבו סיפרתי על יחסי הציבור המופלאים של המועדון בשם זה. בינתיים, תוך כדי שאני משמיץ ומהלל מקומות אחרים, נפתח לו שוב המועדון, והוא מתפקד בצורה יוצאת מן הכלל כבר שבועיים ברצף. קצת יקר, קצת פלצני וקצת סנובי, אבל העיצוב, האוירה, ומגוון האנשים היפים מפצים על זה, בעיקר אם זו הפעם הראשונה שלכם. מסתבר שלמקום באמת היתה בעית רישוי קלה שנפתרה תוך שבועיים, והמקום פתח שעריו שוב, כשכל הנזק שנגרם, הוא שאני יצאתי אדיוט שכבר הספדתי אותו. לכו ותהנו.

אין ספק שחיי הלילה התל-אביביים הרבה יותר מעניינים מחיי היום, אבל לצערינו, החל מבעוד חודש השעון הביולוגי של כולנו יתהפך, ושתיים בלילה תהיה השעה של להפוך צד במיטה, ולא של להפוך תקליט בעמדה. כתרופה מקדימה אני אנסה להביא מדי פעם מסעדה טובה, שארוחת הצהריים העסקית בה היא גם משביעה, גם מיוחדת, וגם מחזירה עודף משטר של חמישים (אחרי הכל, אנחנו סטודנטים, ואם היה לנו הרבה כסף, היינו מוציאים אותו על חיי הלילה). להמשך…

The real reason for not committing suicide is because you always know how swell life gets again after the hell is over - Ernest Hemingway

פייייווווו! כמה זמן עבר מאז הלטאה האחרונה, הא? ש-ב-ו-ע שלם! אז למה אני מרגיש כאילו עברו לפחות שלושה? לא ברור. טוב, אולי זה בגלל שהשבוע עשיתי סמינר עמוס מאוד, ימים כלילות כמעט, כהכנה לתפקידי החדש כרכז בפר"ח (הכנס מחיאות כפיים כאן). בכל מקרה, בגלל כל הזמן שחלף (בכאילו) אני מתרגש לקראת הלטאה החדשה. להמשך…