פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!

הרשו לי להרחיב במעט את יריעת המסעדות-אלכוהול-פסטיבלים שניתנה לי, ובאופן חד פעמי (לפחות בינתיים) להתייחס גם לסוגי תרבות אחרים. החל מהלילה ולמשך שלוש השבתות הקרובות יחל ערוץ 3 שבכבלים לשדר את המיני-סדרה "בסימן ונוס". את הספר שעליו מבוססת הסדרה כתב אורי אדלמן לפני חמש שנים. בינתיים אדלמן כבר הספיק לעבור לעולם הבא ולהזניח עתיד של ספרות מצליחה במדינת ישראל, אבל אני בטוח שלמראה הסדרה הזו הוא מתהפך בקברו.
זה לא שהסדרה נוראה עד כדי כך, ואולי הייתי מסוגל להנות ממנה אלמלא קראתי את הספר. הפרק הראשון של הסדרה נראה כמו תכנית טלוויזיה לבני 17, סיפורו של כוכב טלוויזיה מצליח, שחצן וסובל מעודף בטחון עצמי שנעשה לחשוד העיקרי בפרשיית רצח. אף אחת מתכונות אלה לא הייתה קיימת אצל גיבור הספר, גם העלילה לא ממש מתפתחת באותו הכיוון. מזל ששמות הדמויות "נוגה", "שחר" ו"יואב" נשארו זהים, כי הדמות של ליאורה נעלמה ואילו רב פקד דנון הפך לחוקר המתחיל ינון הראל.
בקיצור, הרשו לי להמליץ לכם שאם כבר קראתם את הספר - המקסימום הנאה שתפיקו מהפרק הראשון הוא בלשחק "מצא את ההבדלים". אם עוד לא קראתם - על הספר אני ממליץ בחום. על הסדרה לא.

העונה שעושה הכי טוב לעולם הקולינארי היא הסתיו. הגפנים פורחים ומביאים את יינות הבוז'ולה, פירות החורף מתחילים להבשיל ולמלא את המדפים, המרקים ושאר המאכלים החמים מציפים את המסעדות ואת בתינו, וכל העסקנים מארגנים ארוחות מיוחדות, פסטיבלים והפתעות. כמו כל ספק סחורות שמנסה להביא ראשון את הדברים החמים לחנויות גם אני מנסה לדוג עבורכם את התותים שבקצפת, רגע לפני כולם. להמשך…

סופר צריך לכתוב כאילו הוא עומד למות עם סיום הספר - ארנסט המינגוויי

זה סופו של
בשלושה עשר לנובמבר (שזה לפני חמישה ימים) הלכה לעולמה מרים רות, והיא בת תשעים וחמש. גיליתי את זה רק עכשיו, ולגמרי במקרה. גם לקח לי זמן להבין מי זו מרים רות. מסתבר שהיא הייתה אשת חינוך וחוקרת ספרות ילדים. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה (וו-הו!!) ותואר שני בחינוך. זוכת פרס ביאליק לספרות, פרס "אות החיוך" של יוניצ"ף וגם פרס זאב על מפעל חיים. לא עוזר לכם הרבה בזיהוי הא? טוב אז אני אגלה לכם שבעיקר היא התפרסמה בתור זו שכתבה "מעשה בחמישה בלונים", "הבית של יעל", "תירס חם" ועוד הרבה ספרים אחרים לילדים.
אני לא יודע מה אתכם, אבל אם יש ספרים שאני זוכר מהילדות אז "מעשה בחמישה בלונים" ו"תירס חם" הם ודאי חלק מהם, לצד כמובן "איה פלוטו" ו"דירה להשכיר" של לאה גולדברג.
היא החלה לכתוב בגיל מאוחר, אחרי שכבר הכירה את התחום וכתבה עליו לא מעט. את ספרה הראשון ("מעשה בחמישה בלונים") פרסמה בגיל 64. מה שאומר שעוד יש עתיד לסופר שבתוכי.
הייתי כותב לכם עכשיו קטע על הספרים האלו, אבל אני כבר לא ממש זוכר אותם (ומצטער עכשיו שאין לי אותם בבית). אבל האמת שכבר עשו את זה בשבילי. אז במקום לכתוב לבד, אני לוקח טיפה חופש השבוע ומביא לכם (חלקים) ממדורה של נרי ליבנה "אורחות החיים", מוסף הארץ, להמשך…

שגרה זה רע.
באמת שחיכיתי לתחילת הלימודים ולבוא החורף. אמנם לא תכננתי שהם ינחתו עלי באותו היום (חוויה מפוקפקת להגיע באיחור, ועוד רטוב, למפגש הראשון עם החבר'ה והמרצה), אבל העיקר שהגיעו. בשבוע הראשון עוד עברתי נלהב משיעור לשיעור, מנופף לפרצופים המוכרים, נהנה מבחירת המרצים, וחדור מוטיבציה להשתתף ולסכם. בערבים הייתי חוזר למגוון תכניות הטלוויזיה החדשות שנחתו עלינו, ולהתכרבלויות תחת השמיכה כשהגשם מכה בחלון. בשבוע השני זה כבר עלה לי על העצבים. פתאום נזכרתי (בדרך הקשה) בהרי שיעורי הבית שהמרצים אוהבים לתת לסופ"ש, שמתי לב שאם אני צופה בטלוויזיה בערב זו בעצם התפשרות על כך שאין לי זמן לצאת ולבלות, והצטננתי מספיק בשביל כל החורף. המצב הפך לאיום של ממש, כשנוכחתי לגלות בשבוע שעבר שגם אם היה לי זמן לכתוב, לא היה לי על מה, כי כל השבוע הייתי קבור במיטה. מזל שמדי פעם אתם עוד מגיבים בחום, ובינתיים עוד לא פוטרתי מכס הכתיבה, תחת ההבטחה שאני אמצא זמן לבלות ולכתוב על זה.
שגרה זה רע, אבל בין כל הדברים השגרתיים, חייבים לגוון קצת ולצאת. להמשך…

כשלא קר אז לא קר. אבל כשקר, אז קר - אוהד צמיר

ובכן, אנחנו ערוכים ומזומנים לגליון מספר 16. והפעם, לכבוד "הלטאה השש עשרה" פשפשתי בארכיונים ומצאתי ביקורת שכתבתי לפני הרבה שנים, על התקליט "הכבש השישה עשר", כשהוא יצא לראשונה. היתה זו שנת 1978. רק שנה אחרי הזכייה של מכבי ושל בגין, הארץ רעשה וצהלה, וחבורת זמרים בדרך לפרסום הוציאו תקליט ילדים שעמד לשנות את העולם. טוב נו, את ישראל. טוב נו, פשוט להיות תקליט הילדים המצליח ביותר למשך שנים ארוכות. להמשך…