פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!

"When I read something saying I've not done anything as good as Catch-22 I'm tempted to reply, 'Who has? - Joseph Heller

כרוניקה של אימפוטנט ספרותי

בצעירותו כתב יוג'ין פוטה (Pota) רומן ביכורים שהביא לו תהילת עולם. מאז הוא ניסה ולא ממש הצליח להתעלות על ההישג. בגיל 74 הוא מוצא עצמו משועמם ומחליט לנסות ולכתוב רומן חדש, והפעם הוא רוצה להצליח בגדול.

"דיוקנו של האמן כאיש קשיש" הוא הספר האחרון שכתב ג'וזף הלר, שידוע יותר כמחבר של "מלכוד 22". אני מאמין שרוב קוראי הלטאה לא מכירים את ספריו האחרון של הלר (אני יודע שאני לא) ואולי באמת יש הקבלה בין סיפור יצירתו של הלר ובין סיפור יצירתו של הסופר שברא, פוטה. הספר מגולל את נסיונותיו של פוטה לכתוב רומן שכנראה יהיה שירת הברבור שלו. להמשך…

איך הפסקתי לפחד והתחלתי להנות מכוכב נולד
אי שם לפני שנה שודרו האודישנים לעונה השלישית של כוכב נולד. עד אז לא התעניינתי בכלל בתכנית הזו וביטלתי אותה בתור עוד קשקוש ריאליטי שאני לא מוכן לסבול. אבל משהו באודישנים האלו היה כל כך משעשע, כל כך עצוב, כל כך… מרתק. המשהו הזה היה האנשים. היו שם כמה דמויות כל כך הזויות, אנשים נורמלים (ככל הנראה) שבאו לקצור חמש עשרה דקות של תהילה וכשזו נשללה מהם (יען כי לא עברו את האודישנים) התגובות היו מרתקות. אחרי האודישנים הפסקתי לצפות בתכנית, התחרות עצמה כבר לא עניינה אותי.
אבל השנה משודרת העונה הרביעית, שאני צופה בה בינתיים באדיקות שמפתיעה גם אותי. מה אומר ומה אגיד? יש בה (כמעט) הכל.
גם כאן הרומן שלי עם התכנית התחיל מהאודישנים, ידעתי שזה יהיה משעשע. אבל גם אחרי שזה נגמר והתחרות התחילה, אללי… איזה כיף שזה. עזבו אתכם מהשירים והביצועים – רוב הזמן הם מאוד טובים, החבורה באמת יודעת לשיר. אבל לא (רק) בשביל זה אני כאן. האנשים פה מרתקים. נתחיל מהנבחרת עצמה של המתמודדים. ניקח למשל את דוד סלם שהוא בחור צרפתי בכלל, יהודי חביב עם אישה וילד שהחליט שכוכב נולד אולי זה הטיקט שלו לעשות עלייה. הוא נמצא פה, מדבר מעט עברית והרבה מבטא, וכשהוא שר המבטא נעלם. נראה קצת כמו זמר חתונות וכולו תמימות ציונית מתקתקה. כדי להבין על איזו תמימות אני מדבר היה צריך לראות את התכנית מיום חמישי (6/7) שבה סידרו לו שיחת וידאו מצרפת עם אשתו והילד, כאשר לפתע התמונה נעלמה ונשאר שלג סטטי – "לאן הם נעלמו?", הוא שאל, פניו חרושות דאגה. והריצה השמחה אליהם כשהם נכנסו לבמה. ממתק צרפתי.
אבל אחרי כל החבורה הזו, אין ולא יהיה כל זה ללא ארבעה מוסקטירים שמחזיקים את כל התכנית הזו על כתפיהם הרחבות, וכולם מונהגים על ידי הקרדינל. אני כמובן מדבר על ארבעת השופטים שמהווים את הליהוק הכי גאוני שראיתי עד כה: צדי צרפתי ופיקה צביקה מהעונות הקודמות, שחוזקו על ידי גל אוחובסקי שתופס את הצד של השוטר הרע ברוב המקרים אך הוא עושה את זה במלוא חן והדובדבן שבקצפת – מרגלית צנעני שמקבלת במה שלא חלמה עליה לעולם ומנצלת אותה להפיק מטעמי לשון מופלאים. השופטים האלו מצחיקים אותי בכל פעם מחדש, הם רבים אחד עם השני, מתעצבנים זה על זה, צוחקים זה על זה – וכל זה יחד עם צביקה הדר המנחה העשוי ללא חת שנהנה לצחוק איתם, ויותר מזה, עליהם, והכל בשידור חי – בבחינת "לא נגענו". אין מה לומר, זה פשוט צוות ז'ונגלייר!

בקיצור, אם עוד לא נכנסתם לעונה הרביעית של כוכב נולד, אני לא יודע למה אתם מחכים. אם אני מרשה את זה לעצמי, אין סיבה שלא תעשו זאת גם אתם. זה אחד הדברים הכי מבדרים שיש עכשיו בטלוויזיה (וגם אחרי זה משודרת "מועדון לילה" של ארז טל). תאמינו לי, זו התכנית הכי ישראלית שיש כרגע בטלוויזיה, ואני מתכוון לכך בצורה חיובית.