I think fish is nice, but then I think that rain is wet, so who am I to judge? – Douglas Adams

גשם כבד עומד ליפול
בשנים האחרונות השתרש לו מושג "כפר המוזיקה" במחוזותינו. מדובר בכמה ימים של הופעות מוזיקליות גרנדוזיות שנערכו בדרך כלל בחוף בניצנים ותחת החסות של חברת "קוקה קולה" – מה שאומר שכדי לקבל כרטיס להופעות היה צריך לשתות המון ממוצריה של החברה כדי לצבור נקודות זכות לכניסה למופעים. אך רצה הגורל ומלחמה נפלה על ארצנו הקטנטונת במהלך הקיץ ולא רק דפקה את החופש הגדול למאות ילדים, היא גם ביטלה את הארוע הנ"ל. ברם אולם, לא חברה כמו קוקה קולה תישבר ולכן החליטו בחברה לקיים את האירוע במתכונת מעט שונה. להמשך…

היום (יום ב') התפרסמה בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" הידיעה שלפיה המשטרה (דרך המשרד לבטחון פנים) ביקשה לדחות את יישומו של החוק המחייב תיעוד מצולם של חקירות. הדחייה אושרה על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט. בקצרה, מדובר בחוק המחייב את המשטרה לצלם בוידאו כל חקירת עבירה בעלת עונש פוטנציאלי של 10 שנים ויותר. כיום מתעדים בצורה זאת רק חקירות רצח – מה שאומר שהמון חקירות כגון הריגה או שידול לרצח וכו' לא מתועדות.
בגלל העובדה שחקירות הן למעשה דיון בין שני צדדים אנושיים למדי, לא צריך להסביר את החשיבות של התיעוד האובייקטיבי ביותר. אבל המשטרה משום מה לא מתלהבת מהרעיון. הטיעון העיקרי שלה הוא כמובן כלכלי – הטענה שהתוכנית תדרוש תקציב גדול מאוד למימושה (לצורך הכנת הציוד המתאים ולאח רמכן לתחזוקה שוטפת). הגיוני. אבל אם המצב היום הוא שנערכים משפטים רבים על פרשנויות של פרוטוקול כתוב בשאלת האם הנאשם אמר "לא עשיתי…" לעומת "לא. עשיתי…" – יש הרבה חסכון בכך שמשפטים מהסוג הזה לא יהיו נחוצים יותר.
אך הטיעון הכלכלי השני שהועלה הוא זה שלשמו אני כותב את כל זאת ובזכותו זכה הקטע לכותרת שקיבל. בדיון שנערך בועדת חוקה, חוק ומשפט בנושא הדחייה המבוקשת על ידי המשטרה העלתה נציגת משרד האוצר טענה שאם יתחילו לצלם את כל החקירות יגדלו הפניות למח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) בנושא תלונות על אלימות שוטרים – מה שאומר שיהיה צורך להגדיל את תקציבה מח"ש.
אני חוזר: הטענה נגד צילום חקירות היא שצילום חקירות יגדיל את התלונות למח"ש בדבר אלימות שוטרים.
מעניין, האם אין בכך כמעט הודאה שאלימות שוטרים היא דבר שבשגרה בתוך חדרי החקירות?
ואם יורשה לי לצטט את תגובתה המדויקת לטענה הנ"ל של נציגת האגודה לזכויות האזרח באותו דיון: "מה יכול להיות נימוק יותר חזק להחלת החוק באופן מיידי מאשר הנימוק שיהיו יותר תלונות למח"ש?"

אכן הגיון בריא מצד נציגת משרד האוצר. עובדה שהחלת החוק אכן נדחתה.

The real problem isn’t whether machines think, it’s whether man do – B. F. Skinner

חוק הארבעה
ספר שנכתב לפני 507 שנה וזהות מחברו עדיין שנויה במחלוקת; ספר שנחשב כאחד מהיהלומים שעל כתר הרנסאנס; ספר זה עומד במרכז הספר The Rule of Four שיצא לפני שנתיים והפך לרב-מכר על פי הניו יורק טיימס.
עלילת הספר מתרחשת בשנת 1999 בפרינסטון, ובמרכזה עומדים ארבעה חברים: תום – המספר, פול, צ'ארלי וגיל. שתי הדמויות העיקריות הן למעשה תום ופול. תום הוא בנו של חוקר רנסאנס שנהרג בתאונת דרכים שהשאירה את תום מצולק ברגלו. פול עושה את עבודת המחקר שלו על אותו ספר שאביו של תום הקדיש לו את חייו. הספר הוא אותו ספר עתיק שהזכרתי בפסקה הקודמת ונקרא Hypnerotomachia Poliphili – או בתרגום חופשי: "המאבק של פוליפילו לאהבה בתוך חלום". להמשך…