פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!

I think fish is nice, but then I think that rain is wet, so who am I to judge? - Douglas Adams

גשם כבד עומד ליפול
בשנים האחרונות השתרש לו מושג "כפר המוזיקה" במחוזותינו. מדובר בכמה ימים של הופעות מוזיקליות גרנדוזיות שנערכו בדרך כלל בחוף בניצנים ותחת החסות של חברת "קוקה קולה" – מה שאומר שכדי לקבל כרטיס להופעות היה צריך לשתות המון ממוצריה של החברה כדי לצבור נקודות זכות לכניסה למופעים. אך רצה הגורל ומלחמה נפלה על ארצנו הקטנטונת במהלך הקיץ ולא רק דפקה את החופש הגדול למאות ילדים, היא גם ביטלה את הארוע הנ"ל. ברם אולם, לא חברה כמו קוקה קולה תישבר ולכן החליטו בחברה לקיים את האירוע במתכונת מעט שונה. במקום כמה ימים של הופעות הם החליטו לארגן קונצרט רוק ענק וארוך שיתחיל בשש בערב ויימשך עד למחרת בבוקר עם כמה מהשמות הגדולים של המיינסטרים הישראלי. כנראה בגלל המלחמה וכחלק מהחיבוק שמקבל הצפון כבר הרבה זמן, המופע הועתק מניצנים לחיפה – וכאילו לא די בכך, השנה כניסה למופע הייתה חינם לגמרי, דהיינו, לא צריך לאסוף פקקים או דברים מהסוג הזה, רק להיות זריזים מספיק כדי להרשם באתר של המופע (הכרטיסים אזלו תוך עשרים וארבע שעות).
וכך מצאתי את עצמי בחמישי בערב עולה על רכבת לחיפה-חיפה-עיר-עם-עתיד, מלווה בגדודים של בני נוער קולניים שגרמו לי לחוש איך עם כל שניה שעוברת עורי מתקמט, גבי מתקצר ואחת מרגליי נכנסות אל הקבר.
אך פסאודו-זיקנה לעולם לא תעצור את עבדכם הנאמן שכיתת רגליו יחד עם הילדודס (ועם כמה זקנים אחרים שהבליחו פה ושם) והגיע אל מתחם ההופעה קצר נשימה. הראל מויאל הספיק לרדת בזריזות מהבמה בעודי עושה צעדיי אל תוך ההמון ואחרי הפסקה קצרה להתארגנות, שי גבסו עלה על הבמה.
כן, יש פה רגע של וידוי מכאיב. אני, ערן כ"ץ, שנוהג לחשוב על עצמו כצרכן מוזיקה איכותי ומגוון, מודה ומתוודה שאין לי שומדבר נגד שי גבסו. נכון אני לא אצעק "שי תעשה לי ילד!" בקרוב (ולא רק מהסיבות הביולוגיות הברורות), אך מהמעט שאני מכיר מהמוזיקה של גבסו (וזה באמת מעט) – אני טוען שיש בו משהו טוב. אני יודע שלפני כמה שבועות כתבתי בלטאה בזכות העונה הרביעית של כוכב נולד 4 ולאור התגובות שקיבלתי אני חושש מה תוליד ההתוודות האחרונה, אבל מה 'כפת לי בעצם? (בכל מקרה, לכל המודאגים, החדש של בלחסן שהזמנתי עוד לפני שיצא עוד מתנגן בריפיט אצלי במערכת).
בכל מקרה, גבסו עלה על הבמה ונתן הופעה לא רעה בכלל, מאוד משוחררת – נראה שהוא מאוד נהנה שם על הבמה, וגם השיער הארוך עושה עימו סוג-של חסד. אך הרגע המעניין ביותר היה שבמהלך השיר "ארים ראשי" קרה משהו מיסטי. מילות השיר הן כדלקמן:

הולך אני כעת במשעול ההווה
כילד ההולך לו לאיבוד
כפות ידי הן מושטות
מבקשות את העזרה להמשיך איתך את המסע
ובצדדים הפרחים כאילו איבדו את זהותם
מחפשים עוד קרן אור שתעזור
עוד לגימה קטנה של מים ממעייני החוכמה
תביא להם את התקווה

ארים ראשי, אשא עיני אל ההרים במרחקים
וקולי ישמע כזעקה, כתפילת האדם
וליבי יקרא מאין יבוא עזרי

שימו לב בבקשה לקטעים המודגשים וקיראו אותם שוב לפני שתמשיכו.
קראתם שוב? (נגיד שכן). ובכן, אחרי הפזמון החוזר תחושה מוזרה פקדה את עורפי. איזו קרירות רטובה. והנה שוב! אותה תחושה על קצה אפי. ולא רק אני חשתי כך, גם האנשים שסביבי הרימו ראשם אל השמיים וראו איזה פלא, גשם החל מטפטף עלינו. הקהל שלא התרגש מהזרזיף מחא כפיים בשמחה וגם גבסו עצמו אמר שהתפילה עבדה והמשיך לשיר הבא. ואז התרחש לו קטע מיסטי נוסף. הזרזיף החל ומתפוגג לו, אולם בשיר הבא שגבסו שר (אין לי מושג איזה) היה קטע שבו הגיטרות התחזקו והשיר הגביר הילוך ובאותו רגע ממש הגשם התחזק לכדי מטר של ממש. עשרות נערות מבוהלות התרוצצו בהיסטריה, מחפשות מחסה לגופן מועט-הביגוד. פועלי במה מיהרו לכסות מקרנים. והנה הנה, פסקה המוזיקה וההופעה התפוצצה באמצע השיר.

שקט.

בלגן.

בהלה.

היסטריה רבתי.

סתם, האמת היא שהיה די שמח. המוזיקה והאורות נעלמו, אבל המון אנשים שמחים רקדו ושרו מתחת לגשם, עוזרים אחד לשני לסחוט את השמיכות שבן רגע הפכו ממרגוע-לישבן למחסה-לראש. אחרי כמה דקות של בלבול הודיעו שלא קרה כלום וההופעה תמשיך לאחר כחצי שעה של התארגנות.

למה אותי לא הזמינו? גם אני יודע להתפלל לגשם!

ובכן אחרי יותר מחצי שעה, אבל מי סופר, ההופעה נמשכה. שי גבסו הרטוב כבר לא חזר לסיים את הופעתו, ובמקומו עלה עידן רייכל עם הפרוייקט שלו. טוב, הוא נתן הופעה קצרה אך לא קצרה מספיק. לא שיש לי יותר מדי נגדו אבל זה פשוט לא היה זה. אולי כי ההופעה שלו עמדה לי בדרך להופעות השוות באמת. אולי כי כל הזמן, אבל באמת כל הזמן, הוא צעק למיקרופון "תנו המון כבוד ל_____ (השלם את החסר מתוך שמות חברי הלהקה)". אז תסלחו לי שאין אני מתעכב על הופעתו של רייכל, כי אחריו הייתה הופעה הרבה יותר מוצלחת.

אחרי שירד עידן רייכל, עלתה לבמה עדן הראל שכנראה עוד לא למדה שמיקרופון מחובר למגבר ולכן לא צריך לצרוח לתוכו כדי לשלהב את הקהל. היא שחררה אמירה כמו "אפילו נסראללה לא ינצח אותנו" שהייתה קצת מעצבנת ולא קשורה. באנו לשמוע מוזיקה, לא לעצרת. אבל בכל זאת, ראש השנה בפתח ואי אפשר בלי אחווה ישראלית אז חמש דקות לפני חצות היא ספרה עם כולם עשר שניות לאחור ובסיומן מופע זיקוקין מרהיב באמת כיסה את שמי הלילה.

בסופו של דבר היו שתי הופעות ממש מוצלחות בכל הלילה הזה (2.5 בעצם). הראשונה הייתה זו שאחרי עידן רייכל, כשעברי לידר עלה על הבמה (להפתעתי מלווה בין השאר בג'נגו). הוא עלה לבוש כמו סוכן ביטוח מובטל (חולצה לבנה מכופתרת, עניבה מרושלת וז'קט) ובפרץ אנרגיה מרשים נתן שואו שכפי שכבר נאמר על ידי רבים וטובים ממני, יכול להוציא מטבח מכליו. הוא שר שירים אנרגטיים כמו "יום טוב" מהאלבום האחרון, "הכוס הכחולה" הקצבי, "לאונרדו" שלא שמעתי בערך מאז התיכון, "זה לא אותו דבר" שסיפק אתנחתא רגועה מהריקודים וכמובן את "מרי לנצח" העוצמתי. לסיום הוא איחל לכולם שנה טובה ושר את "בוא" בעיבוד מאוד מעניין שלי הייתה זו הפעם הראשונה לשמוע אותו. אחרי ההתחלה הדי-סטנדרטית של השיר הוא עבר לביצוע סמי-אלקטרוני, עם אווירה מאוד חלומית/סיוטית והייתי מסתכן ואומר שהיה בזה אפילו משהו פינק פלוידי של "החומה".

אחרי עברי לידר היה שקט על הבמה. לא היה לי מושג מי הולך לעלות, אך היה אפשר לראות מרחוק את התכונה על הבמה כאשר הלהקה הבאה מתמקמת ומכוונת את הכלים. ואז ברעש גדול פרץ האקורד הראשון של "עוד ארון אחד" ויחד איתו עלו זיקוקין אל השמיים. היהודים דפקו הופעה רצחנית וצעקנית למכביר, מה שהתאים בול לעשרות הנערים שקפצו אחד על השני בהתרגשות מפזזת. היהודים שרו את רוב הלהיטים שלהם באנרגיות לוהטות (לא סתם אני אומר לוהטות, הייתה הרבה פירוטכניקה על הבמה – זיקוקים שעפו לשמיים, להבות שחרכו את הגבות של אורית שחף) אבל האמת היא שאני בזיקנתי הייתי עייף. אחת ומשהו בלילה, אחרי יום ארוך – הגעתי לשלב הזה שבו יש נפילת מתח, בטח אחרי הריקודים אצל עברי לידר. אז ישבתי בניחותא על האדמה, ייבשתי את הבגדים הרטובים וחיכיתי להופעה הבאה.

היהודים מנסים להוריד גשם ללא הצלחה
לפי הלו"ז המקורי אחרי היהודים הייתה צריכה לעלות להופיע נינט טייב. מה שמחתי כשגיליתי שאין זה כך. שוב, היה שקט על הבמה. שוב להקה התארגנה בין הצללים ולא היה לי מושג מי אלו. ידעתי שיש להקה אחת שציפיתי להופעה שלה באותו ערב ואמורה לעלות אחרי נינט וביני לבין שכניי קיוויתי שנינט תחליט לוותר ונוכל להתקדם הלאה. ואכן כך היה. אני לא יודע מה גרם לשינוי בלו"ז, בטח הגשם שדחה את כל הלו"ז השפיע, אבל במקום את נינט שמעתי את אבנר חודורוב מנגן את הפתיחה של "משהו קטן וטוב" וכתגובה עלו צהלות הקהל השמיימה, אני ושכמותי נעמדנו על רגלינו בפיזוז מרוצה וההופעה של משינה – ההופעה הממש מוצלחת השנייה לאותו ערב – יצאה לדרך.

רבות כבר נאמר על משינה ועל הקאמבק שלה, ואין בכוונתי לעסוק בנושא הזה עכשיו. רק אומר ואגיד בגילוי לב שמשינה היא-היא להקת הילדות שלי. המוזיקה המודרנית הראשונה ששמעתי הייתה ככל הנראה משינה (ופינק פלויד וסוזן וגה בצד הלועזי, אבל זה סיפור אחר) וכילד הייתי שומע אותם המון ולא עניין אותי שום דבר אחר (שזה פאק בפני עצמו שלקח לי הרבה זמן להתגבר עליו). בכל מקרה, זה גם אומר שבין השאר, כשאני שומע את משינה יש לי דגדוגי שמחה בגוף, כי זה שלי, זה של הילדות. חוצמיזה, זאת גם מוזיקה כיפית. אז למי אכפת אם יובל בנאי ושלומי ברכה מתרוצצין וקופצין על הבמה משל היו זאטוטים בני 16?
אז משינה שיחקו אותה עם הופעה לא ארוכה אך מאוד מוצלחת. אחרי "משהו קטן וטוב" הם שרו את "שלג צח" המצוין ואף הכניסו לתוכו קטע מעבר בסטייל הודי, והוסיפו לשיר את "להתראות נעורים שלום אהבה" ו"הכוכבים דולקים על אש קטנה". בשלב מסוים יובל בנאי, שהוא כנראה תמיד יהיה סוג-של ילד, אמר שהוא מקווה שאנחנו עושים כיף חיים, כי הם שם על הבמה "אוכלים פאקינג שיט, אבל מה זה בשבילנו?" – והוא כנראה התכוון לזה שהסאונד בתחילת הופעתם היה דפוק, או שהם נאלצו לעלות על הבמה בשעתיים איחור (ולא מן הנמנע שיובל הוא זה שדחק את רגלי המלכה נינט להופיע מאוחר יותר).
בכל מקרה, הנה מתקרב רגע עוד יותר מיסטי מהשניים שקדמו לו. יובל לקח גיטרה אקוסטית ואמר שהוא מבקש לנצל את זה שיש המון אנשים בקהל ולספר שאת השיר הבא שהם ישירו הוא כתב מזמן כשיר געגועים, ובינתיים אדם יקר אחד שהיה אבא שלו נפטר, והוא הקדיש את השיר ליוסי בנאי ז"ל, או כדבריו "לאבא שלי". ובנימה באמת-מרגשת זו הוא החל לשיר את "תחזור תחזור". ואני, שאינני אדם מאמין, במו עיניי חזיתי בארובות השמיים הנפקחות ובגשם היורד עלינו שוב, כבכי של אב במרומי גן העדן, המתגעגע לבנו היושב בארץ ומנגן לו.
כן, שוב ירד גשם רב. אך בניגוד להופעה של שי גבסו, קצת מים לא יעצרו את יובל בנאי כשהוא בשוונג. הגשם רק תרם והוסיף להופעה שהסתיימה עם ביצוע אנרגטי להפליא של "אחכה לך בשדות" שבסיומו, בהפגנת צניעות מרשימה, אמר לנו יובל לאמור: "ורק תזכרו, שאם אי פעם תלכו לאיבוד, אנחנו מאדר-פאקינג-משינה! נחכה לכם בש-ד-ווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו-ת!!!!".

והגשם ירד וירד וירד ולא דיכא את רוחינו אלא שימח לבב אנוש.
בשלב הזה כבר מוצה מבחינתי הלילה. נותרו עוד כמה הופעות (נינט טייב, אביב גפן, מוקי ובית הבובות) אבל חלאס, מספיק. רגליי דילגו בין השלוליות בחזרה אל מאיפה שבאתי, רטוב עד לשד עצמותיי, עייף אך מרוצה.

לסיום, יש ברצוני להוריד את הכובע בפני חברת "קוקה קולה" על מספר דברים. ראשית, הארגון המצוין. הכל תיקתק, לא היה תור מטורף בכניסה למתחם, בפנים היה מרווח ונעים. מערך ההסעות אל המתחם היה מעולה (זאת אומרת שלא היה צריך לחכות יותר מדקה להסעה מהרכבת למתחם ובחזרה, גם בארבע בבוקר תחת גשם זלעפות) ויש לציין גם את הפרט הכאילו בנאלי אך ממש רלוונטי של ארגון איזור ההורדה והאיסוף של ההסעות שנעשה בצורה מאוד חכמה ומאוד בטיחותית – וזה משום מה משהו לא טריוויאלי בארץ. שנית, אני מסיר את הכובע בפני "קוקה קולה" על כך שהם באמת ארגנו ארוע לעם ובשביל העם. הכניסה כאמור הייתה בחינם (להוציא את מחיר ה-SMS שהוצאתי על הזמנת הכרטיס), למתחם האירוע אמנם היה אסור להכנס עם בקבוקי שתייה אך המחירים שגבו בפנים על שתייה היו מאוד הגיוניים (6 שקלים לבקבוק חצי ליטר קולה או מים, לדוגמא – וזה בכלל לא הרבה יותר ממה שהייתם משלמים בפיצוציה) – כך שאין לי מושג אם לקוקה קולה היה רווח כלכלי מהסיפור הזה, ונראה לי שלא – אך רווח תדמיתי בטוח שכן, וזה שווה הרבה. אז לשם שינוי לא סבלנו מהמסחור, נהפוך הוא (וממש לא מזיז לי שהמתחם הוקף בדגלים עם הלוגו של קוקה קולה). לפעמים בא לנו סתם להנות, מותר. כן ירבו.

לסיום נוסף, אי אפשר בלי מילה של ביקורת. אני כמובן לא מצפה מחברה מסחרית כמו קוקה קולה שתערוך ארוע שקהל היעד שלו הוגדר על ידי ידידה קרובה כ"ילדים שעכשיו השתחררו מהצבא" ותזמן אליו אמנים שלא חורכים את הפלייליסט של גלגל"צ. בכל זאת, מסחריות זו מסחריות זו מסחריות. אבל, מצד שני, אם כבר אז כבר – יש לכם את הגב הכלכלי לארגן את האירוע הזה? תעשו אותו מעניין. אתם רוצים למתג את עצמכם כמקדמים את המוזיקה בישראל? אז תקדמו את מי שמגיע לו להתקדם ולא את מי שכבר חתום בשמי הכוכבים של גלגל"צ ושות'. הייתי שמח לראות אמנים שלא מכרו נשמתם לשטן מופיעים גם הם באירוע, ומרוויחים מזה כסף וקהל מרוצה. הבו לי לקונצרט הבא את הדרה לוין ארדי, את גבריאל בלחסן, את טל וייס, את הג'ירפות, את שי נובלמן ואת אלי מגן. אני מודע לאירוניה בדבר – אבל אני אהנה יותר.

טרקבאק | רסיסי תגובות