שלושה שירים נוספים משנים עברו.
אחד לסבא יקר
שני אובדני שזעזע אותי לקרוא מחדש (מי לעזאזל כתב את זה?)
ושלישי שמוכיח שגם היה לי מקום לאופטימיות.
להמשך…

איזה כיף שלאמא שלי יש חברה טובה שהחליטה להיות ידידה של תאטרון בית ליסין ולקבל הזמנות לבכורות, אבל מכיוון שהיא גרה בתפוח הגדול, ההזמנות מגיעות לאמא שלי. ככה מצאתי את עצמי ביום שישי בשתים עשרה בצהריים נכנס לעולם אחר, באולם של בית ציוני אמריקה – להצגה "סיבת המוות" שכתבה יעל נביא.
שעתיים אחר כך יצאתי מטולטל רגשית אל השמש המבורכת, וחצי שעה לאחר מכן התיישבתי לכתוב.
להמשך…

ביקשתם – קיבלתם.

שטיח לבן – 2001-2002
יש לי בחדר שטיח לבן
מאוד לבן, מהסוג האיכותי
עם השערות הארוכות והפרוותיות
האלה
שנעים לשכב עליהן ערום אחרי מקלחת

יש לי בחדר שטיח לבן
מאז שאני זוכר את עצמי
או לפחות את החדר שלי
יש לי שטיח לבן

ויש בו משהו מרגיע
בשטיח הלבן שלי
משהו זך וטהור
ומאוד תמים

וטוב שיש לי לאן לברוח
אל השטיח הלבן שבחדר שלי
כי אם הוא לא יבין אותי
ואם הוא לא ירחיק אותי מהשחור
שבחוץ
אז אולי אכנע לפיתוי שרודף אותי
מדי פעם
ואקח את הלהב הכסוף בידי

ויהיה לי בחדר שטיח לבן
שטיח מוכתם באדום

לבדים – 2006
שונא את הלבד הזה
הוא כל כך ריק שזה חונק

שונא את הלבד הזה
פתטי זה לא מילה
זו בעצם כן, בטח אמצא אותה במילון
בתוך הלבד הזה אני מסוגל לקום ולבדוק

שונא את הלבד הזה
כשאין לידי אפאחד
רק אני ועצמי ואני עוד הפעם
וזו לא חברה נעימה בשבילי
שלא לומר חברה מפחידה
(שזה מה שהיא באמת)

שונא את הלבד הזה
והכותנה הפוליאסטר והסריג
הכל חם ודביק וכבד לי בבטן
וכבר אין לי כוח להוריק

אבל הכי אין לי כוח לשרוד את הלבד הזה
ואני יודע שאין לי ברירה
שצריך לפחות פעם אחת בחיים להכיר את זה שמציץ במראה
אם טוב אז לטוב ואם רע אז…

כוסאמק כל המחשבות
והמילים והאותיות
והשחור על הלבן
הרי כלום מזה לא יישאר
אחרי הלבד הזה

שם פועל – 2002

לאהוב
לשנוא
להשתעמם
להתרגש
לפחד
לרצות
לבכות
להתמוגג
להתפלסף
להשתוקק
לחבק
לדחות
להתפרע
להיעצר
לשכב
לרוץ
לצרוח
לנשוף
להסתכל
ללקק
להתפעם
ללחוש
לקבל
לכעוס
לרעוד
להתנשק
להתנדנד
להתקלף
לחמוד
לחייך
לצחוק
להזדיין
להישרף

לחיות

להתפרק

הכותרת "מוזיקה של מחלה" לקוחה אמנם משיר מדהים של להקת אלג'יר (בתוך הצינורות) אך לא משקפת בכלל את הפלייליסט החדש ששמתי באתר.
כן! סוף סוף אחרי הרבה זמן עדכנתי את הפלייליסט ואתם מוזמנים מאוד ללחוץ על הנגן הירקרק שנמצא בצד שמאל של הדף (בעמוד הראשי כמובן) ולהאזין.
ובכל זאת, למה הכותרת המורבידית? כי אני שוכב במיטה עם הלפטופ, חולה קלות ואין דבר יותר מבריא ממוזיקה שמחה, כזו שגורמת לתאים של מערכת החיסון לרקד לך בתוך הדם ולמגר גורמי מחלה משוקצים.
להמשך…

טוב האמת היא שהקטגוריה "פרוזה" לא הכי קולעת כאן – אבל זה יותר טוב מכלום.
ראשית, אני רוצה להודות לכל מי שתרם משפטים לבקשתי – אני מבטיח שהדברים יתבהרו בהמשך. מי שעוד רוצה מוזמן לתרום משפט.

שנית, בעוד אני יושב בחדרי, מקשיב לאלבום החדש של ג'ואנה ניוסום, מתגעגע ומסתכל על מזג האוויר המאני-דפרסיבי, עיני נוחתות על הבלגן שנקרא שולחן העבודה שלי ובפרץ היפומאני כמעט אני מתחיל לסדר הכל הכל. בין השאר אני תולה דברים על לוח השעם שליד הדלת ושם אני מוצא נייר שנתלש מדפדפת לפני למעלה משנתיים ואליו העתקתי שירים קטנים (אם מותר לקרוא להם כך – אני לעולם לא מרגיש לא נוח לקרוא למה שאני כותב "שירה") שנכתבו בחרוזים. ככה זה, לפיקאסו הייתה תקופה כחולה, לי הייתה תקופת חרוזים.
להמשך…