פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!

הפוסט הזה יהיה קצר ולא יהיה בו הרבה תוכן מקורי ומרהיב כמו שאתם רגילים ממני. בין עבודה ללימודים לעבודה לפרנסה קצת קשה לי למצוא את הזמן לשבת כמו שצריך ולכתוב - למרות שדווקא יש לי על מה.
אבל בינתיים, יש כמה עדכונים שרציתי שתדעו עליהם. וחוצמיזה, זה שאין לי זמן לכתוב פוסט כמו שצריך - זה לא אומר שאין לי זמן לקרוא פוסטים של אנשים אחרים ולהמליץ לכם¹.

להמשך…

1. סתם, אין לי זמן גם לזה - אבל אני עושה את זה בכל זאת [↩]

פוסט זה הינו חלק מפרוייקט כתיבה קבוצתית שיזמה חנית לכבוד יום ההולדת לבלוגה המצוין, אח"י דקר. מזל טוב!

אחד הדברים הראשונים שלומדים בקורס פסיכולוגיה חברתית באוניברסיטה הוא על נושא הזהות העצמית. בתור תרגיל, אני זוכר שהמרצה ביקש מאתנו לכתוב על דף ריק את המילה "אני" ולהשלים אותה למשפט כלשהוא ואז לעשות את זה שוב ושוב עד שנקבל כמות נאה של משפטים.
לא שאני זוכר, אך אני בטוח שאי שם על הדף כתבתי "אני תל אביבי".

כי אני תל אביבי, כמובן. מבטן ומלידה.
וזה לא יאומן כמה פעמים אנשים לא מאמינים לי כשאני מספר שנולדתי וגדלתי בתל אביב. התגובה "מה, באמת מגדלים פה ילדים???" היא כל כך שכיחה שאני מתחיל לתהות שמא אולי אני הוזה את כל הילדים שאני רואה ברחובות (וזה עוד מבלי להזכיר שיש 150 בתי ספר בעיר הזו).
אבל האמת היא, ידידיי, שבאמת מגדלים פה ילדים. ואל תטעו לחשוב שאני מתייחס רק לאזורים הצפוניים עתירי הג'יפים והחניות הפרטיות. מגדלים פה ילדים בלב העיר השוקק, הסואן והמפויח. ואתם יודעים מה? הם יוצאים לא רע - כמו שאמא שלי תעיד.

הפוסט הזה בא לנסות ולהבהיר ממש על קצה המזלג למה אני אוהב את תל אביב (אגב, ניסיתי לעשות זאת בעבר). למה אני חושב שיש לעיר הזו נשמה ולב שאפשר להרגיש את פעימותיו במקומות מאוד מסוימים וברגעים מאוד מסוימים.

להמשך…

הפוסט הזה לא יהיה מקורי. את הטקסט שלהלן העתקתי אחד לאחד מטורו של מאיר שלו ב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות. אני לא נוהג לעשות זאת אך הטקסט כל כך מוצלח, כל כך משעשע, כל כך כתוב טוב - שהייתי חייב שגם אלו מכם שלא נוהגים לקרוא את מאיר שלו יכירו אותו. להמשך…

הפוסט הזה מוקדש באהבה לחברה יקרה. חברה שהייתה איתי באש ובמים, בקור ובחום, ברעב ובצמא. חברה שהייתה אשת סוד, ששמעה איתי מוזיקה בשלל צלילים. חברה שעשתה איתי דרך ארוכה. והיום לנגד עיני, היא עלתה במרכבת אש השמיימה.
להמשך…

אללי! קצב העדכונים של הלטאה בזמן האחרון מרקיע שחקים! אני מקווה שזה תופס אתכם כברכה ולא כמתקפה אפילפטית ושאתם מצליחים להנות מזה.

בימים אלו נמצאת בארץ ידידה שלי, תושבת ניו יורק, שלא ראיתי כבר מליון שנה אם לא יותר. אחרי שהראתי לה שירה בציבור משמחת מהי - בבוביזמר - חשבתי מה אוכל לתת לה כמתנת מזכרת לכשתיסע לנפוש בספרד ממש בעוד ימים ספורים. בעודי חושב הושטתי יד אל מדף הדיסקים שכן חשקה נפשי להאזין לדיסק האחרון של הדרה לוין-ארדי ואז זה הכה בי! לא, לא נפל דיסק ונתן לי מכה במצח, אלא עלה במוחי הרעיון להכין לה מיקסטייפ של מוזיקה ישראלית בשפה האנגלית. הרי יש לא מעט יוצרים ישראליים לאחרונה שבוחרים לכתוב ולבצע את שיריהם באנגלית (ואת הדיון אם זה טוב או רע לא אפתח כאן. בשביל זה יש לכם תגובות אם אתם רוצים להתפלפל). אז בחרתי אמנים, חיפשתי את השירים ויצרתי את האוסף. שימו לב, אגב, שלא כל האמנים באוסף מבצעים רק באנגלית. למעשה שניים מהם (יוני רכטר ואהוד בנאי) שרים בעברית רוב הזמן. אבל כשאומרים רוב הזמן זה אומר שיש גם לא רוב הזמן.
אחרי שהכנתי את האוסף, צרבתי אותו לדיסק ואף הכנתי עטיפה משובחת - חשבתי שאחרי כזו השקעה זה לא יהיה פייר אם לא אתן לעוד אנשים שאני אוהב לשמוע אותו. ועוד אנשים שאני אוהב זה אתם (והחברים הדמיוניים שלי מהילדות, אבל זה עניין לפעם אחרת).

אז הנה הוא לפניכם, המיקסטייפ HEBRISH - אוסף מוזיקלי ישראלי באנגלית

להמשך…