איכשהו יוצא שבחודשים האחרונים האוספים החודשיים שלי יוצאים באמצע החודש כמעט ולא בתחילתו. מצטער. הנטייה שלי לדחיינות גורמת לכך שיום לפני סוף החודש אני נזכר שעוד לא התחלתי לערוך את האוסף ואז הכל נדחה בכמה ימים ואז יש את כתיבת הפוסט (שזה תהליך ארוך יותר ממה שנדמה לכם) ואיכשהו עובר שבוע וחצי עד שאתם מקבלים את האוסף… אני מקווה מאוד שאתם חיים עם זה בשלום.
בכל מקרה, אוקטובר הסתיים לו ומגיע לכם לקבל אוסף חדש. האמת היא שבלי לשים לב כבר עברה כמעט שנה מאז האוסף הראשון. אולי בחודש הבא אעשה אוסף מיוחד לכבוד זה? אחשוב על זה. בכל מקרה, בדצמבר האוסף יהיה כמובן מוקדש לסיכום השנה המוזיקלית שלי.
כזכור לותיקים, המטרה של האוספים הוצהרה כ"לחשוף בפניכם את התהליך האינסופי של הגילוי המוזיקלי שאני עובר ולאפשר לכם, אם תחפצו בכך כמובן, להיות חלק מזה". מה שאומר שבכל חודש האוסף אמור לייצג את המוזיקה ששלטה בפס הקול של חיי. ההגדרה הזו הייתה לי לרועץ כשבאתי לערוך את האוסף הנוכחי. הסיבה לכך היא שהחודש שמעתי פחות או יותר בדיוק את אותה המוזיקה ששמעתי בחודש הקודם ותועדה להפליא באוסף של ספטמבר. למה? ככה - מה אכפת לכם. הנקודה היא שלא היה טעם לתת לכם את אותו אוסף פעמיים.
אז מה עושים?
אוסף קונספט!
והקונספט הוא… גשם!
כן, נו מה לעשות שכבר אוטוטו אמצע נובמבר ובקושי ראינו טיפת גשם עלובה אחת? כל מזג האוויר השתגע ואני מתגעגע לריח של גשם. אז האוסף הפעם נע כולו סביב הנושא של גשם. בדרך כלל דרך כותרות השירים, אך לא רק.
אז לכו להכין לכם כוס של שוקו חם, תדליקו נר או שניים, תסגרו חלונות ותדמיינו שיש רעש של גשם בחלון. הגבירו את הווליום והכנסו מתחת לשמיכה. רצוי עם מישהו/י בהתאם להעדפותיכם.
דיסקליימר
כרגיל, השירים מובאים פה להאזנה והנאה שלכם ואני ממליץ בחום לא להיות חרא של אנשים ולקנות את המוזיקה שעושה לכם את זה. אם אקבל פניה להסיר את אחד השירים אכבד אותה (וארגיש חשוב!) רשימת השירים 1. סיגור רוס - Samskeyti
לכאורה בשיר הראשון אין שום אזכור למילה גשם. אבל כשמקשיבים לו אפשר להרגיש את הגשם. זהו הקטע האהוב עלי מהאלבום העונה לשם הבלתי אפשרי ( ) של הלהקה האיסלנדית Sigur Ros (שאגב, צריך לבטא Siur Ros). הלהקה מוציאה עכשיו DVD שמתעד מסע הופעות שערכה באיסלנד ומלווה אותו אלבום כפול העונה לשם Hvarf/Heim. הקטע כאן, שפותח את האוסף, מגיע מהאלבום הזה של גרסאות אקוסטיות מקסימות.
קשה למצוא מילים כדי לתאר את הקטע האינסטרומנטלי הזה שמתחיל בשקט שלתוכו מטפטפים צלילי הפסנתר כטיפות של גשם שבאות בהתחלה לבד, טיפה טיפה פה ושם, ואחת נוחתת לך על האף ואתה תוהה לעצמך, "האם מתחיל לרדת גשם?" ואז עוד טיפה ועוד טיפה ולפני שאתה מספיק לחשוב את נשטף בטיפות-טיפות של צלילי פסנתר מתוקים ששוטפים אותך כגשם מזכך, כן - מזכך זו המילה הכי טובה לתיאור הקטע הזה. כמו לעמוד באמצע הרחוב הגשום, מסביבך האנשים בורחים למצוא מחסה ולא מבינים למה אתה פשוט עומד שם, מרים ראשך אל השמיים ופורס ידיך לצדדים, נותן לגשם לשטוף אותך, ועיניך רטובות מגשם ומדמעות של צחוק ועצב. לאתר הבית של הלהקה | למייספייס של הלהקה | לרכישת האלבום במוזיקנטו | להורדה מ-7digital
2. סקאוט ניבלט - Wet Road
Scout Niblett הוא שם הבמה של אמה לואיז ניבלט, סינגר-סונגרייטרית בריטית שאני בקושי מכיר. את השיר הזה אני מכיר מאוסף שנקרא The Golden Apples of the Sun שנערך על ידי דבנדרה בנהארט. זהו שיר מינימליסטי מאוד, המציג בעיקר את קולה היפהפה של ניבלט. שיר חורפי מאוד, מתאים לאותם ימים שבהם הגשם נופל על החלון והכבישים רטובים.
שילה פרבר פרצה לתודעה שלי ובכלל בתחילת 2003 כשהוציאה את אלבום הבכורה שלה, "תתנהגי יפה!". עד אז היא עסקה בכתיבה ובעיקר בקולנוע. אני כבר לא זוכר איך הגעתי אל האלבום הזה בזמנו אבל הוא אחד הראשונים שקניתי בתקופת ה"רנסנס המוזיקלי" שלי ונורא נורא אהבתי אותו. פרבר הציגה בו קול ייחודי לאותה תקופה, רוק נשי שיודע להיות חזק מאוד ורך מאוד כשצריך. מתוכו שלפתי את השיר הזה, "גשם" על פתיחת הגיטרה היפה שלו והשקט שנבנה לאט לתוך סערה. שיר יפה, שמעלה לי דימוי של זוג היושב בבית קפה ומישהי מהצד הצופה בהם… מזכיר לי אותי…
זה אלבום בכורה מוצלח מאוד באוזניי. ההפקה של רם אוריון מתיישבת היטב עם הלחנים והטקסטים של פרבר ומציגה פוטנציאל מוצלח. שלוש שנים אחר כך הוציאה פרבר את "מתוק בשחור" שזכה לביקורות צוננות משהו ואני טרם שמעתיו. גם לשם עוד אגיע. לרכישת האלבום במוזיקנטו | ביקורת על האלבום בשרת העיוור
4. להקת פיקוד צפון - גשם אחרון
איזה שיר חזק… ורדה גורן ולהקת פיקוד צפון מבצעים את השיר הזה (שבמקור שר חנן יובל) שיש לו מילים עוצמתיות ואובדניות משהו…
השיר זכה למספר ביצועים נוספים חדשים יותר שהמוכר מכולם הוא כנראה זה של עברי לידר שהוא לא רע כשלעצמו, אך זה של להקת פיקוד צפון הרבה יותר טוב. משהו בקולה הצלול של ורדה גורן עם הליווי הפשוט של הפסנתר נותן את המשקל למילים ולא מחביא אותן, כמו שקצת קורה אצל עברי לידר. לרכישת אוסף של יאיר רוזנבלום, בו מופיע השיר, במוזיקנטו
5. Soulsavers - Kingdom of Rain
אחח… איזה אלבום משובח. כמו יין פורט כבד הוא נבנה עליך לאט לאט. העושר שלו בלתי פוסק והוא מלווה אותך הרבה אחרי ההאזנה. הרשו לי לצטט אדם שאת דעתו המוזיקלית אני מעריך מאוד, הלא הוא גיא חג'ג': "האלבום הזה הוא גן עדן מוזיקלי של גוספל, רוק ואלקטרוניקה מלאת נשמה, שבנוי מלהבות הגיהינום האנושי" (מהביקורת שלו בוויינט). פשוט תקראו את מה שהוא כתב על האלבום - זה יותר טוב מכל המילים שאני יכול להביא בעצמי לכאן.
Before I go, I'll hang in a cross on nails
I hung on for you in there
And every kingdom of rain comes fallin' down
Cause I loved you so long
Cause I loved you so long
מעניין ומצחיק איך שירים מסוימים נתקעים בראש ובלב כמקושרים לאירועים מסוימים ותקופות מסוימות. השיר הזה של אסף אמדורסקי, מאלבומו "מנועים שקטים", ליווה אותי תקופה מסוימת אחרי שבחורה מסוימת נפרדה ממני. זה היה מזמן, יחסית, ועדיין השיר הזה מזכיר לי אותה ואת התקופה ההיא. ברגע שהוא מתחיל אני מיד נזרק אחורה ורואה ממש את הרגע שבו שמעתי אותו לראשונה אחרי הפרידה ההיא ופתאום הכל נפל למקום. ישבתי באוטובוס, הראש מונח על הזכוכית, ובכלל היה אוגוסט. אבל בתוכי הרגשתי גשום. אתר הבית של אסף אמדורסקי | מייספייס | לרכישת האלבום במוזיקנטו
7. Violent Femmes - I hear the rain
הויולנט פמס התארחו כבר באתר הזה בעבר עם האלבום הזה, Hallowed Ground, באוספי "הדים מן האמבט". זה פשוט אלבום מצוין שכיף לי נורא לחזור אליו עוד ועוד ועוד פעם בכמה חודשים. הפעם שיר קצר וקצבי עם מנטרה שחוזרת שוב ושוב (כי זה מה שמנטרות עושות). I hear the rain I hear the rain I hear the rain, gotta kill the pain.
השיר הזה נמצא כאן במיקום הזה באוסף לא רק בגלל הקשר שלו לגשם, אלא כדי לפתוח חלק קצת יותר קצבי ופחות אובדני…
8. Creedance Clearwater Revival - Have you ever seen the rain
אוף איזה שם ארוך יש ללהקה הזו. ברשותכם, אתייחס אליהם כ-CCR. להקה שפעלה בשנות השישים והשבעים בארצות הברית ואין לי שום דבר חכם לומר עליה כי אני בור בכל הנוגע להם. פשוט נתקלתי בשיר הזה במסגרת החיפושים לשירי גשם ואהבתי את הצליל שלו.
השיר מופיע באלבומם פנדולום.
וואלה, בכלל לא ידעתי שהשיר הזה הוא של בליינד מלון. שמעתי אותו בטח אלף פעם כבר ברדיו ולא היה לי מושג.
בליינד מלון התארחו כבר פעם באוסף המספרים של "הדים מן האמבט". מסתבר שזו להקה ממש חביבה, אולי אני צריך לשמוע עוד ממנה.
השיר הזה חי ובועט באלבום הבכורה של הלהקה, שקרוי על שמה.
נו, מי לא מכיר את השיר החמוד הזה של גידי גוב. "חורף, השמש נעלמת בחורף, הגשם מטפטף על העורף, חורף וקררררררררר!". היישר מפסטיבל שירי הילדים (הרבה לפני שהוט השתלטו על הפסטיגל והפכו אותו למפלצת ממוסחרת אופיינית לתקופה). שיר ילדים חמוד וכיפי, כמו ששיר ילדים צריך להיות. את השיר אפשר להשיג גם באוסף שירי הילדים של גידי גוב, "תנו לגדול בשקט".
היו לי הרבה התלבטויות לגבי השיר הזה. הצעירים שבינינו מכירים אולי יותר את הגרסה של אביב גפן לשיר הזה שהוא במקור של בוב דילן. אבל את הביצוע העברי, בתרגומו של יהונתן גפן, ביצע קודם כל דני ליטני במסגרת המופע המשותף שלו עם יהונתן גפן, שתועד באלבום "בינתיים זה הכל". ההתלבטות היתה סביב השאלה איזו גרסה להכניס לאוסף. לא, לא הייתה לי התלבטות בין אביב גפן לבין דני ליטני. כבודו של גפן במקומו מונח, אך השיר הזה תפור על ליטני והוא עושה את זה פשוט הרבה יותר טוב וטבעי. התלבטתי בין הקאבר של ליטני לבין המקור של דילן. בסופו של הדבר האהבה לשפה העברית הכריעה. חוץ מזה, כפי שמציין דויד פרץ בפוסט הזה - החודשים הקרובים הולכים להיות מלאים בדילן מכל עבר (סרט, אלבום אוסף ועוד ועוד). אז קחו את הגרסה הישראלית. התרווחו לאחור בכיסא, עצמו עיניים ותנו לדני ליטני לקחת אתכם שלושים שנה אחורה לתקופה שבה למילים היה הרבה יותר משקל. לרכישת האלבום "בינתיים זה הכל" במוזיקנטו
12. רותי נבון - גשם בעיתו
את רותי נבון אני מקווה שאני לא צריך להציג. מהכוכבות הגדולות שצמחו פה בשנות ה-70 עם רפרטואר של שירי נשמה ופופ כ"יום יבוא" (מהמחזמר "אל תקרא לי שחור"), "בין האצבעות", "חשמל זורם בכפות ידיך" וכמובן הדואט הבלתי נשכח עם צביקה פיק - "הרקדן האוטומטי". שלא לדבר על היופי המטמטם שלה. היו לה כל הנתונים להפוך לסטארית מקומית. וזה אכן קרה. אבל אחר כך היא ניסתה לעשות את זה בחו"ל עם פחות הצלחה וחזרה בתשובה. לפני מספר שנים, עם זאת, היא חזרה לארץ ואל הבמות לפני מספר שנים כשהעלתה מופע בפסטיבל הג'אז באילת וכמובן כשנתנה הופעה בלתי נשכחת (באמת! ראיתי) בתור אם המנזר במחזמר "צלילי המוזיקה". והדת? היא כנראה ירדה קצת מהעניין, אבל לא ממש מדברת על זה.
"גשם בעיתו" הוא שיר מצוין שלה. יש לו פתיחת גיטרה כיפית וקלאסית אבל הכי מוצלח בו הוא הקול של נבון שמתחיל ברכות מלטפת ועולה בפזמון לעוצמה משכנעת.
שיר הגשם הכי אהוב עלי. חברים מסוימים שלי יעידו על ימים גשומים בהם הייתי הולך, או שמא יש לומר מרקד, ברחוב כשיורד מבול ושר את השיר הזה. אין מה לומר - זה פשוט שיר הגשם הכי כיפי שיש בעולם. וזה משעשע כי אני הכרתי אותו ממש דווקא בזכות הסרט הענק "תפוז מכני" (לא, לא קוראים לו "התפוז המכני"!! קוראים לו "תפוז מכני") שם הוא נכנס בקונוטציה שונה לגמרי מזו של הסרט בו הופיע לראשונה - שהוא, כמובן, Singing in the Rain, בכיכובו של ג'ין קלי. הגרסה כאן היא גרסת המקור מהסרט.
וכמובן שאני לא יכול להתאפק וחייב לשים את הקטע הכל כך קלאסי הזה בו ג'ין קלי מפזז ברחוב הגשום ושר את השיר… עזבו אתכם מ"רוקדים עם כוכבים". פשוט תסתכלו עליו רוקד.
טוב, לא התאפקתי. הנה לכם הקטע מ"תפוז מכני" בו אלכס עושה שימוש לרעה בשיר הזה.
14. מאיר בנאי - גשם
אני לא יכול לחשוב על אקורד סיום מוחץ יותר למיקסטייפ גשם שיהיה מוצלח יותר מהשיר הזה של מאיר בנאי. בעיבוד פשוט ונוקב, בקולו החזק שצועק את הפזמון ונשבר לעתים… גם פה היתה לי התלבטות לגבי איזו גרסה לשים. הלהקה מלכת הפלקט הקליטה לאחרונה קאבר די מוצלח לשיר הזה וחשבתי לשים אותו בשם הקדמה. אבל אז הקשבתי שוב למקור. מה אומר ומה אגיד? עשרים שנה אחרי שהוא יצא הוא עדיין מרטיט את הלב שלי. לא צריך יותר מזה.
יום שישי בתל אביב, או יותר נכון במרכז תל אביב1 הוא יום מלא קסם. הוא נפתח בבוקר רגוע כאשר הרבה אנשים דווקא לא ממהרים לעבודה וממלאים את בתי הקפה והרחובות. הנערים שיוצאים מוקדם מבית הספר מסתובבים בעיר, הים מושך אליו תושבים שהולכים אליו לרגיעה לכבוד פתיחת סוף השבוע ואפשר ממש להרגיש איך העיר הגדולה הזו לוקחת נשימה ארוכה ואיטית לקראת סוף השבוע.
אחלוק אתכם כאן חווית יום שישי אחת כזו שלי, זו של היום, שהייתה מיוחדת במיוחד בשל שלל האירועים שרק העיר שלי יודעת לזמן.
הבוקר התחיל במרפסת ביתי כאשר לפתע את רחשי הבוקר הרגילים חדרו קולות שירה. בהתחלה חשבתי שמדובר באיזה אירוע בשבט הצופים שבמורד הרחוב, אך זה היה קרוב מדי. הצצתי מעבר למעקה וראיתי שברחוב מתחת לביתי התמקמו מספר נערות ונערים עם גיטרות ופסנתר חשמלי ושרו שירים. בעוונותי לא זיהיתי את השירים אך האסימון שלנו נפל כשנזכרנו שיש היום בבוקר טקס להסרת הלוט מעל השלט שהציבו על ביתו של שאול טשרניחובסקי, שמה לעשות ונמצא ממש מול ביתי.
אז ירדתי למטה והבנתי שהם בעצם עושים חזרות. היה ממש ממש נחמד לראות חבורת תיכוניסטים עומדים באמצע הרחוב, מולם מתחיל להצטבר קהל קטן, המכוניות עוברות והנהגים לא מבינים מה קורה, והם מנגנים ושרים טשרניחובסקי. ואחרי שסיימו את החזרות והמתינו להגעתו של ראש העירייה ותחילת הטקס, שני הגיטריסטים והפסנתרנית אלתרו קצת סביב Money של פינק פלויד ועוד קטע ג'אזי אחר נחמד. בעודי עומד ונהנה מהמוזיקה שנפלה עלי במפתיע חשבתי כמה כיף זה להסתובב ברחוב בעיר ולפתע לזכות ברגע כזה. מי ידע באותו רגע שזה יזדמן לי שוב כמה שעות לאחר מכן?
מאוחר יותר יצאתי את ביתי ועשיתי את דרכי ברגל אל עבר מרכז סוזן דלל אשר בנווה צדק הקסומה לרגל פסטיבל הפסנתר. רביב ואני הלכנו לראות את "קרבות ראווה" - המופע של מעיין הירשביין ועינב ג'קסון כהן שחוגג שנתיים לקיומו. למי שלא מכיר (ואני לא ממש הכרתי עד עכשיו וחבל!) מדובר בשתי יוצרות שמופיעות יחד עם חומרים מקוריים של כל אחת מהן. המופע רץ כבר שנתיים, כאמור, וזכה לביקורות מצוינות. אז מוטב מאוחר מאשר לעולם לא והנה זכיתי לראות אותו - אך לא ארחיב עליו כאן כי מגיע לו פוסט נפרד (אבל אגלה שהיה ממש, אבל ממש מצוין). בינתיים אפשר לקרוא ראיון קצר שלהן עם טל גורדון כאן.
אחרי שנפרדנו דרכנו עשיתי את פעמיי חזרה לביתי דרך שדרות רוטשילד זרועות הגלובוסים ואז נתקלתי במחזה הבא. על ספסל בשדרה עומדים שני גברים ועליהם יושבות בובות פרוותיות משהו בדמות אדם. האחד מנגן בגיטרה והשני שר. או יותר נכון הבובות מנגנות ושרות. ומסביבם קהל של כשלושים אנשים מוקסמים וכמה ילדים חמודים שניגשים לשים כמה מטבעות בתיק הפרוס לפניהם. בדיוק כשהגעתי הסולם החליף את הבובה הסגולה שלו לבובת זקן שחור והרביץ ביצוע מוצלח ל-When the Saints Come Marching In. אחרי השיר הזה הוא עבר לבובת קרמיט ששר את Alabama Song של הדלתות כמו שלא חשבתי שאשמע אותו לעולם. מדובר ב-Puppet Folk Revival שכבר שמעתי עליהם כמה פעמים (וראיתי אותם בקליפ החמוד להפליא הזה של תמר אייזנמן) אך עוד לא ראיתי אותם בלייב. לכבודכם צילמתי את שני הקטעים האלו והאיכות לא מבריקה כלל אבל חלק מהקסם, נראה לי, עובר.
When the saints go marching in
Alabama Song
היה ממש כיף לתפוס את זה ככה, במפתיע. וזה היופי - שזה בא במפתיע. לא במסגרת איזה פסטיבל או משהו כזה. פשוט שני חבר'ה עם כשרון וחזון שיצאו לרחובות תל אביב לתת הופעה ולהיות בקשר הכי ישיר שאפשר עם הקהל. זה היופי של התרבות החיה בעיר הזו. יש איזה לב פועם מאחוריה…
אגב - ברור לי שזה לא משהו שקורה רק בעיר הזו. כי התחושות האלו של הקרבה לקהל עלו בי גם כשהייתי באינדינגב. אני לא יודע מה קורה בערים אחרות בארץ מהבחינה הזאת ואני אשמח לשמוע ממי שיודע. מה שאני כן יודע הוא שבעיר שלי, תל אביב, אני מרגיש את החיים זורמים בעורקים.
סיימתי את "תולדות האהבה" של ניקול קראוס לצלילי Ambulance Blues של ניל יאנג. מה אומר ומה אגיד? החיים, אם לא הספרות שנכתבת בתוכם, או שבעצם הספרות שנכתבת עליהם, זה יפה ומפחיד ומרתק. ועצוב. ונורא שמח.
מה הספר הבא?
מריץ FireStats