19 יולי 2007
לטאת האמבט: פרידה אחרונה מחברה אהובה
פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!
הפוסט הזה מוקדש באהבה לחברה יקרה. חברה שהייתה איתי באש ובמים, בקור ובחום, ברעב ובצמא. חברה שהייתה אשת סוד, ששמעה איתי מוזיקה בשלל צלילים. חברה שעשתה איתי דרך ארוכה. והיום לנגד עיני, היא עלתה במרכבת אש השמיימה.
כך היא נראתה לאחר הארוע
כן ידידיי - אני מדבר על המכונית שלי. פיאט מריאה מודל 98. המכונית הראשונה שנהגתי עליה אחרי שהוצאתי רשיון. המכונית שלקחה אותי בדרכים רבות, רבות מספור. המכונית שאיתה פיתחתי יחסיה אהבה-שנאה מורכבים. המכונית הזו איננה עוד.
ומקרה שהיה כך היה…
היום בצהריים נסעתי לפגישה ברמת גן. הנסיעה עברה בנעימים כשהדיסק החדש של שלומי שבן, "עיר", נשפך דרך האייפוד אל הרמקולים ברכב. כהרגלי, הגעתי ליעד מוקדם מהנחוץ אז חניתי במקום מוצל ונעים ונשארתי ברכב עם המנוע דולק לטובת המזגן וקראתי ספר. דקות מעטות מאוחר יותר חשתי בריח של גומי שרוף קל המדגדג את אפי. עיני המהירות נשלחו בזריזות אל לוח המחוונים מחשש שיש בעיה עם הרדיאטור שעשה בעיות לאחרונה אולם מד הטמפרטורה נראה במצב תקין.
מצד שני, העשן הלבן1 שיצא מהמנוע לא בישר טובות.
אז דוממתי מנוע ויצאתי מהרכב וחשבתי לתומי שמדובר בקיטור מהרדיאטור, ארוע שהתרחש לפני כמה ימים. לרגע חשבתי לפתוח את מכסה המנוע אך ההתלבטות נקטעה באיבה כאשר העשן התפשט ויצא מכל צדי מכסה המנוע. בהצצה חטופה היה נדמה לי שאני רואה להבות דרך החריצים של מכסה המנוע. וכמובן שהריח השרוף שמילא את האוויר הוסיף למערכת הרמזים שאמרה לי בפשטות שהמנוע של האוטו עולה באש לכל הרוחות!
טוב. מה עושים עכשיו? בתא המטען יש כמה בקבוקי מים שאפשר לשפוך על המנוע. אבל בינינו, מה זה יעזור?
ובנוסף לכל הם ריקים כולם.
אז התקשרתי חיש מהר למכבי אש (איך זכרתי שהמספר הוא 102? לא ברור) וסיפרתי להם איפה אני. בינתיים העשן כל כך התרבה והסמיך ונהיה אפור וקצת שחור והוא עלה גבוה גבוה וחדר לחלונות של הבית הסמוך. אנשים הציצו מהחלונות ושאלו אם אני צריך משהו, חלקם ירדו והביאו דליי מים ששפכנו על המנוע במטרה להרגיע קצת את האש. ובינתיים התקשרו אליי מכיבוי האש כדי לברר האם אני ברחוב קריניצי או שמא בקריית קריניצי ואני רציתי לצרוח להם שיפסיקו לשאול שאלות ומצדי שישלחו ניידת כיבוי גם לרחוב וגם לקריית לפני שהאוטו מתפוצץ. אבל אני לא הטיפוס הזה.
כמה דקות אחר כך שמעתי את הסירנות וניידת כיבוי הגיעה ואנשיה אצו רצו לכבות את האש. עם צינור גדול הם התיזו כמויות מים גדולות על ולתוך המנוע, הצליחו איכשהו לפתוח את המכסה ולמלא את המנוע במים. יחד איתם הגיעה ניידת משטרה שחסמה את הכביש. ממש הרגשתי חשוב!
וזהו - הכל נרגע. המצב חוזל"ש ומכבי האש והשוטרים הלכו להם ונותרתי אני וההמתנה לגרר.
מכסה המנוע עם הכוויה
ובזמן שחיכיתי (יותר מדי זמן), הסתכלתי במכונית המסכנה שלי וחשבתי על כל מה שעברנו יחד. היה לי עצוב עליה. בסך הכל אוטו יפה ובאמת שעברנו הרבה מאוד יחד. וככל שהסתכלתי על המכונית והרחתי את הריח המעושן שנותר באוויר הרגשתי שהנה אני נכנס לתהליך הפרידה מהמכונית. מכונית שהכרתי בה כל סנטימטר, כל כפתור פלסטיק, כל קימור ריפוד, כל צליל מנועי.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
הדודאים - שיירת הרוכבים
אני מנחש שלא מעט מילים נכתבו על הקשר בין אדם והסוס שלו. זו בטח היתה תמה לא קטנה בתרבות האמריקאית של המערב הפרוע, טקסס ומה לא. בכל זאת, כל כך הרבה זמן בדרכים הקשות והמסוכנות, לבד לבד, זה רק אתה, הכוכבים והסוס. לא תהפכו לחברים הכי טובים?
ראיתם פעם מנוע שהותך?
כשהגרר סוף סוף הגיע הוא נתקל בבעיה קלה - האש ריתכה חלקים זה לזה ולא היה אפשר לשחרר את הרכב מהילוך Parking, מה שאומר שהיה קצת קשה להעלות אותו לגרר מהסוג שלו (כזה שלא באמת גורר את הרכב אלא לוקח את הרכב על גבו) כך שנאלצתי לחכות לגרר שבאמת גורר, מה שהוביל להמתנה ממושכת מאוד על ספסל. באמת מזל שהבאתי ספר. ומזל שיש אנשים נחמדים שלמרת שבגללי הבית שלהם התמלא עשן הציעו לי כיבוד קל. זה באמת המקום לפנות אל דיירי קריניצי 107 ברמת גן ולהתנצל על עישון ביתם מחד ולהודות על היחס הנעים והעזרה מאידך.
וכך, היא נעלמה מחיי
ולסיום - שיר אחרון על איש ועל סוס:
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
America - A horse with no name
פוסטים קשורים:
וואו איזה סיפור! מזל שלא קרה באמצע נסיעה…
מוקדש לזקנה, שנפחה את נשמתה תוך כדי עבודה, כסוס נאמן שמשרת את בעליו עד הסוף:
Queen - I'm inlove with my car
The machine of a dream
Such a clean machine
With the pistons a pumpin
And the hub caps all gleam
When Im holdin your wheel
All I hear is your gear
When my hands on your grease gun
Oh its like a disease son
Im in love with my car
Gotta feel for my automobile
Get a grip on my boy racer rollbar
Such a thrill when your radials squeal
Told my girl Ill have to forget her
Rather buy me a new carburetor
So she made tracks sayin
This is the end now
Cars dont talk back
Theyre just four wheeled friends now
When Im holdin your wheel
All I hear is your gear
When Im cruisin in overdrive
Dont have to listen to no run of the mill talk jive
Im in love with my car
Gotta feel for my automobile
Im in love with my car
String back gloves in my automolove
אני חייבת להגיב על הקשר המיוחד של גבר עם מכוניתו - עדיין נפלא מבינתי הקטע הזה. מזכיר לי איך בגיל 18-19 חבר טוב שלי מתקשר אליי בשעת ערב מאוחר, ואומר לי: "עוד שתי דקות אני למטה עם החברה החדשה שלי, אמריקאית בשם ניקול." כבחורה ממוצעת, כל מה שעניין אותי זה איך זה שלא סיפר לי שהוא יוצא עם מישהי - לי, לחברתו הטובה! ולמה רק עכשיו הוא נזכר! ולמה אחרי יום ארוך כשאני נראית כמו מוסכניק בשעת עבודה. אבל הוא התעקש, אז ירדתי למטה. ואז ראיתי אותה - עומדת שם, עושה פוזות של כוסית. פורד קבריולט,לבנה ומבריקה, שעונה לשם ניקול. המכונית הראשונה שלו.
עוד יעבור ערן ילדון. זה סופו של כל בלון….
אוי. עצוב. מצד שני, לפחות אתה בריא ושלם. וגם זה משהו (הרבה מאוד משהו).
מאיה יקירתי - לא שאני יודע להסביר את הקשר הזה. אני בכלל לא מתחבר לכל הקטע הכאילו-גברי של להתלהב מהמכונית ולשפצר אותה ולהתייחס אליה כמו בשיר של Queen. ומי שמכיר את הפיאט ההיא יודע שהיא הייתה רכב לא מי יודע מה מסודר. מזגן שפועל באיזה עוצמה שמתחשק לו, רדיו שתקוע על רשת ב'…
מצד שני זו היתה המכונית שלי…
אבל - כמו שאמרה זקנה רמתגנית אחת בתום האירוע (נא לקרוא במבטא עיראקי): "לא נורא, כפרה. העיקר שאתה בסדר ולא קרה לך כלום כלום. האוטו זה לא נורא, הכל קונים בכסף, רק בריאות לא".
(כנראה שהיא לא מקבלת דיוור מביטוח הבריאות המשלים בקופת החולים שלה)
למרות כל הדברים שהיא עשתה:
1. להדליק מזגן בעוצמה מלאה למרות שאף אחד לא נגע במזגן.
2. לשחק עם הווליום באוטו, עד שהיית נותן מכה להגה וזה היה מסתדר (לרוב).
3. נכבית באמצע נסיון חנייה.
למרות הכל היא לקחה גם אותי ממקום למקום אז תודה לך פיאט יקרה
שירתת גם אותי נאמנה
may you rest in peace
ערן - בדיוק בגלל שהיא הייתה המכונית שלך - בשבילך - השיר של קווין הוקדש לה (ולך, למעשה).
לא בגלל הקטע הגברי. פשוט כי אהבת אותה.
אפרת - שכחת את ההתחממות של המנוע שגררה עצירה כפויה בצד כדי לתת לו להיות קצת פחות חם, כדי שאפשר לנסוע עוד כמה מטרים (ולפחות פעם אחת, באיזשהו רחוב באיזור שדרות חן, שזה לא עבד. ואז נאלצתי להמשיך בעצמי ברגל ולנטוש את ערן עם האוטו
)
מאיה - נדמה לי שממני היא פחדה קצת אז היא לא הגזימה בתגובות ואספה את שארית כוחותיה ונדלקה די מהר אחרי שהיא נכבתה
אבל אני זוכרת כל מיני עצירות בצד מסיפורים של ערן
וכמובן איך אפשר בלי סיפור טיילת הרברט סמואל המפורסם?
T.N.Z.B.A
Erani, quite a Drama!!!
Hope that u will find a new girl soon…
אפרת, איך את יכולה להזכיר את סיפור הרברט סמואל המפורסם - את אפילו לא היית קיימת אז…
וגיבורי הסיפור - אחד הפסיק לנהוג (זמנית), אחד עזב את הארץ (זמנית), אחד הפסיק לכתוב (זמנית מאוד, כי עכשיו שהוא רואה את כל התגובות הוא מקנא נורא), ואחת שווקה את חייה (וזה מאוד לא זמני…)
ערן - משתתפים בצערך.
וואוו, לא נעים…
פרט קטן אחד שסיקרן אותי בסיפור ולא יוּשב: לפגישה - הספקת?
יובל, האמת היא שזה די משעשע: בזמן שאני מסתכל על הכבאים מצילים את המצב שלחתי סמס לזו שאיתה הייתי אמור להפגש. כאמור, כל הארוע קרה ברחוב שבו המשרד שלה. הסמס היה מאוד פשוט: "אני ממש פה. האוטו שלי נשרף".
בתגובה קיבלתי הודעה: "אה… זה האוטו שלך?"
מסתבר שכמה דקות קודם לכן - לפני שהמשטרה חסמה את הכביש - היא עברה שם עם הרכב שלה, מן הסתם בדרך לפגישה איתי, וראתה את העשן המיתמר…
כמובן שבסופו של דבר לא נפגשנו
מה שמכונית עושה לאנשים? אני חושבת שזה הפוסט שקיבל הכי הרבה תגובות
והיא בכלל היתה המכונית שלי!!!!!
ואם אכתוב פעם פוסטים אספר לכולם רק דברים טובים עליה