פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!

זרעי קיץ
נישאים ברוח
מעירים זכרונות
מעוררים ערגונות

הקיץ הולך ומסתיים וגם השנה נסעתי לפסטיבל התמר וגם השנה ראיתי שם את ברי סחרוף חורך את הבמה. והנה, גם השנה אני כאן כדי לספר לכם איך היה. מעניין אם זה יהפוך למסורת.

אבל נלך לפי הסדר.

פסטיבל התמר נערך זו השנה השמינית בנווה זוהר שבדרום ים המלח. התירוץ לעריכת הפסטיבל הוא סיום גדיד התמרים שזו פשוט סיבה מצוינת להרים כמה הופעות מצוינות. השנה, למשל, הופיעו פאקו דה לוסיה עם דיוויד ברוזה, מירי מסיקה/אריק ברמן/אפרת גוש ביחד בערב הצדעה לשמעון פרס (רק לי זה נשמע הזוי?) ועוד צפויות הופעות של אביב גפן, מאיר בנאי עם מיכה שטרית וכמובן שלום חנוך. כל זה במיקום באמת יפהפה ונוח למדי תחת כיפת השמיים (והגשר המסיבי) של נחל זוהר. ואם לא השתכנעתם שזו סיבה טובה, תחשבו על כמה כיף לומר את המילה "גדיד". זו בטוח סיבה טובה.
אמש בפסטיבל נערכו שלוש הופעות בערב אחד, סיבה מספיק טובה להפרד ממאה חמישים שקלים חדשים ולהדרים למקום הכי נמוך בעולם. משם אפשר רק לעלות.

היית רוצה להיות גל נשבר
אל חוף ההומה רוחצים רוחצות?
עושה אותי מלך משוח במלח
מוכתר בזרים של אצות.

מופע ראשון - הבנות נחמה
"ואם אקפוץ לגובה- מעבר לאופק
אולי גם זה לא יזיז להם את הדופק
מה עוד אעשה?"

באיחור צפוי של כארבעים וחמש דקות עלו שלוש חברות הלהקה "הבנות נחמה" - יעל דקלבאום, קרולינה ודנה עדיני. הן לא קפצו לגובה, מעבר לאופק אך נראה שהן בהחלט הזיזו לקהל את הדופק. הן פתחו את ההופעה עם "Lovers" היפהפה שהפגין את הכוח העיקרי שלהן - שילוב מנצח בין שלושה קולות נשיים מיוחדים וקסומים. ישובות שלושתן על כסאות, מלוות את עצמן בגיטרות, תוף מרים, מפוחים ואף בנג'ו הן הופיעו כמעט חמישים דקות וביצעו, אני מניח, את רוב שירי האלבום. מכיוון שלא שמעתי את האלבום אני לא יכול לחוות דעה על הביצועים. מהמקום שבו אני ויפעת, שותפתי למסע, התמקמנו (כשנכנסו המתחם היה ממש מלא כך שמצאנו עצמנו יושבים על מדרגות האבנים שבצדדים מה שאפשר לנו להנות ממבט על כל הקהל שעמד מול הבמה ומאבנים כואבות בתחת), היה אפשר לראות שהקהל התחבר באיטיות לשירים ובהתחלה קרולינה נראתה נבוכה משהו וניסתה לעודד את הקהל להזיז ת'תחת ("בשביל אנשים שבאים לפסטיבל אתם די שקטים", או משהו כזה). אבל הקהל נכנס לזה עם הזמן ובמיוחד כשהן שרו את הלהיט "להיות - So Far".
אין לי הרבה מה לומר על ההופעה הזו. יפעת ואני הסכמנו שלמרות הייחוד של השלוש, שילוב הקולות המדהים שלהן והגרוב הכללי - היה משעמם משהו, פשוט כי כל השירים נשמעו, פחות או יותר, אותו דבר.
היה גם די מוזר שבתור הדרן הן בחרו לבצע, שוב, את "Lovers" שהיה כאמור שיר הפתיחה.
הרגע שהכי נהנתי ממנו היה כאשר דנה עדיני ביצעה שיר שאין לי מושג מה שמו. שיר באנגלית שהיא ביצעה לבדה, מלווה בנגינת שתי הבנות האחרות. אין מה לומר, הקול שלה אלוהי, היא עצמה מדהימה. הייתי מתחתן איתה ברגע. אם מישהו מכיר אותה…

תרצה תהיה סיגריה גנובה
בפי נערים בתשוקה ראשונה

מופע שני - שלומי שבן
"את ואני, אני ואת, טבולים בשקט של לקראת
קולטים שעוד מעט, ולא קולטים עד כמה"

והנה אנו ממתינים להופעה השניה. אני מכין את עצמי להמתנה ארוכה, שכן כך הדברים עובדים בארץ. אז לא. כאן המקום לציין לטובה את המארגנים שהצליחו לארגן את הבמה ממופע למופע יחסית מהר וכך תוך עשרים דקות לכל היותר, אם זכרוני אינו מטעה אותי, עלה שלומי שבן אל הבמה מלווה באסף רוט בכלי הקשה, עידו אגמון בגיטרה, תום מוכיח על הבס ורע מוכיח על התופים וההפקה המוזיקלית.
לבוש שחורים הוא צועד בבטחון אל הפסנתר ומתיישב. ללא מילים הם מתחילים לנגן את "New Age Woman" המצוין מהאלבום החדש, "עיר". השיר טוב והביצוע מצוין ונראה ששבן עלה מחומם כבר אל הבמה. הוא ממשיך כמעט ללא מילים לשיר הבא באלבום, "הומור" ואני תוהה אם הוא מתכוון לנגן את האלבום לפי הסדר (אם כי הוא לא פתח בשיר הראשון, "פעם שירים"). חבל לי שהוא המשיך לשיר איטי אחרי הפתיחה המעט סוערת אך לאחר מכן הוא ממשיך עם סדר השירים באלבום ל"גור אריות". אני מתאכזב כי אני מתמלא חשש שהוא באמת הולך לנגן את האלבום לפי הסדר, מה גם שאני לא כל כך אוהב את השיר הזה. אך אני לא יכול להתעלם מהמקצב שלו ומהבטחון ששבן מפגין על הבמה.
לשמחתי, שבן לא ממשיך עם רצף השירים של האלבום. בהמשך ההופעה הוא קם ממושבו ליד הפסנתר ותופס את המיקרופון שבחזית הבמה ומתחיל להסתובב עליה במעגלים כמו נמר בכלוב. והוא באמת מרגיש כנמר. מול המון אנשים רוקדים, עם הלהקה המצוינת המלווה אותו, הוא תופס בטחון מרשים מאוד ומתנועע על הבמה כטווס כמעט.

בזמן ההמתנה ששבן יעלה על הבמה חבורת נערים לידי התחילה לשיר את "אריק" ואני חשבתי לעצמי שהם בחרו לשיר את השיר הכי מאוס שלו. ובכן, גם הוא בחר לשיר אותו אך רע מוכיח תפר לו עיבוד חדש ומכוסח לחלוטין. רוק כבד, עצבני וכועס. אבל מה אומר לכם? לפחות אתמול זה היה ביצוע בבחינת "נסיון יפה, אך לא מוצלח". שבן נשמע כמי שלא מתמודד עם הקצב ההרבה-יותר-מהיר של השיר, יורה את המילים כדי להספיק את כולן בכוח למרות שהן לא משתלבות היטב עם המקצב המחודש. השינוי, לדעתי, מבורך ומתאים לשיר - אך יש עוד עבודה לעשות איתו.
שירים שבלטו לטובה היו "מותק, את אצלי בראש" המקסים של דילן, ביצוע מצוין ל"שרמוטה פוריטנית" וביצוע פשוט מעולה ל"כולם אומרים" שסגר את ההופעה עם וירטואוזיות הפסנתר של שבן.
לסיכום, הופעה טובה מאוד שהרשימה את שותפתי למסע. אך אני התאכזבתי קלות. היה חסר לי "אני שוקעת, תפוס אותי". הביצוע ל"אינטואיציה" שיגידו כולם מה שיגידו - אני חושב שזה שיר מצוין - הצליח קצת לשעמם אותי (למרות שהוא היה מצוין, אך אני ציפיתי דווקא בשיר הזה לשמוע את להטוטי הפסנתר של שבן ולא את הלהקה, המצוינת כשלעצמה). שבן אמנם התמודד יפה עם העניין הזה של הופעת רוק מול המון אנשים, אך בגלל שלי היתה זו הפעם הראשונה לחזות בו על הבמה, ואחרי ששמעתי רק טוב על ההופעות שלו עם הפסנתר - התאכזבתי משהו. אני חושב שבפעם הבאה שהוא יעשה מופע אינטימי עם פסנתר, אלך לקבל חוויה מתקנת.

אז מהו הקיץ שבא להיות
ממה שהריח לי דק מן הדק

המופע המרכזי - ברי סחרוף מארח את יהודה פוליקר
"איך זה קרה שאני מאוהב בך
גם בלי שממש אדע
כי את לא מראה..
את לא מראה..
מה קורה אצלך בפנים."

הגענו לקצפת של הערב. ברי סחרוף עולה לבמה לקול תשואות הקהל המכור. הוא מלווה בגידי רז ואורן לוטנברג (אלא מה?) בגיטרות, עדי לרר רנרט בקלידים, אני-לא-זוכר-מי בן הנדלר על הבס (תודה ל"אגל" ו"האחרת מקהילת מוזיקה ישראלית בויינט על התיקון) ורע מוכיח שוב בעמדת התופים וההפקה המוזיקלית.
להפתעתי¹ הוא פתח בקטע האינסטרומנטלי "ים המלח" מהאלבום שלו עם רע מוכיח, "11א", אולי אחד האלבומים הפחות מוכרים למאזין הממוצע. הביצוע היה מצוין ונטול הסממנים המזרחיים מגרסת האלבום. זה היה ביצוע עם ניחוחות של מוזיקה אמריקאית, מוזיקת סרף שכזו. היה מצוין. אחריו הם המשיכו ישר לשיר אחר מאותו אלבום, "רוח חדשה". אין מה לעשות, סחרוף - גם בגיל חמישים - הוא פרפורמר מצוין. הנגנים שלו מנגנים יחד כבר הרבה שנים והלהקה מהודקת ומגובשת ונותן לו ליווי מצוין. במיוחד היה מצוין רע מוכיח על התופים (שהתבלט גם קודם אצל שלומי שבן). סחרוף מתנועע על הבמה באנרגיות של בחור בן עשרים ונהנה מכל רגע. זו אחת הסיבות שאני כל כך אוהב לראות אותו בהופעה. ההנאה הצרופה שהוא מפיק מכל תנועה עם הגיטרה, הפירגון שהוא מעניק לנגנים שלו. ההתמסרות הטוטאלית שלו למוזיקה. ההתפוצצות האורגזמטית של האנרגיה שפורצת מהמיתרים שלו ומכל גופו. וכשהוא עושה את זה, זה נראה פשוט כל כך.
הוא ממשיך לבצע שירים בקצב מהיר, שיר עוקב שיר וכל ביצוע מצוין וחורך את האוזניים. לא סתם אומרים אש במיתרים. "כמה יוסי" בביצוע ענק שמזכיר את הרוח של האלבום שבו נולד ("סימנים של חולשה"), "עיר של קיץ" בביצוע המוכר מאלבום ההופעה, "עבדים", "ככה זה לאהוב אותך)" - בכולם הוא שובה את הקהל. ופה אולי נקודה שהפריעה לי. חלק מהשירים היו כל כך מוכרים והביצועים שחוקים משהו (במיוחד למי שחרש כמוני את אלבום ההופעה). אבל למרות זאת אי אפשר להתעלם מהשליטה המדהימה של סחרוף והלהקה ברזי השואו הטוב.
ואחרי שאמרתי את זה הגיע הזמן לציין לטובה כמה שירים אחרים שפחות ציפיתי לשמוע והופתעתי ונהנתי מהם נורא. "לב שלם" שהתחיל בקטע אינסטרומנטלי מצוין, "נכנע לך" החזק כתמיד, "בסוף של יום" שקיבל עיבוד נעים ושונה במקצת מהמקור, ו"בריז'יט ברדו זה לא פשוט" הכיפי. אך במיוחד במיוחד, "שתי פנים", אחד השירים של סחרוף שאני הכי אוהב שנגע בי בדיוק איפה שכואב.

אבל הכי נהנתי מהשלב שהתחיל כך: סחרוף סיפר על כך שיומיים קודם לכן, באותו מקום ממש, הוא צפה בהופעה של מוזיקאי, אחד הגדולים בעולם, פאקו דה לוסיה. "ועכשיו", הוא אומר, "יש לי הכבוד להזמין את אחד המוזיקאים שלדעתי הוא הכי גדולים, לא בארץ, בעולם. בטח שבארץ. יהודה פוליקר!"
פוליקר עולה על הבמה בחיוך והקהל מעניק לו חיבוק ענק ומלא אהבה. הוא עולה בצעד בטוח, נראה מצוין. לוקח את הבוזוקי, מחבק את סחרוף והשניים מתחילים לנגן.

"אז מה עבר עליך
ומה מביא אותך לפה
הלילה את נשארת
חכי איתי לבוקר שיבוא"

"פנים אל מול פנים" הוא שיר מרגש כל כך. מדויק כל כך במילותיו. סחרוף מפרגן לפוליקר ונותן לו להוביל את השיר שלו. אחר כך הם עושים יחד את "באמונה עיוורת" (עוד שיר שהתגעגעתי אליו ושמחתי לשמוע בלייב) ו"מונסון". השילוב של שניהם מצוין. הקול של פוליקר והקול של סחרוף שונים כל כך. פוליקר חם הרבה יותר ונותן קונטרה יפה לסחרוף המחוספס. הם מלווים זה את זה באהבה. סחרוף עם החשמלית ופוליקר עם הבוזוקי. אני לא יכול שלא לחייך כשאני חושב שהנה יש שלום אמיתי על הבמה: טורקי ויווני עושים מוזיקה יחד.

הקליפ הזה של "מונסון" בביצוע של השניים נמצא כאן כדי לתת טעימה למי שלא היה בהופעה אך חשוב לי לומר שדווקא אתמול הביצוע היה מוצלח הרבה יותר. בקליפ כמעט ולא שומעים את הצד של פוליקר (ואני מניח שזה היה כך במקור ולא רק באשמת האיכות הירודה) - לא את הקול ולא את הנגינה. זה היה שונה לחלוטין אמש כאשר הוא שר בעצמו חלקים שלמים מהשירים וקיבל מקום רחב לנגן סולו.

אחר כך פוליקר לקח את החשמלית שלו והזכיר לכולנו שהוא בעצם התחיל כרוקר בלהקת "בנזין". הוא מנגן על הגיטרה בכיסוח מעודן ומהודק, בתנועות קטנות וטבעיות. השניים מבצעים את "רדיו רמאללה" בחוזקה. אישה מבוגרת שעומדת על הטריבונה מולי רוקדת בתנועות מצחיקות נורא ומגושמות משהו, אך היא בשלה, נושמת את המוזיקה.

הצטערתי כשפוליקר ירד מהבמה. זה הקטע שהכי מאכזב אותי באירוחים בהופעות חיות. תמיד האורח עולה לשלושה-ארבעה שירים וזהו. והרבה פעמים, כשמדובר באירוח טוב ומעניין - הייתי רוצה לראות אותם מופיעים הופעה שלמה ביחד. משהו סגנון "שלום ושלמה"… למה לא לעשות סיבוב של "סחרופוליקר"? לדעתי זה יכול להיות אדיר.

סחרוף המשיך את ההופעה וסיים עם ביצוע מצוין ל"עוד חוזר הניגון" שאחריו ירדה הלהקה מהבמה. "אין מצב שהוא לא חוזר להדרן", אמרתי ליפעת שהנהנה בהסכמה. אבל אז נדלקו האורות, הסימן הדי מוסכם שהערב הגיע לסיומו.
אבל הקהל לא פראייר. בעקשנות אין קץ מחאו כפיים, שרקו שריקות. ובסוף האורות כובו וסחרוף חזר לבד עם לוטנברג. הוא מתחיל בפריטה על הגיטרה האדומה שלו ואני תוהה איזה שיר זה הולך להיות. הפתיחה יפה, הצלילים נשפכים מהמיתרים בקצב גלי, נישאים ברוח המדברים. ואז הוא מתחיל לשיר את "עיר מקלט" של אהוד בנאי - בעיבוד שלו מהאלבום "האחר". לאט לאט מצטרפת שאר הלהקה והשיר תופס תאוצה. זה גורם לי להזכר בביצוע של הבילויים ל"ערבב את הטיח אחמד" ששמעתי בשבוע שעבר בבארבי ולחשוב כמה שהגרסאות האלו עושות טוב לשירים של בנאי.
כשההדרן מסתיים (היה עוד שיר, אינני זוכר איזה) אנחנו יוצאים מהמתחם לחלק האחורי, איפה שדוכני ממכר השתייה והמזון, ומתחילים לעשות את דרכנו לעבר האוטו. אנחנו עוצרים לשתות קפה כשפתאום סחרוף מפתיע את שנינו ועולה להדרן שני. הוא משמח אותי בביצוע ל"הפוך" שאנחנו שומעים תוך כדי לגימת הקפה והוא מקנח ב"ניצוצות". וזהו. ההופעה באמת נגמרה.

לסיכום, הלילה אתמול בפסטיבל התמר היה מצוין. במיוחד נהנתי מסחרוף ופוליקר, אבל בכלל היה כיף. הבעיה היחידה בפסטיבל הזה היא שהמרחק שלו לא כל כך מפתה לעשות את הנסיעה הארוכה בשביל הופעה בודדת (לא שזה הפריע לי לעשות את זה, אבל יכול להיות שיש אחרים שכן ויתרו בגלל זה) ובאופן כללי היה הרבה יותר מגניב לנסוע לכמה ימים ולהנות מכמה הופעות. אך כשכל הופעה עולה כמאה וחמישים שקלים, זה הרבה פחות משתלם. טוב יעשו מארגני הפסטיבל אם יתנו אפשרות לרכוש כרטיס פתוח למספר הופעות ואז יהיה שווה לרדת לשם לכמה ימים, להנות ממוזיקה טובה בלילות ולנצל את הימים לטיולים והכרות עם האזור (ובינינו, זה חלק מהאינטרס של מארגני הפסטיבל).

גל אהבה שנוסע אלינו
נשבר על כמיהה למרחק.

1. ואני רגיל כבר שאני מופתע מדברים שאינם מפתיעים בהופעות [↩]

טרקבאק | רסיסי תגובות