בוקר אור.
הרגע חזרתי ממשמרת לילה בעבודה (החדשה!) ורגע לפני שאני מתמוטט לתוך המיטה אשמח לחלוק אתכם רגע קטן שעשה לי תנועות חיוך קלילות.
רחוב החשמונאים פינת יהודה הלוי. שמונה ארבעים וחמש בבוקר.
חם ולח.
מעבר חציה. הרמזור בצבע ארגמן.
משני עברי הכביש עומדים שני זרים.
האחת – צעירה שחומת עור, לבושה חצאית ארוכה וחולצה ארוכת שרוול.
השני – עבדכם הנאמן, לבוש מכנסי ג'ינס וחולצה קצרה מכופתרת.
לגמרי במקרה, היד הימנית של כל אחד מהם מושטת לפנים, אוחזת בדבר מה שבו נעוצות עיניהם (שמדי פעם סוטות לעבר הרמזור לראות האם התחלף). לגמרי שלא במקרה, שפתותיהם של השניים נעות בשקט – כבמעין תפילה.
או שאולי זו באמת תפילה.
היא – אוחזת בידה ספרון תהילים שמנמן.
הוא – אוחז בידו נגן מוזיקה קטנטן.
כל אחד – והמקורות שלו.
מקסים! בוקר טוב
בסוף, ברוך השם, הכל אותו הדבר.