פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!

אמש חגגתי את יום ההולדת העשרים ושש, כפי שסיפרתי בפוסט הקודם. אגב, זה המקום להזכיר את האתגר שהצבתי בפניכם: לשלוח לי במייל (או ביונת דואר) כל דבר העולה על רוחכם כמתנת ו/או ברכת יומולדת. זה יכול להיות שיר שחיברתם, תמונה שצילמתם, רישום שרשמתם, בירבור שבירברתם וכן הלאה. כל זאת יפורסם בפוסט חגיגי לכבוד יום ההולדת ה-26 וחודש.

אבל אני כאן עכשיו כדי לספר לעולם על יום ההולדת שחגגתי אתמול והיה פשוט… מדהים.

זה הכל התחיל למעשה ביום שני בערב. חזרתי לביתי מן העבודה, מצפה למצוא בבית רק זוג הורים. אפרת הייתה בביתה היא ודיברה איתי בסמסים אחרי העבודה. כשהגעתי לביתי אמא שלי מיד ביקשה שאעלה לחדר כדי לסדר משהו באינטרנט. בקושי אמרה לי שלום. בלי לחשוד בכלום עליתי לחדר וכשפתחתי את הדלת ראיתי זר פרחים באגרטל המונח על שולחן הכתיבה. עוד הספקתי למלמל "מה זה הפרחים האלו?" בטרם ראיתי את ראשה החמוד של אפרת מציץ אליי בחיוך מאחורי הלפטופ.
טוב, לזה לא ציפיתי - ואחרי תדהמה מסוימת יצאתי מהחדר והחלטתי לנסות את זה שוב - רק כדי לוודא. וכן, היא עוד הייתה שם, משועשעת למדי.

אבל הדבר העיקרי התרחש אתמול, ביום ההולדת עצמו. אחרי הלימודים נסעתי להוד השרון - מקום מגוריה של אפרת - והתבקשתי לפגוש אותה בכניסה לעיר. היא הגיעה, נתנה לי מכתב והשביעה אותי שאפתח אותו רק אחרי שהיא תעלם כאילו לא הייתה שם בכלל. עשיתי כדבריה ולאחר שנסעה משם פתחתי את המעטפה. בתוכה מצאתי תג שהיה עלי לענוד על החולצה ובו כתוב בזו הלשון:

קוראים לי ערן ויש לי היום יומולדת.
אה כן, וחברה שלי הכי חמודה בעולם!
מזל טוב לי!!!

בנוסף לתג חיכה לי במעטפה כתב חידה שהוביל אותי לחנות צילום מסוימת בעיר שם חיכתה לי מתנה מהמוכר שהיה מאוד משועשע מהסיפור. למתנה הודבקה מעטפה ובה… נחשו… כתב חידה נוסף!
וכך אפרת הריצה אותי בין חנויות שונות בעיר כאשר בכל אחת מהן זכיתי למבטים מחויכים, ברכות ומתנה.
בסופו של דבר קיבלתי את המעטפה שבה נמסר לי שעכשיו, כשאני עמוס לעייפה, אני יכול לחזור אל הבית - שם הובלתי כלאחר כבוד אל חדר מלא נרות ומוזיקה ישראלית מענגת שם אכלנו יחד ארוחה שהיא בישלה לבד (איזה כיף להיות סוף סוף בצד שמבשלים לו!)

לסיכום… הרבה זמן לא נהניתי ככה ביומולדת. הרבה זמן לא הרגשתי שהשקיעו בי כל כך הרבה מחשבה. ואין ספק שכשזה קורה - זה ממלא אותך בהרבה אושר וחום.

תודה אהבה שלי.

את התמונה הזו צילמנו באילת בסוף השבוע האחרון - אבל זה סיפור להזדמנות אחרת

טרקבאק | רסיסי תגובות