24 נוב' 2008
עשר דרכים לדעת שאתה מוזיקופיל (רשימה לא מחייבת)
דובי חוגג שנתיים של בלוג משובח ולכבוד המאורע הוא מביא רשימה של עשרה דברים שלא כדאי לעשות כדי שהבלוג יצליח. מכיוון שאני אוהב את הבלוג שלי ורוצה שהוא יצליח, החלטתי לקבל את עצה מספר 9 ולא להקשיב לעצה מספר 10.
אז קבלו את רשימת עשר הדרכים לדעת שאתה מוזיקופיל
1. אתה מבין בדיוק למה העורך ברדיו בחר לשים שיר מסוים אחרי שיר מסוים אחר, גם אם הוא לא מסביר.
2. הגעת לעבודה/בית/וואטאבר, אבל אתה מסרב לצאת מהאוטו עד שנגמר השיר.
3. אתה שומע שיר מסוים ברדיו אבל השדרן לא אומר מי או מה זה ואתה הופך עולמות רק כדי לגלות איזה שיר התנגן בשעה מסוימת בתדר מסוים.
4. אתה מסתובב חצי שבוע לפחות בלי לגעת בכפתור השאפל באייפוד כי הפלייליסט האקראי שהוא יצר "הוא פשוט אדיר, אני חייב לרשום לי אותו בצד".
5. יש לך לפחות שלושים בלוגים מוזיקליים בקורא הרסס.
6. חצי מהפוסטים באותם בלוגים נשמרים כבר שבועות כ"unread" כי לא הספקת להקשיב לשיר מסוים ששמו שם ואתה חייב לעשות את זה כשיהיה לך זמן.
7. אין לך מושג מה יש היום בטלוויזיה אבל אתה יודע בדיוק איזו הופעה יש בלבונטין 7.
8. מפריע לך שזה מתחת ל-192.
9. "שקט" הוא מושג שאתה לא מבין.
10. אתה אפור, גדול, יש לך חדק. ויש לך אוזניים מתנפנפות ומוזיקליות.
שכחתי משהו?
פוסטים קשורים:
אתה יודע על מה אתה מדבר חביבי
ומה אם מישהו מוזיקופיל אבל לא אינטרנטולוג ולא מכור למוזיקה לייב? ובמילים אחרות, פשוט מקשיב למוזיקה, מוריד מוזיקה, אבל לא קורא בלוגים בתחום, אין לו רסיסי רססים, לא הולך מי יודע מה להופעות - אבל כן צורך מוזיקה בכמויות אדירות באיי פוד, במחשב בבית, שר במקלחת ויודע בע"פ כל דבר שקשור ללהקות ומוזיקאים עליו?
הוא לא מוזיקופיל?
זו הייתה דוגמה מופלא למה שקורה כשמשפט ארוך מדי/מחשבה לא מספיק מסודרת. היא מתחיל בצורה אחת וסותר את עצמו בסוף
פשוט תמחק את המוזיקופיל הראשון וכל היתר אותו דבר. השאלה זהה.
ידעתי שאפשר לסמוך עלייך מאיה. זה פשוט סוג אחר של מוזיקופיל. אגב, בימינו, איך אותו מוזיקופיל שאת מתארת צורך את המוזיקה שלו ויודע בע"פ כל דבר בלי האינטרנט?
בכל מקרה, עדכנתי את כותרת הפוסט (כפי שהייתה אמורה להיות במקור, אגב, ושכחתי)
כה מדויק!!! הכל נכון לגביי, אולי מלבד 7 (אני לא יודע מה יש בלבונטין 7, אבל כשאני כן יודע את זה אני באמת לא יודע מה יש בטלוויזיה).
הייתי מוסיף גם: אתה מסרב להיפרד מהדיסקים. גם הגרועים.
ספוט און! גם אני לא יודעת מה יש בלבונטין 7, אבל כן יודעת מה יש בעשן הזמן בב"ש..
מצטרף לאמירה "הכל נכון" ורוצה להוסיף:
כשאתה שומע משהו ממש טוב, אתה לא יכול לא לשתף בזה לפחות עוד נפש חיה אחת.
ערן - בימינו עדיין אפשר -לקנות- דיסקים.
ולא טענתי שהמוזיקופיל לא משתמש בנט. אלא שהפיליה לא מבוטאת במדיום הזה בצורה בולטת (יעני אין לו יותר מאולי בלוג-שניים שהוא קורא, בטח בלי רסס).
אמנם יתכן שסטאטיסטית דבריי שגויים, אבל לצורך העניין - אתה הבנת את הכוונה
ועכשיו אני רוצה להוסיף - כשהמוח שלך חוזר שוב ושוב על קטעים משירים שטחנת עד שאתה שומע כבר פלייליסטים שלמים בראש; כשאתה כ"כ אוהב איזשהו קטע שאתה חייב לראות אם עשו לזה איזשהו ויזואליזציה ומחפש שעות ביו טיוב. (טוב, מספר שתיים זה אולי יותר נכון לגביי, כי אני מתהההה על קליפים)
איזה כיף שכולם מוסיפים עוד! בסוף נעשה רשימת-על.
מאיה יקירתי, מי כמוני יודע שבימינו עדיין אפשר לקנות דיסקים (ועל כך יעידו מדפי הדיסקים העמוסים לעייפה שלי ושל זוגתי, שלא לדבר על מדפי התקליטים). האמת שאולי סעיף שנשמט מהרשימה הוא "אתה טורח לקנות מוזיקה ולא רק להוריד אותה".
הכוונה שלי בנוגע לשימוש באינטרנט היא לא בתור כלי הצריכה היחיד והבלעדי אלא בתוך הכלי המספק את הידע והמבחר המאפשרים למוזיקופיל לממש את תאוותיו. אני לא יודע מה איתך, אבל כשאני הולך לחנות דיסקים אני לרוב יודע טוב מאוד מה אני רוצה כי כבר קראת ושמעתי על ואת אותו אמן. לעתים רבות אני קונה דיסק אחרי שכבר הורדתי אותו ושמעתי אותו (וכאן טמונה הפנאטיות ההיא שהמון אדם לא מבין) - רוצה לומר, שמוזיקופיל לא מסתפק במה שהוא מכיר אלא רעב כל הזמן לגלות דברים חדשים ועלומים. זה אותו מוזיקופיל שמזדהה עם החולצה המפורסמת ההיא של ת'רדלס הנושאת את הכיתוב "אני מאזין ללהקות שעדיין לא קיימות". בשביל להיות כזה, אתה חייב להיות עמוק ברשת. או שיהיה לך חבר נודניק כזה שיספר לך מה קורה.
או סתם להקשיב לסינסתזיה (פרסום עצמי!)
וכמובן, אחרי שאמרתי את כל זה, אומר שאין לי שום מונופול על קביעה מיהו ומהו מוזיקופיל. אולי בסוף ייצא פה פוסט שיאפיין סוגי מוזיקופיליה שונים
משעשע ביותר! אפשר להוסיף שאתה מוזיקופיל אם:
* אתה לא יכול לעזוב חנות דיסקים מבלי לקנות כלום (תקף יותר לדיסקופילים).
* אתה זוכר איזה קליפים נגנו בביביס ובאטהד.
* יש לך רפרנס מוזיקלי לכל מצב שרק לא יבוא.
* אתה מזהה שירים וקליפים לפי שתי השניות הראשונות שלהם גם מתוך שינה.
* אתה היחיד בהופעה שמזהה למי הלהקה עשתה קאבר (רק אני זיהיתי שהוברפוניק עשו קאבר לדבר הזה? http://www.youtube.com/watch?v=B1Z8pSXCNFI)
* כשאתה נפגש עם מוזיקופיל נוסף אתם לא מפסיקים לדבר על מוזיקה.
* אתה מרגיש שאתה צריך לסנן כשאתה מדבר עם מישהו על מוזיקה כי פשוט אין להם מושג על מה אתה מדבר.
יפה יפה וכיף מאוד לקרוא.
אהבתי את התוספת האחרונה של עידו שחם.
היו לי יותר מידי מקרים שאיבדתי את הרסן ונסחפתי למונולוגים עם מישהו מחברי הלא מוזיקופילים על מוזיקה והרגשתי כל-כך אדיוט אח"כ על זה שלא הצלחתי להפסיק אחרי 5 דקות ושיגעתי לו את השכל 20.
בשנה האחרונה אני פשוט מסנן ועוצר את עצמי. יותר בריא לכולם.
לגבי נקודה 9 אני חולק. אני יודע מה זה שקט, אני אוהב כזה לפעמים, ואני מחזיק מעצמי מוזיקופיל. קראתי (בעונג נדמה לי) על החדר הכי מבודד מרעשים בעולם, בבריטניה, שאנשים לא מחזיקים שם מעמד משום מה יותר מכמה דקות (אומרים שזה מפחיד, או קריפי או משהו כזה), ואני מת להיות שם, מת לנסות את זה. זה נראה לי סוג של מוזיקה שעוד לא ניסיתי, לתת לקולות בראש לתפוס את כל הספקטרום בלי הפרעות חיצוניות ולראות מה יקרה. יום אחד…
סתם פריט טריויה על רעשים ושקט שאולי לא כולם יודעים - הרעש בקו הטלפון כשהצד השני לא מדבר הוא בחלק מהמקרים תוספת מלאכותית כדי שהאנשים המדברים ידעו שלא התנתקה להם השיחה. התגברו עליו מזמן אבל גילו שהעדרו ממש מציק אז מזריקים רמה מינימלית שלו באמצעים מלאכותיים.
היי נקאמיר תודה!
לגבי סעיף 9 אני לא מתכוון לזה שהמוזיקופיל לא מכיר או סובל שקט, או לא נהנה ממנו. אלא לכך שלמעשה עבורו אין באמת שקט מופתי. תמיד (לפחות במקרה שלי ושל עוד כמה שאני מכיר) מתנגן איזה שיר בראש.
מודה באשמה…
כל התשע מהן… פעם אחרונה שבדקתי אוזניי היו ורדרדות ואף אדומות בשל שימוש רב באוזניות אוטמות רעש שמונעות חשיפה לעולם החיצון