יפה - מבחינתך המפלצתיות טמונה בכך ש*בני אדם* עושים מעשים נוראים שכאלו. אך זו בדיוק הנקודה שלי. את ממשיכה לקרוא להם בני אדם בעוד שאנשים אחרים לא. השימוש בשפה פה הוא החשוב, בעיני, בגלל ההזרה שהמילה מפלצת עושה - כפי שהוסבר בטקסט.

ואני לא יכול שלא להתייחס לעניין החרוסת. סדר בלי דנה זה הרבה פחות שווה - אבל אני אקבל את החרוסת שלה כפיצוי חלקי

אבל who cares? —-כאשר נפגעים ילדים על ידי מי שאמורים להיות הוריהם\מגיניהם…. מה זה חשוב איך קוראים למתעלל? מבחינתי - המפלצטיות היא בדיוק זה - שבני אדם עושים מעשים כאלו…
הפעם לא יכולה להסכים אתך - אתכם… אפילו שאני אוהבת אותך נורא ויעשה את החרוסת של דנה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

טראקבאק: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41853&blogcode=8960815

לטאה יקרה,
טענתך לגבי חוסר הרצון מעניינת. אני חושדת בכך בעצמי כל אימת שאני במודע חורגת מקוד חברתי (שכן לגביי הוא מטופש/מפלה/חסר תועלת/פשיסטי, אבל מניעיי ודעותיי בהקשר זה הם לא האישיו כרגע. סתם כי באלי לפרט).

את זה עוד לא לגמרי הצלחתי לפענח - מדוע אנשים לא רוצים להבין חריגה. מדוע כשמישהו חורג הוא הופך להיות סוג של מצורע. מה שעוד יותר מעניין שהפיכתו למצורע קורה לא רק כשמישהו עושה זאת והחברה מוקיעה את זה. זה קורה גם כשמישהו חורג, וברור לו שכולם חושבים כמוהו - רק שהם לא היו אמיצים/טיפשים/איכפתיים מספיק בשביל לעשות כך או לחילופין שהיה להם יותר מדי להפסיד אם יחרגו.
- זה לא רק משהו שמעניין אותי לפענח, כי אני לא עד כדי כך מנותקת מרגשותיי. זה גם משהו שמעצבן אותי לא פעם. כש"נפולת של נמושות" בחדרי חדרים מגבה את החורג, אבל לא תעיז להצהיר זאת. תתן לחורג לספוג את כל הלהט המוטח בו.

מאיה, אני מסכים איתך לגבי הנושא של הגדרת הנורמליות דרך השגעון והיחסיות שבמושגים האנושיים. למעשה אני מוצא בזה את ההסבר לשימוש במילים האלו שנגדו אני יוצא - כפי שאמרתי, אנחנו מסתכלים עליהן כך כדי לראות את עצמנו נורמליים. אני פשוט חושב שהשימוש הזה הוא מוטעה כי אנחנו צריכים להסתכל עליהן ולראות אותנו כפי שאנחנו. ברור לי שהתהליכים האלו הם תהליכים לא מודעים וטבעיים, דווקא בגלל זה כתבתי את הפוסט הזה, כדי להעלות את העניין למודעות של מעט האנשים שיקראו אותו.

בנוגע להערונת שלך - אני סבור שהשימוש במונח "משוגע" לא טמון רק בחוסר היכולת להבין את החריגה מגבולות הנורמה, אלא טצון לפני זה בחוסר הרצון להבין את החריגה מגבולות הנורמה.

עמדתך מנומקת לעילא ולעילא, ואני מוצאת שאני מסכימה איתה.
אולם יש משהו שקשור ברקע לעמדה שאתה מבקר. אתה נוגע בקצרה באותו משהו, ואני סבורה שיש להתעכב עליו (אם כבר בחפירות עסקינינו).

השימוש בכינוי "מפלצת" ו"משוגע" מתווה את הגבול בין אלה שנמצאים בגדר הנורמה, כלומר מתנהגים כפי שהחברה מצפה שיתנהגו, לבין אלה שחורגים ממנה. זו הדרך בה "נורמליות" מוגדרת - היא לעולם קוטב למשהו, לעולם לא עומדת לבדה. אין שפיות ללא שגעון, ואם נקצין את זה - אין טוב בלי רע. מושגינו האנושיים, ככל שקשה להודות בזה, הם יחסיים. כך התרבות האנושית מבינה את עצמה, מבינה את העולם.(מושגינו תמיד אנושיים. אבסולוטיות היא תפישה שלא ממש נתמכת ע"י המציאות האנושית).

לא חידשתי דבר. אולם חייבים לקחת זאת בחשבון. החברה חייבת להמשיך ולהגדיר את הגבולות האלה, משום שהם לעולם דמיוניים. לעולם תלויי זמן ומקום, לעולם יכולים להתפוגג די בקלות, אם הם לא מתוחזקים.
מקרים כאלה מסייעים לחברה לעשות כל זאת. (אגב, אם נדמה שאני מניחה שהחברה עושה זאת במודע, אז אינני מניחה כך. זהו תהליך "טבעי" של החברה האנושית. הרי ברור שאין "רשות לענייני הנורמה")

הערונת: אני מסכימה עם זה שאתה אומר שהרקע המקצועי שלך הוא כנראה הגורם לך להתעכב על השימוש במונח "משוגע". אך אם נתעלם רגע מזה, אני סבורה שהשימוש ה"קלוקל", השימוש היומיומי במונח משוגע פשוט נועד כדי להמחיש כמה האדם ה"שפוי" לא מסוגל להבין את החריגה מהגבולות המוסכמים. במובן זה, החורג הוא אכן משוגע. הוא עושה משהו שלא יעשה, ללא סיבה מוצדקת, ללא ראציונל נראה לעין. זה נוגד את מה שמקובל לצפות מהתנהגות אנושית - שכן תהיה סיבה, שכן יהיה ראציונל נראה לעין או לכל הפחות כזה שניתן לעלות עליו.

המעשים - מפלצתיים.

המבצעים אותם - בני אדם. פגומים כמו כל האחרים.
אולי קצת יותר, אבל עדיין - בני אדם.

פוסט משובח.

הממ ניימן - אולי אני צריך לראות את הסרט שוב בעין חדשה

היר היר! (ניימן מביע תמיכה שקטה במי שהביע דעתו במילים)

חוץ מזה - ברור שלא הפנמת את מפלצות בע"מ עד הסוף :p

כל מילה בסלע