אמא - האמת שזה הזכיר לי קצת שאני מתגעגע ואוהב לכתוב. הלוואי והייתי מוצא את הזמן והראש לזה עכשיו. אבל לפני זה אני צריך עוד לעכל את זה שאמא שלי אומרת לי שלגמור זה כל הכיף.

ושירה - אהבתי את מה שכתבת, תודה. וגם איזה כיף לדעת שאת מאזינה לסינסתזיה!

אם כי באיחור - מאוד מסוגנן ונוגע בהרבה חושים בו זמנית. לא זוכרת איפה קראתי על זה, אבל אומרים שלמשל בצילום, מאוד חשוב ההתרחשות הסימולטנית בתמונה. ככל שהיא מתארת יותר מתרחש בו זמנית, כך היא מעניינת יותר ויש בה רבדים יותר. אני מניחה שזה כך בכל סוג כזה או אחר של אמנות (אני למשל יכולה לדבר בשם המוסיקה, אני מניחה, אולי כשמתייחסים לקונטראפונקט למשל)…. בכל מקרה רוגשתי.

וסחתיין על השילוב של בלוך בפלייליסט האחרון, אני לגמרי בעד.
(בתור אחת שחיה פחות או יותר על הבי-סיידס שלו, זה גם סוג של ריגוש לראות דבר כזה ברי"ש גלי פה אצלך בבלוג)

המממ.
קשקשתי מספיק
סופ"ש נעים

נ.ב - תבדוק את הפועל לחייף בסיפור שלך, נראה לי שהוא מבולבל מדי עם לחייך משום מה, סתם קטנוניות אבל עדיין

זה מזכיר לי כמה שאני מתגעגעת ואוהבת לקרוא אותך
נו כבר גמור את הסיפור -
אומנם בטהובן השאיר סימפוניה לא גמורה—- אבל א= אתה לא בטהובן עם כל הכבוד ןב= למה לא לגמור—- זה כל הכיף!
אז אני מחכה לסיפור בהמשכים - אם אתה רוצה - תסמס אותו - תקריא אותו בסינסטזיה או פשוט כתוב כמו שאתה רוצה - העיקר שתתן לי סיפור
אצלינו הכל הפוך במקום שאתה תשיר "אמא-אבא סיפור" אני אומרת "בני היקר - סיפור"