בסופו של יום, אתה הרי לבד. וגם זה לא. כי אז אתה עם עצמך ובזה אין לבד של ממש. לא לא, בסופו של יום אתה יחיד. כמו מרחף לבד בחלל ועיניך מתרוצצות לכל עבר, מנסות למצוא איזו אבחה של יש.אבל רק אתה עצמך ישנו, אז העיניים חייבות להסתובב על צירן, חלוד ככל שיהיה (והוא יהיה) ולהסתכל על הדבר היחיד שישנו ולכן היחיד שיכול לתת להן מנוח. וזו כנראה הסיבה שבגללה אנשים מוצאים עצמם בסופו של יום עושים חשבון נפש. או חושבים על עצמם יתר על המידה. וחלקם קמים מהמזרון וניגשים אל השולחן ושולפים את הדף או המקלדת ולוקחים נשימה עמוקה ומגרדים באף ומסתכלים על הדף המונח מולם ולרגע קצר מתופפים באצבעותיהם על קצה השולחן ומשחררים את האוויר הכלוא בריאותיהם ונאבקים במחשבה הסוררת שאומרת להם לעזוב ולחזור למזרון ומחזיקים את העיניים המופנות כלפי פנים ובוהים עוד מעט בדף ותוהים למה הוא עדיין ריק. ואחרי כמה שניות ריקניות הנראות כנצח מצמידים ידם אל המקלדת או העט והקווים השחורים מתחילים להתאסף אלו לאלו על גבי הדף והנה האדם כותב.

וכשזה קורה הכל נהיה שקט ורועש בו זמנית. קול תקתוק האצבעות או חריקת העט על הנייר ממלא את שבלולי האוזן ברעש שחבל לנסות ולהביאו במילים. העיקר שכל כך שקט בפנים. כי השקט מאפשר לעיניים הפעורות פנימה ללכוד את המחשבות הקטנות האלו בתנועתן הבראונית ולפתע הן מסתדרות ומקבלות משמעות. וזה יפה. יפה יפה.

יפה עד הרגע שבו הרעש והשקט מסתיימים בבת אחת והעיניים קופצות חזרה למקומן בכמעט כאב. אחרי שאתה נזכר איפה אתה נמצא תבחר אולי לקרוא את הכתוב ואולי לא. זה לא משנה את העובדה שהוא ייראה לך מחר כמו קשקשת. עד שתצליח לסובב שוב את העיניים למקום ההוא, היפה. עייף תקום מהכסא ותגרד באף. וכשתכנע לשינה בתנוחתך העוברית תחשוב מחשבה אחרונה. כמה קל היה לו יכולת פשוט לסובב את העיניים של כולם על צירן, חלוד ככל שיהיה (והוא יהיה). זה היה חוסך ממך הרבה גירודים באף.

(מקור תמונה)

(cc)

שלום.
מה שלומכם?

קצב העדכונים פה בלטאה ירד פלאים בזמן הלא-אחרון. הפוסט האחרון היה קצרצר והתפרסם לפני חודשיים. יש מי שואל מה העניינים ומה קרה. אין לי תשובה אחידה לזה והאמת? זה לא כזה משנה. זהו לא פוסט מסוג "אני יודע שלא כתבתי המון זמן ואני מתנצל". לא אני ולא אתם זקוקים לכך.

כך או אחרת - אני שמח לחזור עם מיקסטייפ חדש למשפחת סינסתזיה. הארבעים ושמונה במספר! רעיונות למיקסטייפים שונים רצו לי בראש בשבועות האחרונים ונעלמו כלעומת שבאו. אבל היום חשבתי שהגיע הזמן להתיישב לעשות את זה כמו שצריך. ולא בלי מאורע.
מחר, יום שלישי, הוא היום האחרון במקום עבודה מסוים שאני עובד בו מתחילת השנה. הקרובים אלי (או העוקבים אחרי חשבון הטוויטר שלי) שמעו ממני קיטורים רבים על המקום הזה שהוא, בלשון המעטה, אחד הגרועים שיצא לי לעבוד בו. זה לא משנה כרגע מה הסיבות לכך. יום אחד, אם יהיה לי כוח, אולי אשב לכתוב על זה, לסכם את התקופה ההיא. בכל מקרה, לשמחתי, מחר אסיים את עבודתי שם וביום רביעי כבר אתחיל עבודה במקום חדש שעושה רושם הרבה יותר טוב, חיובי ומעניין בשבילי (טפו טפו טפו). לכבוד זאת, מוגש בפניכם המיקסטייפ הנוכחי, המתקרא Rest, my boy, have a cake.
אני חושב שהוא הולם את אווירת ההקלה והשחרור ההיא ששורה עלי וודאי תתחזק מחר.
כרגיל, אשמח לשמוע את התגובות שלכם.

Synesthesia 48: Rest, my boy, have a cake by erankatz

אגב, קצב העדכונים בלטאה לא צפוי לדעתי לעלות במיוחד בזמן הקרוב. אמנם יהיה לי יותר זמן פנוי על הידיים, אבל הזמן הזה יוקדש לטובת סיום עבודת התזה. וגם לטובת עבודה על בלוג חדש שמאוד מדגדג לי לפתוח כבר. כמובן שתשמעו על הכל בבוא העת. בינתיים, אתם מוזמנים לבוא לבקר בצוויצר.

רשימת השירים
Mark Ronson - God put a smile upon your face (feat. the daptone horns)
היונים - מנדלבאום (עם עדנה גורן)
Miike Snow - Song for no one
עוזי נבון ומכרים - חופש
גרי אקשטיין - בוגי איתי הלילה
MGMT - Of Moons, Birds And Monsters (Holy Ghost! Remix)
Gossip - Heavy Cross
Royksopp - This must be it (lethmojoe remix)
Andrew Bird - Nyatiti
The Do - Playground Hustle
Regina Spektor - Us
צליל מכוון - לוקח ת'זמן
מצוירים בסלון - אהבתי לקרוא
Elvis Perkins in Dearland - Doomsday