הלו הלו הלו

בשבועות האחרונים העסקתי את עצמי בפרוייקט חדש, בייבי חדש אם תרצו, שהגיח לאוויר העולם ביום הראשון של השנה החדשה. מדובר בבלוג חדש שלי, שמו בישראל "על הספה", שעניינו הוא פסיכולוגיה, מוח והתנהגות (לאו דווקא בסדר הזה). אכתוב שם על כל מה שמעניין אותי וקשור לפסיכולוגיה, חקר המוח, חקר ההתנהגות וכיוצא באלו. עכשיו תוכלו למצוא שם כבר את שני החלקים הראשונים של סדרת פוסטים העוסקת בנפתולי מסלול הלימודים בדרך לספת הפסיכולוג ופוסט על הקולנוע ואיך הוא משפיע על המוח.

ועכשיו עלה שם פוסט חדש שעוסק בתופעה המוכרת לרובכם, אם לא לכולכם – שירים שנתקעים לנו בראש. תוכלו לקרוא על התופעה (הנקראת בלעז earworm – ומכאן השם לפוסט הזה) בבלוג החדש. אבל כחובב מוזיקה ומיקסטייפים, לא יכולתי לכתוב פוסט על שירים שנתקעים לאנשים בראש מבלי להכין מיקסטייפ משירים שנתקעים לאנשים בראש. איך עושים את זה?

ובכן, לפני מספר שבועות ביקשתי מאנשים שעוקבים אחרי חשבון הטוויטר שלי לספר לי איזה שיר תקוע להם בראש באותו רגע. אספתי את התשובות, איתרתי את מרבית השירים והרכבתי מיקסטייפ, שמוגש פה לפניכם. כל השירים פה מייצגים רגע מסוים בזמן שבמהלכו הם התנגנו בראש של כמה אנשים. שירים שלא קשורים זה לזה מלבד העובדה שמישהו, איפשהו, שמע אותם מתנגנים לו בראש.

אז הרי הוא לפניכם. לפני רשימת השירים אני רוצה להודות לכל האנשים הטובים שתרמו את השיר-שנתקע-להם-בראש: יאיר יונה, שי רינגל, בשמת לביא, ריקי כהן, דנה בק, עידית נרקיס, אמיר עטר, יעל גורן, לילך לוונטל, אבנר קשתן, נמרוד אבישר, רותם חרמון, שחר, אורי שחורי, אור ברקת, שגיא בן צדף, יחזקאל, שרון גפן, אננס, עינב ג'קסון כהן ומיטל רוזנבוים (השירים של שלוש האחרונות לא נכנסו בסוף).
והערה: חלק מהשירים באיכות די דפוקה. מצטער.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

רשימת השירים
Smog – Your Wedding
Nick Drake – At the Chime of a City Clock
Dionne Warwick – Walk on By
דניאלה ספקטור – הכוכב הזה מת
Young Gods – Charlotte
כוורת – הקדמה תזמורתית לצפוף באוזן
Children of Production – Parliament
Lynyrd Skynyrd – Sweet Home Alabama
אפרים שמיר – נכון, את יפה
גבי שושן – 16 מלאו לנער
Dave Matthews Band – Why I Am
Infected Mushroom – Becoming Insane
מופע הארנבות של ד"ר קספר – תראו אותי
Tom Petty – Free Falling
Elvis Perkins – Doomsday
בצל ירוק – אדוני השופט
נעם רותם – עולה ויורד
The Beatles – Because
I Profeti – Era Bella

אני לא איש של כסף.
אני לא אוהב כסף. אבל אני לא שונא אותו. אני חושב שבעיקר אפשר לומר שאני רואה בו אמצעי ולא מטרה. למשל, אני מאוד אוהב אוכל טוב. ואוכל טוב עולה כסף. אז אני אוהב את הפוטנציאל לאוכל טוב שהכסף מספק לי.
אולי בגלל שאני לא מתייחס לכסף כאל מטרה אני לא נוהג לחשוב עליו רוב הזמן. זו אסטרטגיה שיש לה יתרונות וחסרונות. יתרון אחד הוא שאני לא מוטרד כל הזמן מכמה יש לי ומאיפה אני יכול להשיג עוד ועוד ועוד. אני לא ארגיש רע במיוחד אם חבר שלי יראה לי תלוש משכורת שגדול פי שלוש משלי, למשל.
החסרון, לעומת זאת, הוא שאני עלול ללקות בחוסר מודעות לכסף שלי. עצם העובדה שאני לא מוטרד בכל רגע נתון כמה יש לי בעו"ש, למשל, מובילה לכך שלעתים אני לא מודע לזה שאין לי. זה כמעט ולא קורה, אבל העקרון ברור.

בשבועות האחרונים התחיל לרוץ ברשת קמפיין של המועצה הישראלית לצרכנות בעניין עמלות העו"ש שגובים הבנקים. מבחינתי העמלות האלו הן שורות במצב החשבון שאני מדלג עליהן בעיניים. כן אמא, אני יודע. צריך להסתכל עליהן. צריך לבדוק אותן. אבל מה לעשות שהתגובה האוטומטית שלי היא לדלג עליהן.

אבל לא עוד. בעקבות הקמפיין הזה – ובעיקר בעקבות הפוסטים שכתב בנושא שוקי גלילי (כמו זה, או זה) החלטתי שהגיע הזמן לתת קצת תשומת לב לשורות האלו. כך למשל, גיליתי שבחצי שנה האחרונה, הבנק שלי קיבל לקח ממני כמעט 130 שקלים חדשים על כל מיני עמלות. על מה בדיוק? אני לא בטוח. לטוב או לרע, הפעילות שלי בחשבון היא לא כזו מורכבת וגדולה. אני בסך הכל מפקיד צ'ק פעם בחודש, מקבל משכורת בהעברה ישירה, שם קצת כסף בצד ומושך פה ושם מזומן. אין לי עיסוק בסחר במניות, מט"ח ודברים מהסוג הזה. ובכל זאת אני משלם לבנק עשרים ומשהו שקלים לחודש.

האם זה הרבה? מעט? בינינו, אני לא יודע. לא השוותי גדלים עם חברים. מה שכן, למדתי משוקי שהבנקים עושים מיליארד שקל בשנה מעמלות העו"ש שלנו. ואני מנחש שהן לא נלקחות מכולם באופן שווה. אני אוסיף ואנחש שהשכבות שמהן נגבית יותר עמלה (דווקא כי הן פחות מתמקחות או מפעילות לחץ) הן אלו שכל שקל חשוב להן.

מה אפשר לעשות עם זה?
נתחיל מזה שאפשר לגשת לאתר של הקמפיין באתר של המועצה הישראלית לצרכנות ולקרוא שם על המצב, על הבעייתיות שבו ובעיקר – על מה אפשר לעשות בנדון. אפשר למצוא שם דרכים נוספות להצטרף למאבק. אם יש לכם בלוג, תוכלו לכתוב על כך, כמו שעשיתי כאן.
והכי חשוב, אפשר וכדאי לפתוח את דפי החשבון המעיקים האלו ולהסתכל עליהם בעין ביקורתית. מי יודע מה תגלו שם.

ולסיום, בגלל שאני אוהב מוזיקה יותר משאני אוהב כסף (למרות שכסף מאפשר לי לצרוך מוזיקה ועל כך אני מודה לו) – כמה שירים על כסף.