חסד מופלא. או: אחד האנשים הכי טובים בעולם הלכו ממנו.

זה מבאס לחזור לכתוב בבלוג אחרי שלושה חודשים בנסיבות האלו. היו לי תכניות אחרות בראש אבל המציאות חזקה וכל זה.

אתמול הלך לעולמו אחד האנשים הכי טובים שהלכו בעולם הזה. הוא היה הרבה דברים. וטרינר, איש כותב, ידען, וכחן, בדחן, זמר, איש משפחה, חובב סקי, רקדן, אוהב מוזיקה בכלל ואת אלביס בפרט. הוא גם היה דוד שלי. ובמובן כזה או אחר הוא היה חצי-אבא.

יוּש הספיק לבלות כאן (במלוא מובן המילה) 64 שנים. שזה ממש מעט מדי בשביל מישהו כמוהו. ויש בזה משהו ממש, אבל ממש לא הוגן. ברוב המקרים זה לא הוגן, אבל התחושה הזו חריפה וחמוצה עכשיו במיוחד.

ואני לא כל כך יודע מה לכתוב עכשיו ומה לכתוב עליו, כי יש המון דברים. אפשר להיזכר בהרבה דברים. כמו הריח ההוא של הקליניקה בגדרה, במרתף הבית שלהם שביליתי בו הו-מי-יודע-כמה-זמן-מילדותי. איך שהוא תמיד רצה לקחת אותי לעבודה שלו, אבל שנאתי להסתובב ברפתות בגלל הריח. הייתי הולך איתו עכשיו בכיף לאחת כזו.
או נסיעות משותפות של המשפחה המורחבת לטאבה. לשבת באוטו שלהם ולהסתכל על השקע הזה בקרחת שלו בזמן שהוא נוהג.
או סתם להיזכר בחיוך הגדול הזה. כי הוא באמת היה אחד האנשים הכי שמחים שאני מכיר. איש שאהב לחיות ואהב לאהוב ואהב מוזיקה ואהב לרקוד.

ויש את הזכרונות של החגים. פסח וראש השנה. אם הוא היה שם, הוא ניהל את העניינים. תמיד בשילוב אופייני כל כך של רצינות וצחוק. באמת שאין לי מושג איך ייראה סדר פסח בעוד שלושה חודשים בלעדיו אבל אני מקווה שנספר את הסיפור על רוזינה והגרזן כאילו הוא עוד שם, וכל הבדיחות יהיו במקומן כאילו הוא עוד שם, ואמא שלי תמשיך לעשות-פטה-כבד-כי-יוּש-לא-אוכל-דגים כאילו הוא עוד שם. וכשיגיע השלב שמחלקים מצות בתחילת הסדר אז הן לא יחולקו אלא מישהו – הבן שלו ודאי – ימשיך את המסורת וישליך חתיכות מצה מראש השולחן אל הסועדים, כי אחרת זה לא יהיה זה.

כן, זו מצה שעפה באוויר שם מצד שמאל. אחת מהן אפילו נחתה בכוס יין של מישהו.

כן, זו מצה שעפה באוויר שם מצד שמאל. אחת מהן אפילו נחתה בכוס יין של מישהו.

וש את יוּש הוטרינר. הוא לימד אותי המון על דאגה ואהבה לחיות. אני זוכר את היום שבו הוא הביא לי אקווריום עם דגים, הייתי אולי בן שש או שבע. אני זוכר שהוא הרכיב אותו בכניסה לבית. ואת החתול וינסטון שהוא הביא לי וסירב לצאת מחדר הארונות. ואת החתול ג'ינג'י שנולד אצלו בבית וגידלתי כמה שנים טובות. וג'ינג'ה, הכלבה שלנו היום, שאמא שלה היתה הכלבה של יפה ויוּש, והוא היה הרופא שלה, ועכשיו נצטרך למצוא מישהו חדש שיטפל בה.
תמיד הייתי נורא גאה בזה שיש לי דוד וטרינר. זה מאוד הרשים אותי. אז אולי אסיים עם קטע שהוא עצמו כתב, מתוך ספר שכתב על החוויות שלו כוטרינר, ו(עדיין) לא יצא לאור, וממחיש כל כך טוב איזה אדם הוא היה:

החתול שהיה גולת הכותרת בחיי הוא "נלסון". הוא הובא אלי לטיפול עם חתך ארוך לכל רוחב הבטן. "נראה כמו חתול חצוי" התלוצץ המכר שהביאו.
בחנתי את המצב. "אני יכול לתפור אותו" קבעתי.

כעבור שלשה ימים נפתח הפצע מחדש. השארתי אותו אצלי. אשתי לא שמחה כל כך לראות חתול עם חצי גוף פתוח מסתובב בבית.
בשלב הזה כבר קראתי לו "נלסון". כמו המצביא האנגלי שהיה בלי יד ועין אבל נשאר גאה. נלסון לא הרגיש רע עם חציו הפתוחה אבל אני החלטתי שבכל מחיר אבריא אותו.

נלסון היה לידי כל הזמן כשהייתי בבית. הוא היה ממתין לי ליד החניה, קופץ עלי ומתיישב על כתפי כמו צעיף. זו הייתה דרכו לומר לי כמה הוא אוהב אותי ומעריך את מה שאני עושה בשבילו. כמובן שהתאהבתי בו. זה הפך לטקס יומי. איך שהיה שומע את מכוניתי נכנסת לחניה. היה מגיח וקופץ על כתפי. עם הזמן החליט כי זאת הדרך היחידה להיכנס הביתה. הוא סרב להיכנס בכל דרך אחרת.
זה היה מחזה מדהים. בחורף היה רץ ומזנק כשהוא כולו רטוב ומתיישב על המקום הקבוע שלו. לעיתים היה מלקק את אוזני.

הוא נתן לי לעשות לו כל מה שרציתי. בדרך כלל אם הדבר לא הכרחי לא מזריקים לווריד. הוא נתן לי להזריק לו כל אימת שהרדמתי אותו לניתוח. תפרתי אותו כל כך הרבה פעמים שאחרי הפעם השמינית הפסקתי לספור. בפעם האחרונה שהרדמתי אותו הוא הביט אלי בעיניים נוגות. אני הייתי ממש מתוח. זאת הייתה הפעם הראשונה שהביט בי ככה.
כאילו אומר לי: "שלום, זאת הפעם האחרונה. לא נתראה יותר."

החלטתי לבצע ניתוח קוסמטי. גם אני הייתי כבר מתוסכל מרוב תפירות. הייתי במתח ומבט עיניו ניקר בהכרתי כל זמן הניתוח. הוא התאושש במהרה. הוא פתח את עיניו והביט בי מלא השתאות כאילו אומר: "מה קרה? אני חי?"
חייכתי אליו ונישקתי את ראשו. זאת הייתה הפעם האחרונה שניתחתי אותו.
השיטה עבדה.
הפצע לא נפתח יותר.

8 תגובות בנושא “חסד מופלא. או: אחד האנשים הכי טובים בעולם הלכו ממנו.

  1. קראתי רק חצי.. כי.. קשה קשה קשה.. מחר אמשיך. ערן כמה יפה כתבת וכמה נכון.. וגם למדתי עוד דברים על יוש.. אין צדק בעולם הזה.

  2. התאהבתי ביוש מהסיפור שלו. ומכמה שאהבת אותו. לא כולם זוכים לכזו הבעת אהבה לאחר לכתם. האנשים החושבים מליבם הפתוח -כן. יהי זכרו ברוך.

  3. זה היוש שהכרתי ואהבתי חבל שעזב אותנו כל כך מוקדם

  4. תנחומיי, מאוד נגעת בי עם הסיפור היפה, נשמע באמת איש נפלא.

  5. אני כבר מזמינה לפחות שלושה עותקים של הספר, לכשיצא. משתתפת בצערך (בפעם השנייה), אני לא יכולה לתאר לעצמי פרידה מאדם כה יקר ומיוחד כמו שאתה מתאר.

  6. ערן, זה מקסים. יפה ויוש היו תמיד בעיני חידה-נדמה היה שאינם מתבגרים ותמיד לוקחים את החיים במוזיקה וריקודים. אנשים שמחים וטובי לב. והשובב מכולם בחברה' היה יוש.
    זה טוב שכך זוכרים אותו.

  7. ערן מתוק שלנו – יוש כל כך אהב אותך…איך אתנ מצלי לתרגם רגשות למילים – אוהבת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *