חם, כך הבטיחו החזאים וקיימו. עומס חום כבד, לחות מטורפת. להסתובב בחוץ כמו בתוך מרק רק בלי האטריות, תקראו לזה איך שתרצו. חם וזו עובדה.
בשביל להתמודד עם החום המציאו מזגנים.
ותה קר.
אני משוגע על תה קר. אני רוצה לשבת על מרפסת בעיירה בדרום מזרח ארצות הברית עם אשתי האהובה, להנות מרוח נעימה ולשתות תה קר. המון תה קר.
לשמחתי, בקרוב אעשה את זה.
ועד אז, אפשר להצטנן עם מיקסטייפ למזג האוויר החם והלח הזה. אני לא יודע להסביר למה, אבל זה אחד האוספים המשונים שיצא לי לערוך. אבל באמת שאין לי מושג למה אני מרגיש ככה. תחושה. אולי החום עלה לראש.
רשימת השירים
1. האחים רמירז – The elevator goes up and down (מתוך עונג סשנז)
2. Sarah Jarosz – Mansinneedof
3. Wilco – Sunny Feeling
4. עוזי נבון – המושך בחוטים
5. Beyonce vs Jimi Hendrix – Work It Out With a Foxy Lady
6. חבורת שבלול – אני שר
7. בום פם – Hamdulila
8. אינפקציה – בקבוק עלי
9. ברי סחרוף – אני יודע
10. אסף אבידן – Empty Handed Saturday Blues
11. Black Keys – Black Mud
12. Beirut – On A Bayonet
13. The Decemberists – Yankee Bayonet (I will be home then)
14. קרולינה – אל תלך כל כך רחוק
15. ניל סדקה – הו, קרול
16. ישראל יצחקי – שיר הביקיני
17. Meaghan Smith – Such Great Heights
18. Guano Padano – Jack Frost (ותודה ליאיר יונה שהכיר לי אותם)
איזה חמודים אתם. לא, ברצינות. אתם חמודים. התגובות שקיבלתי אחרי הפוסט המהורהר האחרון היו, איך קוראים לזה? מרגשות. אם רציתם להחזיר לי את החשק לכתוב, ובכן, עשיתם מלאכה טובה.
אם כי השאלה הנשאלת היא, כמובן, על מה לכתוב. לא קל לי למצוא משהו לכתוב, משהו לומר. יכול להיות שאני עסוק מדי בכתיבה למטרות פרנסה. יכול להיות שכל האירועים שהתרגשו עלינו מסביב בשבוע האחרון היו מעייפים מדי בשביל לכתוב עליהם. לא שהם נגמרים אי פעם. תמיד קורה פה משהו רע שעושה חשק להשתבללות.
אז מזל שאפשר פשוט לעצום עיניים ולהקשיב קצת למשהו אחר. מוזיקה, למשל. אם נתעלם לרגע מביטולי ההופעות שמגיעים מכל עבר, ונסתכל למה שקורה ממש כאן בסביבה הקרובה, נוכל לראות שיש שטף מוזיקלי נפלא. בתקופה האחרונה יצאו (או שעומדים לצאת) כמה אלבומים שזורחים עבורי בשמי הלילה. יש בהם את השילוב שאינו תמיד מובן מאליו בין כתיבת מילים רגישה וייחודית לבין רעננות מוזיקלית שפשוט גורמת לך לחזור ולשמוע שוב את מה שכבר שמעת. איזון שלא נמאס.
בימים כאלו, לופ של רעננות ורגישות הוא בדיוק מה שאני זקוק לו. השתבללות, כבר אמרתי?
איתמר ציגלר
על ציגלר שמעתי לראשונה מעידית כשהיא שלפה את אלבום הבכורה שלו, "The Birds, The Sky, The Trees…All That Shit", מאחד המדפים ואמרה לי שהיא חושבת שאני אוהב את זה. זה היה כשרק התחלנו לצאת, כמדומני, אך היא הוכיחה כבר אז שהיא יודעת על מה היא מדברת. אלבום מיוחד, בעיקר מכיוון שהוא מגוון מאוד ולא נותן לך להתרגל לאיזו תמה של סאונד. ציגלר יודע איך לשמור אותך ערני, דרוך וקשוב. תקראו מה שיאיר יונה כתב עליו בשעתו – הוא עושה זאת טוב ממני. ובכלל, אני עוסק עכשיו בחדש.
"אודה לטבע". לא, באנגלית זה נראה יותר טוב. "Ode to Nature".
זה השיר הראשון שיוצא מתוך האלבום השני של ציגלר, שאמור לצאת בעוד כך וכך שבועות בלייבל אנובה. הזמן והמקום לדבר עליו יהיה כשהוא ייצא, אם כי אני ארמוז לכם שמדובר באחד האלבומים הטובים והמיוחדים שייצאו פה השנה.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
ישי קיצ'לס
אלבום שדווקא הספיק כבר לצאת (במהדורה דיגיטלית עד כה, אני אישית מחכה לדבר המוחשי) הוא "מוזיקה למזמוזים" של ישי קיצ'לס. עד כה לא באמת הכרתי את הפעילות המוזיקלית של קיצ'לס, כמו למשל ב"יאפים עם ג'יפים" ועכשיו אני חושש לחור בהשכלה המוזיקלית שלי יותר שאאלץ למלא. האלבום, שניתן להאזנה מלאה באתר של הלייבל היס רקורדס, הוא אחד הדברים הכי טובים שיצא לי לשמוע פה. והי, אני הקשבתי היום לניצן הורוביץ מדבר בועדת הכנסת על החשיבות של חופש הביטוי.
שוב, תרשו לי לא להכביר במילים, לא לנתח את ההשפעות המלודיות על קיצ'לס או את סגנון הכתיבה שלו. אפשר בקצרה לומר שהאלבום הזה הוא לא בהכרח נעים. הוא לא עוסק בנופת צופים ובחדוות האהבה. הוא אלבום בודד, מחוספס, כזה שגורם לך לגרד מתחת לסנטר באופן בלתי נשלט. והוא כובש אותך. אחרי הכל, איך אפשר להתווכח עם שיר שבו השורה "האוויר לא נשים והנשים לא יפות"?
או השיר שיצא כסינגל הראשון מהאלבום, "איך אמרת שקוראים לך?" שעל אף הניכור והייאוש שבו הוא נצמד ללב, לאוזן, לעמוד השדרה ולא מרפה. הפזמון שלו הוא earworm בעלת פוטנציאל הרסני.
אגב, זה לא סוד שאני קורא לשני האנשים שמנהלים את הלייבל היס רקורדס חברים. גילוי נאות.
צח דרורי
וזה הזמן לשקוע.
אחרי הרכות המחוספסת של קיצ'לס אני שוקע לתוך הרכות האוורירית של צח דרורי. אם אי פעם יעשו סרט תעודי על העולם המיקרוסקופי שבתוך סופלה שוקולד שזה עתה עומד לצאת מהתנור, צח דרורי צריך להלחין את הפסקול.
דרורי כבר עשה דבר או שניים בעולם המוזיקה המקומי (בעיקר מצטטים את עבודתו עם אביתר בנאי) אך כאן הוא יוצא בעצמו, עם אלבום בכורה כפול. 15 שירים שמחולקים לשני אלבומים, אם כי בבנדקמפ תוכלו לשמוע אותם ברצף. דרורי עושה את הדבר הנכון ולא משתלט. המוזיקה שלו רכה, מלטפת, אך לא נעימה מדי. והוא יודע מתי לפנות את המקום ולתת למישהו אחר לשיר. או יותר נכון, למישהי אחרת. באלבומים משתתפות זמרות נפלאות כדניאלה ספקטור, רות דולורס וייס, יעל קראוס ועוד.
אצטט את קוטנר (יו"ד): "יש כח בשקט, יש עוצמה בצניעות, וגם בקטעים שהוא פורץ מתוכם אל קצת יותר כסאח וכמעט בומבסטיות בליווי, בשירה שלו הוא נשאר קרוב קרוב לאוזן. קרוב ללב… הדרך הנכונה לחוות את היופי במוסיקה של צח דרורי היא בהאזנה רצופה ליצירה השלמה. 15 שירים ב70 ומשהו דקות. לא "להיטים" (אם כי יש כאן כמה שהיו יכולים להיות…) אלא מסע מוסיקלי – רוחני שלם של פסנתרן, מלחין, מתכנת שגם שר. קחו את הדיסק לאוטו וצאו לשיר-טיול, רצוי למדבר ותבינו שלא עושים דברים כאלה בימינו …"
הנה רות דולורס וייס.
והנה צח דרורי עצמו, עם שיר שאין לי דרך לומר כמה הוא יפה ומדמיע.
השלישייה ציגלר-קיצ'לס-דרורי, איש איש בדרכו ובזמנו, מציפה לי את האוזן בשבועות האחרונים. מה מציף את שלכם?
סדרת סינסתזיה חצתה את קו החמישים. היא מרשה לעצמה לקחת את הזמן קצת יותר, למתוח את השרירים הרדומים. להזריק קצת אוויר חדש למערכת.
במיקסטייפ החמישים ואחת תמצאו לא מעט שירים חדשים וטובים. חלק לא קטן מהם שירי ביכורים של יוצרים חדשים – כראוי לחג השבועות המתקרב. בין השאר תמצאו את האמן החדש של הלייבל היס רקורדס, ישי קיצ'לס, את עינב ג'קסון כהן שעובדת על האלבום הראשון, את צח דרורי שהוציא לאחרונה אלבום כפול ומעניין ואת יהוא ירון שהוכתר השבוע על ידי מגזין טיים אאוט בתור הדבר הטוב הבא של עולם המוזיקה…
להאזנה לחצו על הנגן המצורף. אם תרצו להוריד ולקחת אתכם את המיקסטייפ לחג השבועות – לחצו כאן.
רשימת השירים
Yo La Tengo – Dr. Crash
צח דרורי – הצייד
The Books featuring José González – Cello Song עינב ג'קסון כהן – עץ נופל ביער
Radiohead – Jigsaw Falling Into Place
Mugison – I Want You
Muse – Muscle Museum
נדב אזולאי – חלום
מורפלקסיס – As We Fall
יהוא ירון – קיים ונעלם
מעיין הירשביין – עוד מעט
גילה אדרי – הנשיקה הראשונה
חווה אלברשטיין – Love Me or Leave Me ישי קיצ'לס – איך אמרת שקוראים לך?
Tunng – Jenny Again
איתמר ציגלר – תוכי יוסי
אריק איינשטיין – ילדים של החיים
Jónsi – Time To Pretend (MGMT Cover)
אסף ארליך- נשבר
Emiliana Torrini – Gollum's Song
Fleet Foxes – Tiger Mountain Peasant Song
אביתר בנאי – יש לנו את כל הזמן
Lior – This Old Love
וואו, בלי ששמתי לב הגעתי לפרק החמישים של סינסתזיה. זה היה אמור להגיע הרבה קודם, אם הייתי ממשיך בתפוקה של פעם בשבוע, אבל מוטב מאוחר מלעולם לא.
הפעם יש הרבה מוזיקה חדשה שהצטברה לי באוזן והשתוקקה לצאת אליכם. שימו לב ל-Tunng, עוזי נבון, קרולינה (שהופתעי מכמה שאהבתי את האלבום שלה) וג'סקה הופ החדש. שימו לב גם לבחורה שלא יודעת כמה זה משעשע ומביך שקוראים לה פלולה – לא משנה שיש לה שם דבילי, היא מעולה.
רשימת השירים
Tunng – Hustle
Miracles of Modern Science – MR2
God Help The Girl – He's A Loving Kind Of Boy
Bright Eyes – Road To Joy
Kimya Dawson – Loose Lips
Edward Sharpe & The Magnetic Zeros – Home
Kutiman – Chaser
עוזי נבון ומכרים – לך גאה
קרולינה – מחמאות
בלקן ביט בוקס – Move It
Fallulah – Only Human
Jesca Hoop – Four Dreams
OK Go – Skyscrapers
קרני פוסטל – Sugar Man
לפני כמעט שלושה חודשים סיפרתי לכם בהתרגשות על שיר חדש ל-Tunng, הלהקה שהייתי לוקח איתי לאי בודד. השיר ההוא, Don’t Look Down Or Back, היה הסנונית הראשונה מתוך אלבום חדש שאמור לצאת ללהקה.
כתבתי אז כך:
… וכמו חבר קרוב, או אולי אפילו אח שחוזר ממסע מעבר לים, אתה רואה ביום גשום אחד את המישהו או המשהו צועד לכיוונך. הוא עדיין רחוק, דמותו מעורפלת באור האפרפר ששולט בחוץ, אבל אתה שומע את צעדיו המועכים עלים רטובים ויודע שעוד מעט הוא יגיע ויביא איתו את הסיפורים שאהבת, את העולמות שהתגעגעת אליהם, וחשוב מהכל – הוא יביא איתו את העולם החדש ממנו הוא חוזר ויקח אותך איתו לטיול הבא.
ואתה שמח על כך.
ובכן, אני מאוד שמח, כי ממש בעוד כמה ימים – בעיתוי מושלם ליום ההולדת שלי, עומד לצאת סוף סוף האלבום החדש שיקרא '…And Then We Saw Land'. אותי זה מאוד, אבל מאוד משמח.
וזו סיבה מעולה לתת לכם להנות מהקליפ הטרי לסינגל הרשמי הראשון מהאלבום, Hustle.
טוב. הרבה זמן לא עדכנתי מה אני קורא. אז... כרגע את ספרו של ריצ'רד דוקינס, "יש אלוהים?" שמנסה לטעון אם יש או אין אלוהים (לא אספלייר). ומכיוון שהוא קצת מייגע לעתים (למרות שהוא משעשע להפליא), התחלתי עכשיו לקרוא את הביוגרפיה שכתב מקס ברוד על חברו הטוב ואחת הדמויות שהכי מרתקות אותי - פרנץ קפקא.
