סינסתזיה 60: ספיישל יומולדת חגיגי ומחומש

הנה כי כן הגענו לפרק השישים של סינסתזיה. מאחורינו קצת יותר משישים שעות של מוזיקה ולפנינו… מי יודע?
היום זהו לא רק הפרק השישים של סינסתזיה, אלא לגמרי (לא) במקרה יום ההולדת ה-32 שלי, ולרגל המאורע החלטתי לעשות מעשה ולפנות לכמה מחבריי הטובים ביותר שהם גם עורכי מוזיקה ומיקסטייפים מן המשובחים בלבנט ולבקש מהם לערוך מיקסטייפ.

האמת היא שאני לא כזה נרקיסיסט שפונה לאחרים ומבקש מתנות. הכל התחיל מתמונה אחת שצילמתי בפריז והחלטתי שהיה תהיה התמונה שתלווה את הפרק הבא בסינסתזיה ותתן לו השראה. אני חושב שבשבילי, הרבה פעמים העריכה של סינסתזיה מתחילה ממחשבה, דימוי או תמונה, ומשם האסוציאציות מתגלגלות איכשהו באופן שלא תמיד אפשר להסביר, וזה חלק מהעניין בסינסתזיה בכלל ובפרט בזו המוזיקלית שכאן. ואז חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לראות איזו מוזיקה ישזרו עורכים מוזיקליים ומיקסטייפאים שאני אוהב בהשראת התמונה הזו (שצולמה במסעדה נעימה ביום קפוא בפריז):

סינסתזיה 60

(את הטקסט אני הוספתי, הם קיבלו את התמונה הזו ואת המקור שלה, בלי הפילטר)

והנה כך, אני מגיש לכם חמישה מיקסטייפים, לכבוד 32 אביבים שלי בעולם (כי 2 בחמישית זה 32, כמו שטרחו להבהיר לי בטוויטר). וזה המקום להודות לבני, יאיר, ברק וחן שהשתתפו. וגם לאחרים שהוזמנו אך לא הספיקו להכין מיקסטייפ אבל הם חמודים.

שלושה מהמיקסטייפאים מחזיקים בלוגים משלהם, אז אני פשוט אלנקק אליהם. נתחיל מהם, ואז נעבור לשני מיקסטייפים שיהיו פה בעמוד. האחרון שלי.

יאיר יונה, שאת המוזיקה שלו כבר שמתי פעם או פעמיים בסינסתזיה (ואם אתם לא מכירים, רוצו לבנדקמפ) ערך את המיקסטייפ בעל השם הפשוט Lizarding שאותו תמצאו כאן. אגב, יאיר חבר גם בהרכב Farthest South שעוסק במוזיקה שכולה מאולתרת. הם הוציאו ממש עכשיו אלבום בכורה מעניין.

חן רוזן מנהלת את הבלוג Little Boxes ובו היא מפרסמת מדי כמה זמן מיקסטייפ שלא פעם ולא פעמיים מלווה באיזה סיפור או פשוט קטע כלשהו בחיים. את המיקסטייפ שלה, Memoir, תמצאו כאן.

מורפלקסיס, הלא הוא בנימין אסתרליס, האיש שלנו בצפון. נדמה לי כאילו לא צריך להציג אותו. המוזיקה שלו הופיעה במיקסטייפים שלי בעבר (ובאורח פלא, גם בזה הנוכחי). הוא מיקסטייפאי בחסד ומוזיקאי מוכשר כשד. את המיקסטייפ שלו תמצאו כאן. גם הוא חבר בהרכב מוזיקלי מרתק שנקרא We Are Ghosts וגם הוא עוסק במוזיקה שמאולתרת על המקום וחיה באותו רגע בלבד. ובהקלטות. הם הוציאו עכשיו אלבום כפול שהוקלט, איך לא, בבית החולים למצורעים בירושלים.

המיקסטייפ הרביעי הוא של ברק חיימוביץ'. למי שלא מכיר, הוא העורך המוזיקלי של הרדיו הבינתחומי ומגיש בו את התכנית (שהיתה איתו עוד בקול הקמפוס) "מגדלור" שבאמת אין לי מילים להסביר כמה התכנית הזו טובה ומרתקת במוזיקה שהאיש הזה מצליח להביא ולשזור. אני לא מבין איך יש לו זמן לשמוע את כל הדברים האלו. הנה מה שהוא כתב על המיקסטייפ שלו:

בתרבויות מסויימות פיטר השחור הוא הסייד-קיק הנחות של סנטה קלאוס, זה שלא ברור אם צוחקים עליו או איתו. פיטר השחור זה גם שם של משחק קלפים בגרמניה בו המפסיד קונה משקאות לכולם.
על הכסא יושב בן דמותו של מוזיקאי פורע חוק א-לה גראם פארסונס, מנודה ומנותק, כנראה מישהו שהיה בן לוויה שלו, אולי האלטר אגו שלו, אולי אפילו רוחו של פארסונס עצמו. מנותק, בודד ומבולבל אבל משתדל להיות אופטימי, פיטר השחור שלנו.
חושב על החיים ועל המוות בזמן שהוא מחכה לחברים שלו, כדי שהוא יוכל להפסיד, ולקנות להם שתיה.

תוכלו להאזין למיקסטייפ שלו כאן או פשוט להוריד אותו.

רשימת השירים:
Grateful Dead – Black Peter
Mickey Newbury – The Future Is Not What It Used To Be
Jackson Browne – These Days
Karen Dalton – Something On Your Mind
Farquahr – Start Living
The J.Geils Band – On Borrowed Time
Boz Scaggs – Loan Me A Dime
7Walkers – King Cotton Blues (With Willie Nelson)
Little Axe – Grace
Kammerflimmer Kollektief – Hausen
Spiritualized – Don't Just Do Something
Heldon II – Omar Diop Blondin

ועכשיו תורי. אשכרה הגעתם עד לכאן? ישר כח.

סינסתזיה 60: The Night Has Darkness On Its Side

גם כאן, תוכלו להאזין ממש פה בעמוד או להוריד את המיקסטייפ ולקחת אותו אתכם אל המסע המופלא הזה שנקרא החיים.

רשימת השירים:
Here We Go Magic – Hard To Be Close
Willy Mason – Restless Fugitive
Morphlexis – No Luck in Love
Elbow – The Night Will Always Win
אפרת בן צור – Bee
צביקה פורס – For Breaking My Heart
Mumford & Sons – I Will Wait
Andrew Bird's Bowl of Fire – Glass Figurine
Bob Rosengarden And Phil Kraus – All Through The Night
The Decemberists – The Bandit Queen
Emiliana Torrini – Fisherman's Woman
Caetano Veloso – The Empty Boat
The Tornadoes – Bustin' Surfboards
איתמר ציגלר – The Score
My Brightest Diamond – In the Beginning
יוני רכטר – זה כל מה שיש

סינסתזיה 59: Something's gotta change

אז יש בחירות באוויר.
ואני לא הולך לכתוב עכשיו למי אני חושב שצריך להצביע אלא רק שצריך להצביע. אם כל כך הרבה אנשים בשנה וחצי האחרונות הרגישו שהמצב כל כך דפוק, אז אני רק יכול לקוות שזה יתגלם לאחוזי הצבעה קצת יותר טובים ממה שיש בדרך כלל (גם אם זה אומר שיהיו יותר קולות למפלגות שאני מעדיף לא לראות בעמדת כוח כלשהי).

כי משהו צריך להשתנות. אפשר לדבר שעות על מה, כי יש המון. אפשר לדבר שבועות על איך. אבל אין ספק שמשהו צריך להשתנות.

המיקסטייפ הזה נוגע במשהו הזה, או ברצון והתקווה לשינוי, ובעוד כמה דברים, כי כמו האחרים גם הוא אסוציאטיבי למדי. כרגיל, אפשר להאזין אונליין ואפשר להוריד ולקחת אתכם בדרך לקלפי, שיעשה לכם נעים.

רשימת השירים
פורטיסחרוף – יומו של העכבר
שלום גד – שיר הילדים הרעבים
בלקן ביט בוקס – Political Fuck
ברי סחרוף – העין
Bob Dylan – Maggie's Farm
Bright Eyes – At The Bottom Of Everything
Carolina Chocolate Drops – Cornbread and Butterbeans
Mike Seeger – Old Blind Drunk John
LCD Soundsystem – Us V Them
איתמר זיגלר – מולדת
יאיר יונה – Poetry Nights In Valhalla
Joan Baez – Joe Hill
Andrew Bird's Bowl of Fire – Swedish Wedding March
הבילויים – נפלא פה
אריק איינשטיין – ילדים של החיים

גלקסיה שלמה של צלילים

לפני קצת יותר משבוע, פרסם יאיר יונה פוסט מצוין על שירותי סטרימינג המאפשרים לכם לשמוע המון מוזיקה בקלות דרך האינטרנט, בין אם זה במחשב או בסמארטפון. אני רוצה להוסיף לקלחת שירות נוסף שהתוודעתי אליו השבוע דרך אורי זר אביב.

ותיקי הורדות המוזיקה זוכרים ודאי את השם Audiogalaxy. אי שם בסוף שנות התשעים, אולי תחילת המילניום, בערך מתי ששירותי הורדות כמו נאפסטר ו-kazaa (זוכרים אותם?) החלו להתפוגג מהעולם, אודיוגלקסי היה אתר שאפשר היה לחפש בו המון שירים ולהוריד אותם. לפחות עבורי הוא היווה מקור בלתי נדלה למוזיקה (לא, לא ממש הכרתי את סולסיק בתקופת הזוהר שלו). מפה לשם שכחתי מהאתר הזה. הרי הוא בטח הלך בדרך כל אתר מהסוג הזה, התפוגג לתהום נשייה כלשהי כשהפך לפחות ופחות רלוונטי.

עכשיו האתר צף מחדש, עדיין עם אותו לוגו, והוא מציע משהו אחר לגמרי. הוא מציע להשמיע לכם מוזיקה בסטרימינג, אבל בניגוד לשירותים כמו ספוטיפיי או פנדורה, אודיוגלקסי משמיע לכם את המוזיקה שלכם, דהיינו – מה שיש לכם על המחשב. אני יודע שזה נשמע הרבה פחות מרגש, כי המוזיקה שלי כבר על המחשב, למה אני צריך אתר שישמיע לי אותה? היתרון הוא שאתם יכולים לשמוע אותה מכל מקום בו יש לכם גישה לאינטרנט.

איך זה עובד?
לאחר הרשמה קצרה לאתר (בחינם), אתם מורידים יישום קטן למחשב ואומרים לו איפה שמורה המוזיקה שלכם (הוא יסרוק את כל המחשב וימצא את כל קבצי השמע, אבל אתם יכולים להגדיר לו לנטר רק תיקיות מסוימות). מאותו רגע יש אינדקס של כל השירים שלכם באתר, בחלוקה לאמנים, אלבומים, ז'אנרים וכו'. אפשר גם ליצור רשימות השמעה ומה לא. עכשיו, נניח שאתם בעבודה וממש ממש בא לכם לשמוע את האלבום הנפלא הזה של אנדרו בירד שיש לכם על המחשב, אתם נכנסים לאתר ובוחרים אותו מרשימת השירים שלכם. זה נראה ככה:

וזהו, המוזיקה תוזרם מהמחשב שלכם, דרך החלל והכל, ישירות למחשב שעליו אתם עובדים. כמה פשוט, ככה כיף. יש עוד כמה פיצ'רים נחמדים, כמו מצב Genie שבו אתם מתחילים לשמוע משהו שנחמד לכם והמערכת יוצרת רשימת השמעה של שירים דומים. הקאץ' הוא שהכל מבוסס על השירים שיש לכם כבר במחשב, לא על כל השירים בעולם שקוטלגו על ידי המערכת, כמו בפנדורה למשל.

ומה כשאני ברחוב?
כאמור, אפשר לשמוע את המוזיקה שלכם בכל מקום שבו יש לכם גישה לאינטרנט, ועם חבילות הגלישה הכמעט-בלתי-מוגבלות-אך-זולות שיש היום, יש לכם גישה לאינטרנט בכל מקום שבו יש לכם קליטה סלולרית. אודיוגלקסי יצרו אפליקציה לאנדרואיד או לאייפון ומנסיוני, האפליקציה לאנדרואיד גם נראית טוב וגם עובדת מצוין.

למה להשתמש בזה ולא, נניח, בספוטיפיי או גוגל מיוזיק?
אין סיבה להעדיף את אודיוגלקסי על השירותים האחרים, מלבד העובדה שהשימוש באודיוגלקסי לא יעלה לכם כסף והוא פתוח לשימוש בארץ בלי להתעסק עם הגדרות פרוקסי וכל מיני דברים כאלה. עוד יתרון שלה הוא שאתם לא צריכים להעלות את כל המוזיקה שלכם לשירות ענן כזה או אחר. מרגע שהתקנתם את היישום אצלכם על המחשב המוזיקה שלכם תתחיל להופיע באתר או באפליקציה והיא תתעדכן ככל שתוסיפו לה דברים). אה, יש גם תמיכה בתגיות בעברית, למי שזה משנה לו ותמיכה במגוון פורמטים, כולל FLAC.

בקיצור, הולך ופוחת הצורך להעמיס קבצי אמפישלוש על הטלפון, וזה מבורך. וסחטיין על אודיוגלקסי שהחזירו את עצמם לרלוונטיות, ככה מתקדמים עם הטכנולוגיה.
תהנו.

חדש באוזניים: אולריך-ציגלר

זה לא סוד שאני אוהב את איתמר ציגלר, אבל ממש. מלבד היותו אדם נחמד להפליא, שגם מבשל מצוין, הוא בעיקר מוזיקאי מוכשר מאוד. אז כשאני מגלה שיש לו פרויקט חדש, אני שמח.

הפעם, חבר ציגלר למוזיקאי סטיבן אולריך, ג'אזיסט שעוסק בעיקר בהלחנה לסרטים וסדרות טלוויזיה (הוא הלחין את פס הקול של Bored to Death המצוינת). השניים כבר שיתפו פעולה בעבר בהרכב Shotnez שהיתה שילוב של הבלקן ביט בוקס עם ציגלר ואולריך (וסיפרתי עליהם כאן), אבל הפעם ציגלר ואולריץ' מובילים את הפרויקט האינסטרומנטלי הזה. עד כה שוחררו מספר קטעים מהאלבום שייצא בעוד שבועיים, ואם אתם במקרה בניו יורק החודש, יש כמה הופעות שאתם יכולים לתפוס.

אני לא אציע לכם תיאורים של המוזיקה, ז'אנרים ותתי-ז'אנרים, כי אני באמת שלא יודע לעשות את זה. קחו, תקשיבו, תעבירו הלאה. זה טוב.

קצת מוזיקה חדשה לסוף השבוע

לא עוד מיקסטייפ של סינסתזיה, אלא פשוט אסופה של שירים חדשים שיצאו לאחרונה ועושים לי נעים באוזן. את ההכי טוב שמרתי לסוף, אז קחו נשימה.

קודם כל Tunng – או ליתר דיוק, יוצאי Tunng. ההרכב טאננג הופיע בהרבה מהמיקסטייפים שלי פה בלטאה, והוא חביב עלי במיוחד. מסוג ההרכבים האלו שאתה בטוח שאתה היחיד שאכפת לו מהם, למרות שזה לא בדיוק ככה. המוזיקה שלהם הרמונית ומשלבת אלקטרוניקה, כלים לא שגרתיים ואווירה פולקית מסוימת. לא ארחיב עליהם, אבל הכנתי פלייליסט נחמד שלהם כאן, למי שמתעניין.

טאננג הוקמה על ידי שני מוזיקאים: סם ג'נדרס ומייק לינדסיי. ג'נדרס עזב את הלהקה לפני כמה שנים ופנה לקריירת סולו כמורה בבית ספר יסודי. הוא הוציא אלבום עם הרכב שנקרא The Accidental (גם הם הושמעו כאן) ולאחרונה חזר עם פרויקט חדש, הפעם סולו לגמרי, שנקרא Diagrams. האלבום נקרא Black Light והוא לוקח את ג'נדרס לקו מוזיקלי קצת שונה מזה של טאננג. מי שמכיר את טאננג יזהה את הקול של ג'נדרס אבל העטיפה המוזיקלית שונה – קצת פחות אקוסטית, לעתים יותר קצבית. אחרת. הנה Tall Buildings מהאלבום:

והנה שיר הנושא:

בזמן שג'נדרס הלך ללמד, טאננג הוציאה את אלבומה הרביעי, אך עברו שנתיים מאז ולא יצא דבר חדש. עכשיו אני יודע למה. מייק לינדסיי, היוצר השני מאחורי הלהקה, החליט לעבור לכפר קטן בצפון איסלנד, ושם הוא מעביר את ימיו בבהיה בהרים, רחצה במעיינות טבעיים ויצירת מוזיקה. לאחרונה הוא שחרר סנונית ראשונה מפרויקט חדש שייקרא Cheek Mountain Thief. אם לשפוט לפי השיר היחיד ששוחרר עד כה, זה יישמע הרבה יותר דומה ללהקת המקור.
Cheek Mountain Thief:

נעזוב את טאננג ונעבור לג'סקה הופ. גם אותה השמעתי פה לא מעט. אני מאוד אוהב את הקול והסגנון שלה, יוצרת עצמאית שאני לא תמיד מבין על מה היא שרה אבל היא יודעת לעשות את זה בצורה מכשפת. בקרוב ייצא אלבומה הרביעי, The House that Jack Built ויש ממנו שני שירים. הראשון הוא הסינגל שיצא ממנו, Born To (כאן בגרסה מרוככת מזו של האלבום):

ושיר הנושא, שיושב מצויין על השעה והרגע שבהם נכתבות מילים אלו:

את הטוב ביותר שמרתי, כמובן, לסוף. אנחנו מגיעים ארצה, לאלבומה החדש של רותם אור. אם אתם לא מכירים אותה, אז הגיע הזמן. אני הולך לצטט עכשיו מילים יפות שכתב עליה גיא חג'ג' לפני כמעט 8 שנים:

היא זמרת. היא ילדה קטנה. היא אישה. היא בלונדינית בעלת פני-בובה ועיניים כחולות. היא נשמה סדוקה. היא כועסת, היא מתפייסת, היא מלטפת, היא שורטת. היא מדגדגת את הגיטרה ואת הגוף שלך בו זמנית. היא מקליטה בבית, בשקט, ואתה מאזין בבית, בשקט, וחוט בלתי נראה עומד בין שניכם כמו משחק טלפון של ילדים, עם שני גביעי קוטג'. והרטט עובר ממנה אליך, ואתה מקווה שגם ממך אליה.

(מכאן)

אחרי כמה שנות עבודה, יוצא סוף סוף אלבום הבכורה שלה, Hard Magic (תוכלו לשמוע קצת ממנו בעמוד הבנדקמפ של אור, ואני מניח שלאחר השקת האלבום הוא יעלה לשם במלואו). עד שהאלבום ייצא, תוכלו להסתפק בקליפ היפהפה הזה ל-This Is What You All Came For:

אגב, ב-24 לחודש זה רותם אור תשיק את האלבום בתמונע. שווה.