העונה שעושה הכי טוב לעולם הקולינארי היא הסתיו. הגפנים פורחים ומביאים את יינות הבוז'ולה, פירות החורף מתחילים להבשיל ולמלא את המדפים, המרקים ושאר המאכלים החמים מציפים את המסעדות ואת בתינו, וכל העסקנים מארגנים ארוחות מיוחדות, פסטיבלים והפתעות. כמו כל ספק סחורות שמנסה להביא ראשון את הדברים החמים לחנויות גם אני מנסה לדוג עבורכם את התותים שבקצפת, רגע לפני כולם. Continue reading
שגרה זה רע.
באמת שחיכיתי לתחילת הלימודים ולבוא החורף. אמנם לא תכננתי שהם ינחתו עלי באותו היום (חוויה מפוקפקת להגיע באיחור, ועוד רטוב, למפגש הראשון עם החבר'ה והמרצה), אבל העיקר שהגיעו. בשבוע הראשון עוד עברתי נלהב משיעור לשיעור, מנופף לפרצופים המוכרים, נהנה מבחירת המרצים, וחדור מוטיבציה להשתתף ולסכם. בערבים הייתי חוזר למגוון תכניות הטלוויזיה החדשות שנחתו עלינו, ולהתכרבלויות תחת השמיכה כשהגשם מכה בחלון. בשבוע השני זה כבר עלה לי על העצבים. פתאום נזכרתי (בדרך הקשה) בהרי שיעורי הבית שהמרצים אוהבים לתת לסופ"ש, שמתי לב שאם אני צופה בטלוויזיה בערב זו בעצם התפשרות על כך שאין לי זמן לצאת ולבלות, והצטננתי מספיק בשביל כל החורף. המצב הפך לאיום של ממש, כשנוכחתי לגלות בשבוע שעבר שגם אם היה לי זמן לכתוב, לא היה לי על מה, כי כל השבוע הייתי קבור במיטה. מזל שמדי פעם אתם עוד מגיבים בחום, ובינתיים עוד לא פוטרתי מכס הכתיבה, תחת ההבטחה שאני אמצא זמן לבלות ולכתוב על זה.
שגרה זה רע, אבל בין כל הדברים השגרתיים, חייבים לגוון קצת ולצאת. Continue reading
אחרי פסטיבל הטעימות של יפו, פסטיבל הבוז'ולה החצי שנתי של מסעדות נחלת בנימין, טעם העיר של ת"א, עיר הבירה בגן צ'רלס קלור ופסטיבל האלכוהול במתחם רידינג (יסלחו לי כל אותם הפסטיבלים אשר שכחתי) הגיע גם תורה של הרצליה להצטרף לחגיגה. לפני כשבועיים קבלתי הפעם הראשונה את האימייל על פסטיבל האלכוהול והאוכל של הרצליה. אני חייב להודות שאישית, אני לא מאמין לאף מילה שכתובה באימיילים – לא לכל מכתבי השרשרת קורעי הלב (ותודה לחנן כהן שבודק אותם) לא לכל ה"עובדות" שאנשים ממציאים, וכמובן – לא לאף מסע פרסום. למזלי, שבועיים של עקשות הובילו למציאת אישור לפרסום באתר של rest, וכך מצאתי את עצמי אתמול פוסע ברחובות הרצליה כבר בערב הראשון של הפסטיבל, מנסה להביא לכם, קוראיי הנאמנים, את כל העובדות המוצקות. Continue reading