אחד הדברים המעניינים שלמדתי במסגרת התואר במדעי המוח הוא העובדה הקטנה והפשוטה לכאורה שקולטני הריח שלנו מחוברים ישירות לאזור במוח שאחראי על רגשות. תחשבו למשל על ריח שאתם זוכרים לטובה מהילדות – משהו כמו מרק של סבתא, או איזה בושם של אמא – ותשימו לב לרגשות שמוצפים די בקלות. ככה זה עם ריחות.
עם מוזיקה המצב מורכב יותר כי הדרך שבה המוח מעבד את גלי הקול שפוגעים בעור התוף הרבה יותר מורכבת מהדרך שבה הוא מעבד את מולקולות הריח הנכנסות לאפינו. אז לא הגיוני שיהיה קישור ישיר כזה בין צליל לרגש אבל משהו שם בכל זאת מתקשר וחזק. לא סתם שירים מצליחים לעורר רגש בכל כך הרבה אנשים – הרבה יותר מלמשל ציור או תמונה. יש משהו בצלילים שחודר איכשהו לתוך הגוף ומתפשט כמו דבש סמיך דרך מערכת הדם, העצבים והאנילאיודעמה ומפעיל רגשות ותחושות ששום דבר אחר לא יכול.