עוד שבוע יתקיימו הבחירות. רובכם (כך אני מקווה) תיגשו לקלפי ותצביעו למי שתצביעו. חלקכם יצביעו כדי להביע נגד, חלקכם כדי להביע בעד. לכל אחד מערכת השיקולים שלו, סדרי העדיפויות שלו והדברים שחשובים לו. לכל אחד יש דברים שחשובים לו במיוחד; אתם יודעים, התבלינים שהוא מרגיש יותר בתוך סלט הפירות של "כלכלה", "מדיניות חוץ ובטחון", "חברה" וכו'. לפעמים התבלין הזה נראה שולי וקטן, אבל לאנשים מסוימים הוא חשוב מאוד.
בפוסט הזה אני אנסה לסקור איך המפלגות השונות מתייחסות לאחד הנושאים האלו שחשובים לי במיוחד. הטיפול בבריאות הנפש על ידי המדינה והרפורמה בנושא.

על מה בעצם מדובר? מי שמכיר את הנושא מוזמן לדלג על החלק הזה ולהמשיך הלאה לסקירה עצמה.
השאלה המרכזית היא מי לוקח את האחריות לטיפול ברפואת הנפש במדינה. עד שנות התשעים היו פזורות בארץ עשרות מרפאות ציבוריות אשר נתנו שירותים פסיכולוגיים לקהילה. למעשה, כל אדם היה יכול לגשת למרפאה שכזו ולבקש טיפול לבעיה כזו או אחרת. המרפאות עסקו בטיפול בטכניקות שונות, ופנו לקהל רחב, החל מילדים והוריהם, דרך מתבגרים וכלה באנשים מבוגרים. מרבית המרפאות היו של משרד הבריאות (וישבו בין השאר בבתי החולים) וחלקן של קופת החולים הכללית. כמה עלה הטיפול? אפס. גורנישט. הטיפול ניתן חינם לכל דורש. נכון, לעתים היה צורך בהמתנה ארוכה עד ארוכה מאוד לטיפול, אך הוא היה מגיע.
בשנת 1990 הוגש דו"ח של ועדת נתניהו (ע"ש השופטת שושנה נתניהו, לא ע"ש ביבי) שעסק במערכת הבריאות. זהו אותו דו"ח שבעקבותיו נחקק מספר שנים מאוחר יותר חוק ביטוח הבריאות הממלכתי. בענייני בריאות הנפש הועדה ציינה כי המגמה בעולם היא לצמצם את מספר המיטות בבתי החולים הפסיכיאטריים ולהפנות משאבים לטיפול בקהילה וכך יש לעשות גם בארץ. כמו כן ציינה הועדה שהפריפריה במדינה זוכה לשירות פחות טוב מהשירות בערים הגדולות. בעקבות זאת, הועדה המליצה שהאחריות לטיפול תהיה של קופות החולים, ושבריאות הנפש למעשה תשולב ברפואה הכללית.
החלק המודגש במשפט הקודם הוא השורה התחתונה של הרפורמה. והוא בעייתי.
בסופו של דבר הרי מדובר על שאלה של כסף. ברגע שהאחריות עוברת לקופות החולים, נכנסים לסיפור שיקולים של כדאיות כלכלית. רואים את זה היום ברפואה הכללית כאשר קופות החולים מעכבות או מונעות טיפולים מסוימים ומגבילות את החולים, רופאים מקבלים הנחיות חריפות להעדיף תרופה אחת על פני השניה משיקולים כספיים גרידא ועוד. מה יקרה כאשר בריאות הנפש תכנס לעניין?

דבר ראשון שיקרה הוא הגבלה של מספר המפגשים בטיפול להם זכאי מטופל. אך נשאלת השאלה איך יקבעו כמות המפגשים? האם תהיה נוסחה שתקבע שחולה סכיזופרניה בן 25 זכאי ל-40 מפגשים בעוד ילד בן 10 החווה דיכוי חברתי זכאי ל-30? כמה שרירותי זה יהיה? האם ייבחן כל מקרה לגופו? ובעיקר - כמה טיפולים ייאלצו להסתיים בטרם עת בגלל הגבלה זו?
דבר שני שעלול לקרות הוא שימוש של קופות החולים ביזמים פרטיים למתן שירות. באופן טבעי יזם פרטי מטרתו להרוויח כסף. את זה הוא יוכל לעשות אם ישתמש בכוח אדם פחות מקצועי, לא ישקיע כסף בהכשרה והשתלמויות וכדומה.

נקודה נוספת וקריטית בעיני היא שאלת מי זכאי לטיפול נפשי? המצב כיום, כאמור, הוא שבעקרון, טיפול נפשי ניתן לכל דורש. לא משנה אם התלונה היא "אני שומע קולות שאומרים לי לרצוח את ראש הממשלה" או "איבדתי את העבודה בגל הפיטורים האחרון ואני מתקשה להתמודד". בדיוק כמו שברפואה הכללית מטפלים גם במי שעבר תאונת דרכים קשה ובמי שכואב לו הגרון. אולם ברפורמה המוצעת כל זה הולך להשתנות. איך? ובכן, כמו שאתם יודעים רופאים אוהבים להגדיר דברים. לכן הם כתבו ספר שמתאר מחלות והפרעות ומקטלג אותם לפי קודים שונים. כל ההפרעות הנפשיות מקוטלגות תחת האות F - למשל דכאון על שלל סוגיו, הפרעה מאנית-דפרסיבית, הפרעות חרדה ועוד. אבל הפסיכולוגים משתמשים לא פעם גם בקודים של האות Z. האות Z שמורה לכל מיני מצבי חיים שיש להם (או עלולה להיות להם) השפעה על בריאותו הפיזית או הנפשית של האדם. למשל: התעללות פיזית בבית, גירושין, מוות של קרוב משפחה ועוד. הקודים האלו עוזרים לתת לאבחנה (היבשה לא פעם) קצת יותר צבע וייחודיות וכך עוזרים להבין את מצבו הנפשי של האדם בצורה מדויקת יותר. וכך, כמובן, לתת טיפול טוב יותר.
אולם - אחד הסעיפים המרכזיים ברפורמה אומר שטיפול פסיכולוגי יינתן רק למי שאובחן תחת קוד F. זאת אומרת, רק מי ש"באמת" פסיכי, יקבל עזרה מהמדינה. מי ש"רק" מדוכא קלות כי, נגיד, פיטרו אותו מהעבודה בגיל 35, הוא רב כל היום עם אשתו, הילד נחשב למופרע של הבית ספר ואבא שלו גוסס מסרטן - שיסתדר לבד (זאת אומרת, שיילך לטיפול באופן פרטי וישלם בהתאם). כמובן שזה מצב אבסורדי שהולך נגד טובת הציבור. מה שיקרה הוא לא שהמערכת תתייעל, אלא שהמטפלים ייאלצו להיות יצירתיים באבחנות שהם נותנים ולעתים לתת אבחנת קוד F גם כשאין באמת צורך - כדי שיהיה מותר להם לטפל באדם שפנה אליהם.

לקריאה נוספת בעניין הרפורמה: פוסט מעניין של דפנה יעקובוס בעבודה שחורה; כתבה מנרג' על קוד Z; ריכוז מידע בנושא מאתר "פסיכולוגיה עברית".
אני חושב (ומקווה) שהצלחתי להבהיר למה הרפורמה הזו בעייתית. חשוב לי לומר שאני לא מתנגד לחלוטין לביצוע רפורמה בבריאות הנפש. אולם המתווה הנוכחי שתואר לעיל הוא לא נכון בעיני. ויותר מרגיז, שהוא נעשה מבלי שיתוף מלא של הנוגעים לדבר - לפחות בתחילת הדרך. הנושא הזה חשוב מאוד לדמותה של המדינה. אני לא אומר את זה רק כי אני פסיכולוג-לעתיד, אלא כי אני חושב שהנושא הזה קשור לאיך אנחנו כחברה מתייחסים למי שזקוק לעזרה מינימלית ואיפה האחריות שלנו כלפיו. הנושא הזה כמובן שלא חשוב יותר מנושאים כמו יחסינו עם עזה, עתיד רמת הגולן, המיתון או זיהום האוויר - הוא עוד אחד משלל נושאים חשובים שהבחירות הקרובות ישפיעו עליהם, והוא קרוב ללבי.

כדי לנסות ולהבין איך מתייחסות המפלגות השונות, אם בכלל, לנושא הזה, ניגשתי למצעי המפלגות((כן, אני יודע שמצעי מפלגות לקראת בחירות הם מסמך מפוקפק ולעתים אין לראות קשר בינם לבין הנעשה בשטח, אבל זה הכי טוב שיש)). בדקתי את המפלגות המשמעותיות ואלו שנראות לי רלוונטיות לתחום הזה. הסקירה, לפניכם:

הרפורמה בבריאות הנפש ומצעי המפלגות

מסקנה מספר 1: נדמה כאילו המפלגות (או מי שחיבר את המצעים) לא באמת הקדישו מחשבה יתרה לעניין. ההתייחסות במצעים דלה יחסית, אם בכלל.

מסקנה מספר 2: ההתייחסות לאנשים הנזקקים לשירותי בריאות הנפש היא כאנשים מוגבלים. כך עולה מניסוחים שונים כמו במצע של מרצ שום תחום בריאות הנפש נמצא תחת סעיף "זכויות אנשים בעלי מוגבלויות", כך גם במצע של "התנועה הירוקה מימד". זה נכון שיש הפרעות ומחלות נפש שפוגעות באופן משמעותי בתפקוד וניתן לומר שהסובל בהם הוא בעל מוגבלות. אך יש הרבה מצבים שעדיין זקוקים לטיפול אך אינם מגבילים את האדם באופן משמעותי. זו בדיוק הנקודה של קוד Z מול קוד F - לא כל מועקה נפשית היא מגבילה. אך זה לא אומר שמועקה נפשית שאינה מגבילה לא צריכה לקבל טיפול (במיוחד אם מנסים להפעיל רפואה מונעת ולהמנע מהסלמה במצב הנפשי עד לפגיעה בתפקוד)

ופירוט המפלגות (בסדר רנדומלי):

העבודה
יש התייחסות בודדת לעניין שמבטאת עמדה המתנגדת למעבר הנושא לטיפול הקופות. תחת סעיף "מערכת הבריאות" במצע המפלגה כתוב:

המצב בו הרפואה הופכת משירות ציבורי לסחורה, שרק בעלי יכולת מסוגלים לרכוש אותה, הוא פסול מבחינה מוסרית ועלול להביא להתפוררות יסודות הלכידות החברתית.

שזה נחמד. אבל מה עם קצת אמירה יותר משמעותית כמו מה כן אפשר לעשות?

קדימה
לא היה קל למצוא את המצע של קדימה באתר שלהם. אבל בסוף הצלחתי (זהירות PDF - זהו פרק הכלכלה). שם נכתב (ההדגשות שלי):

קדימה תבצע רפורמה מקיפה במערכת הבריאות שבעקבותיה משרד הבריאות ישנה את תפקודו כך
שתפקידו העיקרי יהיה קביעת סטנדרטים של שירות, פיקוח ובקרה – הן על איכות השירות והן על איכות
הטיפול הניתן על ידי ספקי השירות (קופות החולים ובתי החולים). לשם כך יפסיק משרד הבריאות לספק
שירותים באופן ישיר תוך הפיכה מדורגת של בתי החולים לתאגידים עצמאיים. העברת האשפוז הסיעודי
והפסיכיאטריה לאחריות הקופות, תוך תיקון המגבלות אשר תאפשרנה טיפול מיטבי ושיוויוני לנפגעי
הנפש.

לא מפתיע אותי. קדימה הולכת על מדיניות של הפרטת השירות הרפואי במלואו - ובתוך זה העברת הפסיכיאטריה לאחריות הקופות. כבר הסברתי מה רע בזה.

מרצ
מתוך המצע (זהירות PDF):

החלת חוק הבריאות הממלכתי על תחום בריאות הנפש כך שיובטח טיפול זמין
והולם בתוך הקהילה… הכללת הטיפול בנפגעי נפש בקהילה בסל הבריאות… החלת חוק הבריאות הממלכתי על תחום בריאות הנפש כך שיובטח טיפול זמין
והולם בתוך הקהילה

זה אמנם נשמע בכיוון טוב אבל דווקא ממרצ ציפיתי ליותר. בטח בגלל שאני שוקל לתת להם את הקול שלי. לומר שיובטח טיפול זמין והולם בתוך הקהילה זה יפה. אבל זה כללי מאוד ואני לא מצליח להבין מה העמדה מול התוכנית המוצעת כיום. חבל, כי רן כהן היה מהאנשים הבולטים בהתדיינות בעניין הרפורמה, אבל בקדנציה הבאה של מרצ הוא כבר לא יהיה.

ש"ס
נו, ש"ס אמורים לדאוג לשכבות החלשות, אלו שאין להם כסף לטיפול וסובלים ממצוקה נפשית יומיומית, לא?
מתוך המצע:

הכללת הפסיכיאטריה והגריאטריה לסל שירותי הבריאות המסופק על ידי קופות החולים

עוד אמירה לא מי-יודע-מה מפורטת. אבל אני מבין מזה שהפסיכיאטריה תעבור לאחריות הקופות. שוב, הסברתי מה רע בזה. אני רוצה לראות את אלי ישי מסביר אחר כך לפלוני שהצביע לו שהוא לא יכול לקבל טיפול בחינם לבן שלו כי הילד סובל "רק" מדחיה חברתית.

חד"ש
במצע של חד"ש מסתפקים במשפט בודד ומיישרים קו עם ש"ס:

הכללת בריאות הנפש בסל הבריאות הניתן באמצעות קופות החולים

ראויה לשבח מפוקפק וחלקי - התנועה הירוקה מימ"ד
למה לשבח? כי התנועה הירוקה מימ"ד היא היחידה שאשכרה כותבת במצע את המילים "הרפורמה בבריאות הנפש" - כך שלפחות אני יודע שמישהו שם יודע על מה מדובר.
למה מפוקפק? כי להיות פרח לבן בשדה פרחים נבולים זה לא להיות יפה באמת.
למה חלקי? כי למרות שיש התייחסות, היא נעשית במשפט אחד, כלאחר יד, מבלי לנקוט עמדה:

קידום הרפורמה בבריאות הנפש תוך שיתוף כל הנוגעים בדבר

מצד שני, אני מוכן לקבל את זה שהתנועה הירוקה מימ"ד דוגלת בהידברות והקשבה, לכן היא לא נוקטת עמדה כרגע אלא באה ממקום של "אנחנו נשמע את כולם ואז נחשוב על זה". שגם זה לגיטימי.
אה כן, והסעיף הזה, כפי שציינתי קודם לכן, נמצא תחת כותרת "בעלי מוגבלויות". וזה לא לרוחי.

ראויים לגנאי - הליכוד, ישראל ביתנו, ישראל חזקה (אפרים סנה), הבית היהודי, הגמלאים, האיחוד הלאומי, דעם
ימות המשיח הגיעו! ישראל ביתנו ודעם באותה רשימה!
וברצינות, למה אלו ראויים לגנאי? פשוט מאוד - לאף אחד מהמפלגות האלו אין שום התייחסות, שום כלום, לנושא בריאות הנפש בכלל והרפורמה בפרט. זה שקשה למצוא את המצע של הליכוד זו בעיה אחת. זה כשסוף סוף מוצאים אותו מגלים שכולו כתוב כאוסף ססמאות ריקות מתוכן זו בעיה שניה. אבל בתוך זה אפילו לא יכלו למצוא איזו סיסמה ריקה מתוכן בעניין בריאות הנפש?
או הגמלאים, שאמורים לפנות לאלקטורט שהנושא ודאי חשוב לו…
ואולי אצל ליברמן אין שפיות בלי נאמנות.

ראויים לגנאי מיוחד כי הם עצבנו אותי במיוחד - הירוקים
טוב, הירוקים הם בעיני מפלגה נוראית בלאו הכי, שבוגדת בכל האידיאולוגיה שהיא אמורה לייצג. אבל המשפט הבא מהמצע שלהם הרגיז אותי במיוחד (ההדגשה שלי):

קופות חולים בקהילות בריאות יתוגמלו יותר, קופות חולים שמייצרות ביקורים ומחלות, אינן מעורבות בפעולות מנע בקהילה, ורק מלעיטות את הציבור בתרופות יעברו רפורמה ניהולית

קופות החולים מייצרות מחלות? מלעיטות את הציבור בתרופות? WTF? זו באמת נראית להם דרך רצינית לפנות לציבור? מה השלב הבא, לשלב את טום קרוז כמספר 2 של פאר ויסנר??

לסיכום
הטיפול בנושא בריאות הנפש במצעים השונים די מאכזב. ההתייחסויות שהיו הכי לרוחי הן של מרצ והתנועה הירוקה מימ"ד (שבמקרה, או לא במקרה, הן שתי המפלגות שביניהן אני מתלבט) - אבל כפי שציינתי, גם אצלן ההתייחסות לוקה בחסר.
לא יודע, אולי אני מצפה יותר מדי ממסמך כמו מצע מפלגה. אולי לא. לי זה נראה כאילו הנושא הזה לא באמת מעניין את אלו שרוצים לנהל את העניינים. וזה אומר שהמטופלים לא מעניינים אותם. וזה גם אומר שהמטפלים לא מעניינים אותם. בקיצור, שיפסיקו לנדנד לנו וימשיכו לסבול בשקט. רק שיעשו טובה, בפעם הבאה שתהיה מלחמה והמדינה תתהדר בכמות נפגעי החרדה שיש לה - שתדאג שיהיה מי שיטפל בהם.

בעיתון הארץ מתפרסמת היום כתבה על כך שהטכניון מתכנן להסב את כל לימודי מנהל העסקים שלו לאנגלית. זה אומר שההרצאות יועברו באנגלית, המצגות יהיו באנגלית, המבחנים והתרגולים באנגלית - אפילו הטפסים השונים יהיו באנגלית.
בטכניון מסבירים את ההחלטה בכך ש"שפת העסקים הבינלאומית היא אנגלית", מה שנכון. דיקן הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול, פרופ' בועז גולני, אומר שבטכניון הגיעו "למסקנה שאם נמשיך להכשיר את הבוגרים שלנו על ידי הוראה בעברית, אנחנו מציבים אותם בעמדת זינוק נחותה יותר בתנאי התחרות הגלובליים". לכן, הלימודים ייערכו באנגלית.
זו סיבה לא מספיק טובה, לדעתי, לשינוי השפה של כל המערך. בטח שלא במוסד שבו התחולל לפני כמעט מאה שנה מאבק לשינוי שפת הלימוד מגרמנית לעברית. גם אם נשים את העניין ההיסטורי בצד, אני עדיין חושב שיש פה בעיה. הטכניון הוא מוסד ישראלי מאוד מכובד וככזה, אני חושב ששפת הלימוד שלו צריכה להיות עברית. פשוט כי זו שפת האם שלנו. זה מה שאנחנו לומדים בבית, בבית הספר, בתיכון וכן הלאה. אם מתחילים ללמד באנגלית בטכניון, השלב הבא יכול מהר להגיע לאמירה של "בתיכון חייבים ללמד באנגלית, אחרת הבוגרים שלנו יהיו בעמדת נחיתות". המדרון הזה חלקלק.

אך לא רק זאת. האמירה הזו ש"אם נמשיך להכשיר את הבוגרים שלנו על ידי הוראה בעברית, אנחנו מציבים אותם בעמדת זינוק נחותה יותר בתנאי התחרות הגלובליים", מהווה לדעתי תעודת עניות רצינית למי שאומר אותה. למעשה, מה שהטכניון אומר זה שבוגריו לא מסוגלים להתנהל בשתי שפות במקביל. אין שום סיבה שמי שיודע אנגלית ברמה טובה, לא יוכל ללמוד מנהל עסקים בעברית ועדיין להצליח. הרי בינינו, רוב חומר הלימוד גם כך באנגלית - המאמרים, הספרים, אפילו השקפים. כך זה היה בלימודים שלי (גם בתואר הראשון בביולוגיה ובפסיכולוגיה וגם בתואר השני בפסיכולוגיה). אז יבוא פרופ' גולני וישאל מה אכפת לי לעשות את המעבר המלא לאנגלית? פשוט כי זו לא השפה שלי. השפה שלי היא עברית. דוגרי, יותר נוח לי לשמוע הרצאה בעברית. יותר נוח לי לקרוא מאמר בעברית ולכתוב עבודה בעברית. מצד שני, אין לי שום בעיה כשצריך לשבת בהרצאה של אורח מחו"ל או לכתוב עבודה או מאמר באנגלית. וכן, אני חושב שיש ערך מוסף בללמוד בעברית בישראל. יש פה הצהרת כוונות.

גם בתכנון של הטכניון יש הצהרת כוונות, שאומרת שהם איבדו אמון בסטודנט הישראלי להצליח במה שעשו כל כך הרבה לפניו ועדיין עושים ברחבי העולם: לדעת להתנהל וללמוד בשפת האם ועדיין להצליח להתנהל בשפה הבינלאומית ההיא, אנגלית. הרי ברור שהטכניון מעוניין להכשיר את בוגריו לעבודה גלובלית, לא רק בשוק הישראלי (וגם אם כן, במנהל עסקים בטוח יש הרבה עבודה עם חו"ל) - אך אני בטוח שהם לא חשבו על הנקודה שמעלה נשיא האקדמיה ללשון עברית, הפרופ' משה בר אשר: "האוניברסיטאות צריכות להיות מחוברות לחברה. זה מתקבל על הדעת שכנסים בהשתתפות מרצים בחו"ל נערכים באנגלית - אבל הוראה באנגלית היא התפתחות חמורה. זה נשמע כאילו רוצים להכין עתודות של יורדים לחו"ל" (ההדגשה שלי). בתקופה שבה המרצים באים בטענות על שהמדינה לא עושה כלום כדי למנוע בריחת מוחות, כדאי לחשוב על ההערה הזו.

עוד הסבר למעבר לשימוש באנגלית המוצג בכתבה קשור לאטרקטיביות של הטכניון בחו"ל ובמיוחד בדירוגים השונים הנערכים למוסדות להשכלה גבוהה. מסבירים שם ש"אנחנו רוצים להביא לפה סטודנטים מכל העולם - לא רק סטודנטים יהודים, שזה היה השוק בישראל בעבר, אלא גם סטודנטים מהכלכלות המתפתחות". או כמו שאומרת פרופ' שרה גורי-רוזנבליט מהאוניברסיטה הפתוחה: "ישראל היא מדינה קטנה ואנחנו לא יכולים לצפות שסטודנטים בעולם ילמדו עברית. האנגלית הפכה לשפה האקדמית של העולם, וגם בסין, בסקנדינוויה ואפילו בגרמניה מלמדים הרבה תארים באנגלית". נכון. אני לא מצפה שסטודנטים בעולם ילמדו עברית. אני מכיר סטודנטית אמריקאית שבאה ללמוד רפואה דווקא בארץ, והיא לומדת באנגלית במסלול של אוניברסיטת תל אביב. יש כמה וכמה מסלולים מהסוג הזה בארץ וזה מבורך. לאוניברסיטאות זה טוב כי סטודנט כזה משלם הרבה יותר. וגם יש את העניין של להכיר את הארץ לסטודנטים מחו"ל ואולי לעודד עליה וכל זה. אבל אני באמת שלא רואה את הקשר בין זה לבין מעבר ללימוד באנגלית גם במסלולים ה"רגילים". ולגבי זה שבסין, סקנדינוויה וגרמניה מלמדים הרבה תארים באנגלית, אני אאלץ לסמוך על גורי-רוזנבלט בעניין. אבל ארצות אלו הן לא ישראל, הצעירה ובעלת הזהות המבולבלת. יש יותר צורך, לדעתי, לשמור על השפה העברית כאן מאשר הצורך בגרמניה.
חוץ מזה, שתסתכל גורי-רוזנבלט על המוני הסטודנטים שמדי שנה לומדים איטלקית ונוסעים ללמוד שלל מקצועות בארץ המגף…

ולסיום, מעניין אותי לדעת מה אחי הגדול, שלמד בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון בשפת הקודש, המשיך ללימודי תואר שני במנהל עסקים בארצות הברית והצליח לסיים בהצטיינות ולמצוא עבודה בחברה גדולה - מה הוא חושב על כל הרעיון הזה של הטכניון.

חדי העין שביניכם שמו לב אולי לתוספת בסיידבאר, ממש כאן משמאל. אני מתכוון כמובן לריבוע הלבן הזה עם הכיתוב I dov TLV. זהו באנר המביע את תמיכתי במועמדותו של דב חנין לראשות העיר תל אביב ואת כוונתי להצביע לו (עכשיו כשסוף סוף יש מישהו ראוי להצביע לו).

ברגע שחנין הכריז על מועמדותו, התחילה התעוררות מעניינת בבלוגים וכולם מדברים על החשיבות של השימוש באינטרנט לצורך קידום המועמדות שלו. למשל, בסוכן תרבות מדברים על החשיבות של הקמפיין הויראלי, עידו קינן מספר על כך וצביקה בשור הגדיל ופתח בלוג שמוקדש כולו לקידום התמיכה בחנין המזמין את כל מי שרוצה להעלות רעיונות ולהשתתף. באותו בלוג, בפוסט הזה מציג בשור כמה רעיונות גרפיים לקמפיין העצמאי הזה שניתן לנצל אותם בכל דרך גרפית אפשרית, החל מסטיקרים וכלה בחולצות או שלט ענק במחלף ההלכה (לא כדאי).

אני העלתי הצעה להביא את זה לבלוגים של אנשים שתומכים בחנין, בדמות באנרים שאפשר לשים במקום בולט בבלוג. מכיוון שהתמונות היו גדולות מדי בשביל להדביק בסיידבאר או משהו בסגנון, הייתי צריך להקטין אותם. עכשיו אני מעמיד אותן לרשותכם. אם אתם תומכים במועמדותו של חנין לראשות העיר (ויש סיבות טובות לכך) אתם מוזמנים להוריד את הבאנרים ולשים באתר שלכם, כדאי עם קישור. למשל לכאן - האתר של רשימת "עיר לכולנו" (שבמסגרתה רץ חנין) שעדיין בשלבי הקמה אבל מפרט את עקרונותיה.

ניתן להוריד את הבאנרים בנפרד (להקליק על התמונה עם הכפתור הימני ולשמור) או ללחוץ כאן ולהוריד את כולם בקובץ מכווץ.

(הערה: בפוסט המקורי יש עוד באנרים מאוד נחמדים, שווה לבדוק)

זה בא לי בהפתעה מוחלטת.
כבר חודשיים, לפחות, יושב אצלי בחדר מחשב ישן ובסלון למטה שוכבת מערכת סטריאו ישנה וחבוטה עם כמה רמקולים שלא ממש עובדים. הם שם כי במקום להניח אותם ברחוב ולחכות שתבוא משאית הזבל, החלטתי שאפטר מהם בדרך חכמה יותר ואביא אותם לנקודת איסוף לפסולת אלקטרונית, שם ייפטרו מהם בדרך קצת יותר ידידותית לסביבה.

(cc)

מה הבעיה עם פסולת אלקטרונית אתם שואלים?
הדבר הכי משמעותי, לפי מה שהבנתי מהאתר של עמותת "אדם טבע ודין" שעוסק בנושא הוא קיומם של חומרים מסוכנים שבמזבלה מחלחלים לאדמה ולא ממש עושים טוב (חומרים כמו כספית או מתכות כבדות מסוגים שונים ועוד). או במילים אחרות - כמו כל משהו שאנחנו סתם זורקים למזבלה, הרבה יותר טוב יהיה למחזר מזה כמה שאפשר למצות מזה את המקסימום.

ולמה אני מטריד אתכם דווקא היום עם זה? כי היום יש לי קצת זמן פנוי ותכננתי סוף סוף לקחת את כל האלקטרוניקה הזו לאוטו ולהביא אותה לנקודת איסוף פסולת אלקטרונית שפועלת בתל אביב. מכיוון שלא זכרתי איפה נקודת האיסוף, חיפשתי באינטרנט והגעתי לעמוד אחר באתר של "אדם טבע ודין" שמדבר על זה שהיום יש מבצע לאיסוף פסולת אלקטרונית. כן, במסגרת ההזויה משהו של "יום מעשים טובים" של עמותת רוח טובה, נפתחות נקודות איסוף לפסולת אלקטרונית בכמה ערים והן יהיו פתוחות כמעט כל היום, משמונה בבוקר עד עשר בלילה! (בדרך כלל הנקודות המקוריות פתוחות רק בבוקר).

אז זה היום לשנס מותניים ולהפטר כמו שצריך מכל הג'אנק האלקטרוני שלכם. כן, גם מהגיימבוי הישן עם המסך הירקרק שאתם כבר לא משחקים בו כי הוא קיבל מכה ויש פס אלכסוני שחור על המסך שלו כך שכשאתם מפעילים את סופר מריו אתם לא רואים כלום, רק שומעים. ובינינו, תודו שנמאס לכם לשחק סופר מריו לפי הצלילים…

איפה אפשר להפטר מהגיימבוי הזה ושאר החברים האלקטרוניים המיותרים שלכם?

בתל אביב: כיכר רבין וחניון רידינג
בירושלים: גן הפעמון
בחיפה: רחבת האודיטוריום
בראשון לציון: רחוב מרילנד 2

חבל שאין עוד נקודות ואנשים צריכים לבזבז דלק ולשחרר פחמן דו-חמצני באוויר בשביל המעשה הטוב הקטן הזה, אבל נו, מילא. צריך להתחיל ממשהו.

ואם אין לכם זמן היום או שאתם רוצים לדעת איפה אפשר להפטר מהפסולת האלקטרונית בימים רגילים - לחצו כאן לרשימה הארצית (קובץ פדף).

לקריאה נוספת:

הפוסט הזה בכלל לא עלי. אבל אפתח אותו באנקדוטה אישית. לפני מספר שנים, עת הייתי טירון ירקרק בבסיס שבטה הידוע לשמצה, זכיתי לבלות ימים ארוכים במדבר השבטאי. אחד הדברים הזכורים מאותה תקופה הוא האוויר המקומי. הוא היה, איך להסביר את זה? אחר ממה שהייתי מורגל בו כיליד העיר. האמת שנהגתי להתבדח מדי שבועיים כשיצאנו לסוף שבוע בבית שסוף סוף אני הולך להגיע לעיר ולנשום קצת את הפיח שאני רגיל אליו כל כך.

ומעניין לעניין באותו עניין. ביום שישי הקרוב, שיוצא ב-16 למאי, מתארגנת תהלוכה המוקדשת לתמיכה בחוק אוויר נקי (שמתוכו הציטוט בכותרת הפוסט). חוק זה עבר בקריאה ראשונה בדצמבר 2005 ומאז לא התקדם שום דבר מכל מיני סיבות. נכון לעכשיו, הוא אמור לעלות לקריאה שניה ושלישית עד סוף החודש. על פי עמותת "אדם טבע ודין" - שיש לה חלק גדול בניסוחו של החוק - החוק יחייב "את השר לאיכות הסביבה להכין תוכנית לאומית במטרה להפחית את זיהום אוויר. במסגרת הצעת החוק יקבל המשרד לאיכות הסביבה סמכויות להסדיר את נושא זיהום האוויר מתחבורה. הצעת החוק גם מסדירה את האפשרות להגיש תביעה ייצוגית כספית נגד מי שמזהם" (המידע מכאן). החוק הזה חשוב פשוט כי אין היום במדינה חוק שמסדיר את הטיפול בבעית זיהום האוויר שהולכת ומחריפה. ואין ספק שזו בעיה ממשית. תשאלו את אותם כ-1,100 אנשים שנפטרים מדי שנה מזיהום אוויר (וזה רק באיזור גוש דן. אני תוהה מה קורה לסטטיסטיקה אם מוסיפים את חיפה ואזור הדרום). זה הופך לעוד יותר חשוב לאור כל הנושא של עיר הבה"דים בנגב ושאלת מיקומה ביחס לרמת חובב.

(לחצו על התמונה ותראו אותה כמו שצריך)

אז כאמור, ביום שישי הקרוב מתארגנת צעדה גדולה בתל אביב. הצעדה תתחיל בשעה 12:00 משדרות רוטשילד פינת נחלת בנימין ותכלול לא רק צעידה ברגל אלא שלל אטרקציות. אם זו לא סיבה טובה לצאת מהבית בשישי בצהריים, אני לא יודע מה כן (מלבד העבודה שזה יוצא בדיוק בסוף השבוע של "בתים מבפנים").

לפרטים נוספים על חוק אוויר נקי:
האתר העוסק בחוק - מטעם ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת
קטע ספציפי מאותה ועדה שמתאר את הקשיים הנערמים על החוק הזה
איזו חקיקה יש כבר בנושא? מתוך האתר של "אדם טבע ודין"
כמובן שיש גם עמוד בפייסבוק