פעם ראשונה כאן? ברוכים הבאים! אני ממליץ להרשם לעדכוני רסס או לרשימת התפוצה כדי להתעדכן באופן שוטף. קריאה מהנה!
נכון שאני משתמש במושג "סינסתזיה" בעיקר בתור השם לפודקאסט המדליק שלי, אבל זו עדיין תופעה נוירולוגית מרתקת בעיניי.
שימו לב לסרטון הבא, שמנסה (לא בלי הומור) להדגים איך זה לחוות סינסתזיה של צליל-טעם, זאת אומרת שצלילים מסוימים (במקרה זה מרווחים בין צלילים) גורמים לתחושות טעם מסוימות.
זוכרים את התוכנית ההיא שבה ילדים צריכים לומר דברים על האחים/חברים שלהם, ואז אם האח/חבר אומר את אותו דבר הם מקבלים נקודות? בארצות הברית היא נקראה I'm telling ורצה בסוף שנות השמונים. אני די בטוח שהיתה גם גרסה ישראלית אבל לא מצליח להזכר מתי ומי הנחה אותי. יש לכם מושג?
בכל מקרה - קבלו קטע מהתוכנית, שיכול להתחרות מעט בהפקרות מבית גדי סוקניק
השעה מאוחרת והעיניים טרוטות, אך במסגרת קריאת פוסטים שעוד לא הספקתי בכל מיני בלוגים, הגעתי איכשהו לקטע הוידאו הבא. זהו ג'ורג' קרלין שממש לאחרונה הלך לעולמו. אם לשפוט לפי הקטע הזה, אני בטוח שהוא לא הלך לפגוש את בוראו.
הקטע המבריק וההו-כה-נכון הזה מוקדש למי שעדיין לא סגור על עצמו ולמי שעוד חושב שיש ערך במערכת הדתית
לאחרונה יצא לי להתקל כמה פעמים בכמה מקרים משעשעים/הזוים שנולדו בעקבות מערכת הפרסומות-מותאמות-התוכן של גוגל. סיפרתי לכם על זה כאן וגם כאן.
בימים האחרונים זה קרה שוב והחלטתי להביא את זה אליכם, למען תראו ותיראו. או סתם בשביל החיוך בשבת אחר הצהריים.
(אני מזכיר - כדי לראות את התמונה בגדול, כמו שצריך, תלחצו עליה).
במסגרת פרוייקט "שיטוט-חסר-תוחלת-באינטרנט-במקום-לקרוא-מאמרים-שצריך-לקרוא", נתקלתי בסרטון הבא. בתור אחד שבנעוריו נהג לשחק במשחק הקרוי במחוזותינו "מבוכים ודרקונים", לא יכולתי שלא להזדהות. האם פעם הייתי כזה? אלוהים אדירים.
ולחשוב שרק לפני שנה לימדתי ילדים קטנים לשחק בזה.
סיימתי את "תולדות האהבה" של ניקול קראוס לצלילי Ambulance Blues של ניל יאנג. מה אומר ומה אגיד? החיים, אם לא הספרות שנכתבת בתוכם, או שבעצם הספרות שנכתבת עליהם, זה יפה ומפחיד ומרתק. ועצוב. ונורא שמח.
מה הספר הבא?