אורן לביא, יוצר ישראלי-לשעבר שפעיל בעיקר בלונדון, ברלין וניו-יורק (כאילו רק אחת מהן לא מספיקה), התפרסם בתקופה האחרונה כששיר שלו, Her morning elegance, כיכב בפרסומת למכונית וגם קיבל קליפ יפהפה שזכה להמון צפיות ביוטיוב (כאן אפשר לראות את הקליפ). כחלק מהמסע שלו לכבוש את העולם, הוא התארח לאחרונה בתוכנית של ג'ימי קימל, שם הוא שר את אותו שיר יפהפה כשהוא מלווה בבובה פרוותית חמודה.
אם תסתכלו עליו היטב, תוכלו ודאי לראות שבזוויות מסוימות הוא ממש מזכיר את מתי כספי.

שזה יפה מאוד בעיני. לאורן לביא יש להיט שהוא שר עם בובה פרוותית. ולמתי כספי יש להיט שהוא שר עם פרה.

כן, כבר הרבה זמן לא קיבלתי פרסומת מופרכת בג'ימייל. או לפחות לא טרחתי לספר לכם על זה כבעבר.
אבל הם לא מכזיבים ומפתיעים שוב באהבתם העזה לסקנדינבים ופועלם.

כמובן שאי אפשר לראות כלום בתמונה הקטנה. אבל אם תלחצו תזכו להנאה.

נכון שאני משתמש במושג "סינסתזיה" בעיקר בתור השם לפודקאסט המדליק שלי, אבל זו עדיין תופעה נוירולוגית מרתקת בעיניי.
שימו לב לסרטון הבא, שמנסה (לא בלי הומור) להדגים איך זה לחוות סינסתזיה של צליל-טעם, זאת אומרת שצלילים מסוימים (במקרה זה מרווחים בין צלילים) גורמים לתחושות טעם מסוימות.

(תודה לשרון על הסרטון. חרוז!)

אז צדקתם.

אבל חכו שתראו את זה:

זוכרים את התוכנית ההיא שבה ילדים צריכים לומר דברים על האחים/חברים שלהם, ואז אם האח/חבר אומר את אותו דבר הם מקבלים נקודות? בארצות הברית היא נקראה I'm telling ורצה בסוף שנות השמונים. אני די בטוח שהיתה גם גרסה ישראלית אבל לא מצליח להזכר מתי ומי הנחה אותי. יש לכם מושג?

בכל מקרה – קבלו קטע מהתוכנית, שיכול להתחרות מעט בהפקרות מבית גדי סוקניק

השעה מאוחרת והעיניים טרוטות, אך במסגרת קריאת פוסטים שעוד לא הספקתי בכל מיני בלוגים, הגעתי איכשהו לקטע הוידאו הבא. זהו ג'ורג' קרלין שממש לאחרונה הלך לעולמו. אם לשפוט לפי הקטע הזה, אני בטוח שהוא לא הלך לפגוש את בוראו.

הקטע המבריק וההו-כה-נכון הזה מוקדש למי שעדיין לא סגור על עצמו ולמי שעוד חושב שיש ערך במערכת הדתית

יחי ג'ו פשי!