אם לא היה לי הרבה מה לומר על ברגמן, אז יש לי עוד הרבה פחות מה לומר על אנטוניוני. אני בטוח שאת "יצרים" עדיין יש לי בקלטת וידאו (!) מהתקופה שבניתי לעצמי ספרית קולנוע משובח - הרבה לפני שידענו מה זה DVD. ואני ממש בטוח שטרם צפיתי בסרט.
אז, אין לי הרבה מה לומר - עוד במאי קולנוע נפטר וסמיכות הזמנים למותו של ברגמן מטרידה מישהו. מי הבא בתור?
וכרגיל, אתן לתמונות לדבר. בחרתי הפעם בסצנת הסיום של "נקודת זבריסקי" (1970) והבחירה נובעת הרבה מהעובדה שבסרט הזה אנטוניוני שיבץ הרבה מוזיקה מאותה תקופה שחלקה נכתבה במיוחד לסרט על ידי הפינק פלויד. עוד משתתפים בפס הקול: גרייטפול דד, ג'רי גרסיה ועוד (אגב, הבנתי שיש גם שיר של הרולינג סטונס שלא נכנס בסופו של דבר לפס הקול. אם מישהו יודע קצת יותר פרטים, אני אשמח שישתף).
האמת היא שעברו הרבה מדי שנים מאז תקופת ה-Movie Buff שלי והזכרון שלי מספיק קלוקל כדי שלא אוכל לומר שום דבר אינטליגנטי על ברגמן (אפשר להתחיל מוויקיפדיה) ו/או על סרטיו.
רק אתן לתמונות לדבר. אני יודע שזה קלישאה ובטח כל כתבה שתהיה עליו עכשיו תכלול את התמונה שבה מופיע המוות בתחילת הסרט "החותם השביעי" - אבל זה מתבקש… בסוף מוות תמיד מנצח.
Sure there have been injuries and deaths in boxing - but none of them serious - Alan Minter, Boxer
שבת שלום.
הרבה זמן לא דיברנו. למעשה, לא כל כך הרבה זמן, רק מהתשיעי ליולי. אבל לפי השאלה השבועית של אמא (מה עם הלטאה) התחלתי להרגיש שעבר הרבה זמן ולתהות מה קרה פה…
אז שוב שלום, וברוכים הבאים לגליון השלושים (!) של לטאת האמבטיה. מקווה שתהנו, אתם כרגיל מוזמנים להגיב (כרגיל לא תעשו זאת).
שתהיה הפסקת אש נעימה לכולם! להמשך…
לפעמים רגעים מאוד מבולבלים יוצרים אמת טהורה וצרופה - דנה בק
היי תראו מה זה! לא הספקתם להגיד "ג'ק רובינזון חצה את תעלת סואץ עם סנאי ורדרד על הגב וקרנף משוגע על האצבע" והופ! הגענו לגליון מספר עשרים וחמש!! גליון חצי יובל!! ומכיוון שבכל המקומות הרגילים היו מציינים את זה בחגיגות מיוחדות, ומכיוון שאנחנו לא מקום רגיל, לא נציין את זה בחגיגות מיוחדות. מצד שני, אני לא יכול לפטור את עצמי מכל חגיגה בשבילכם אז לכבוד גליון חצי היובל החלטתי לצרף תמונה של מישהו שנולד לא מזמן. להמשך…
סיימתי את "תולדות האהבה" של ניקול קראוס לצלילי Ambulance Blues של ניל יאנג. מה אומר ומה אגיד? החיים, אם לא הספרות שנכתבת בתוכם, או שבעצם הספרות שנכתבת עליהם, זה יפה ומפחיד ומרתק. ועצוב. ונורא שמח.
מה הספר הבא?