‫לטאת האמבט‬

‫סינסתזיה 39: חשיפה - כך באים ילדים לעולם‬

‫ערן‬ — Tue, 18 Nov 2008 14:00:28 +0000

Download audio file (8ac81fa5-2e0b-40b5-bec9-4a12d0df53ac.icast.mp3)

להורדה לחצו כאן וקפצו למיטה לעשות ילדים

רשימת השירים
The Decemberists - Yankee Bayoned (I will be home then)
Super Furry Animals - Carbon Dating
Micah P. Hinson - Come Home Quickly, Darlin'
Loretta Lynn - This Old House
Emiliana Torrini - Red Woman, Red
הבילויים - שגר פגר
The Ramones - Surfin' Bird
Buzzcocks - Oh Shit!
The Ting Tings - Fruit Machine
Calvin Harris - Vault Character
CSS - Lets Make Love And Listen To Death From Above
Buzzcocks - Orgasm Addict
Hot Chip - Ready For The Floor
Justice - The Party
Jesca Hoop - Intelligentactile 101
Neon Neon - Dream Girls
תמר אייזנמן Is It Too Late -
Laura Marling - Ghosts

פוסטים קשורים:

‫גוגל חוזרים להפתיע. והם אוהבים סקנדינבים.‬

‫ערן‬ — Mon, 17 Nov 2008 18:45:58 +0000

כן, כבר הרבה זמן לא קיבלתי פרסומת מופרכת בג'ימייל. או לפחות לא טרחתי לספר לכם על זה כבעבר.
אבל הם לא מכזיבים ומפתיעים שוב באהבתם העזה לסקנדינבים ופועלם.

כמובן שאי אפשר לראות כלום בתמונה הקטנה. אבל אם תלחצו תזכו להנאה.

פוסטים קשורים:

‫להכשיר את השרץ?‬

‫ערן‬ — Sat, 15 Nov 2008 21:34:22 +0000

הערב שודר הפרק הראשון בסדרה החדשה של ערוץ 10, "העוקץ". "העוקץ" היא תוכנית שבה ארבעה "נוכלים", כפי שכל הזמן קורא להם המנחה שאמור להיות כנראה "המוח" מביניהם, הלא הוא נמרוד הראל שהתחיל את הקריירה כאוחז עיניים א-לה דיוויד בליין¹. בתוכנית מציגים הארבעה מעשי נוכלות שונים, החל מהתחזות לפקח שרושם דו"ח כדי לבטל אותו תמורת שוחד קטן, דרך גניבת זהות וסיום בגניבת כספת מלאה מעטפות מאולם חתונות. שלושת חברי הצוות שאינם נמרוד הראל (שהוא, איך נאמר? שרוף בתחום. הפרצוף שלו מוכר מדי) מבצעים את מעשי הנוכלות לעיני מצלמות נסתרות בזמן שהם והראל מתארים שלב אחרי שלב את "מאחורי הקלעים" של העוקץ - איך זה עובד, איפה הם כמעט נכשלו וכו'. בסופו של כל "עוקץ" כזה הם מתוודים אל מול הנעקץ, מחזירים לו את מה שנגנב וכולם שמחים ומאושרים.

על פניו התוכנית עושה רושם ראשוני בלתי מזיק. בתחילת התוכנית מוצגת הודעת דיסקליימר שטוענת שהתכנים המוצגים בה נבחרו לאחר תחקיר מעמיק מול משטרת ישראל. כל הסיפור הזה מתהדר בגלימה נאה מאוד של "תראו כמה קל לגנוב מכם. אנחנו כאן כדי להתריע וללמד אתכם להמנע מזה". האמת? בהתחשב בביקורת הרבה המופנית כלפי המשטרה בתקופה האחרונה, אין פלא שתוכנית כזו קמה כדי ללמדנו להגן על עצמנו. אולם ככל שהתקדם הפרק התחלתי יותר ויותר לשים לב למשהו שהטריד אותי וזה גרם לי לשאול מה בעצם קורה כאן.

למה שמתי לב? ובכן, כל פסיכולוג מתחיל יודע שאחד הכלים הכי טובים שיש לנו בעבודה הוא הרגש שלנו עצמנו ואנחנו למדים כל הזמן לשים לב למה אנחנו מרגישים, מתי אנחנו מרגישים את זה, מה בדיוק אנחנו מרגישים ובסופו של דבר לנסות ולהבין למה. כשניגשתי לצפייה בתוכנית הגעתי עם סקרנות מסוימת שהיתה שם עוד מהפרומו. ידעתי שהם יציגו את "עוקץ החתונה" והייתי סקרן לדעת איך הם יעשו את זה. ולא רק זה, הייתי סקרן לדעת איך תיראה תגובת המשפחות בחתונה עצמה. עם הצפייה בתוכנית הסקרנות הזו הפכה למשהו אחר. הזדהות. אותו מנגנון רגשי בסיסי המופעל על הצופה בכל סרט טוב. לפתע, מצאתי עצמי מזדהה עם ה"נוכלים". כשנראה היה שמשהו משתבש בעוקץ החתונה, שמתי לב שאני מודאג. פתאום הבנתי שאני ממש רוצה שהם יצליחו וחששתי שהם יתפסו.

התהליך הזה מטריד בעיני. פתאום הבנתי שתחת המעטה האלטרואיסטי ההוא של "אנחנו נציל אתכם מכל אותם נוכלים המנסים להכנס לכם לכיס" מסתתרת האדרה אותם נוכלים. באמצעים מאוד פשוטים: עריכה קצבית, דמויות "סקסיות" (נמרוד הראל לבוש בהידור עם מבטיו העקמומיים למצלמה; בחורה בתפקיד הנוכלת הבלונדה הסקסית וכו') והסטיילינג המאוד עשיר ומתוחכם שהכל ארוז בו. כל אלו בעצם יוצרים תחושה שאלו אנשים ששיחקו אותה. בזכות היכולת שלהם לשטות באזרח התמים, לבצע מעשי עקיצה כאלו ואחרים, הם שיחקו אותה. היי, אני רוצה להיות כמוהם!

אז מה עשינו כאן בעצם? במקום לבוא ולהתריע ולהגן בפני נוכלים, התוכנית יוצרת רושם שנוכלות זה מגניב. שלא לומר מאגניב. זה משהו לשאוף אליו. בחורות יפות, כסף טוב וקל, שמפניה בכוסות גבוהות. מי צריך יותר?

שניה. משהו פה לא בסדר.

נכון, ערוץ 10 בעצם לא כאן בשביל לדאוג לנו. זה לא האינטרס שלהם לשמור עלי מפני העורבים מסביב אלא לשמור על הכיס שלהם. אך אני תוהה איפה נגמרת האחריות לקופה ומתחילה האחריות לחברה. הרי הם יודעים שאנשים גם באמת צופים בזה. והם יודעים שאנשים הולכים שבי בקלות אחרי מה שיש להם להציע (והרשו לי להניח שזה נכון יותר עבור אנשים צעירים, עדיין לא מגובשים בדיוק בדעתם, שעוד לא עשו הפרדה בין מה נכון ומה לא נכון). אחרי צפייה בתוכנית אחת, אני עדיין לא בא וטוען שזה "משחית את הנוער" או משהו כזה אך אני כן מרשה לעצמי לשאול האם לא חשבו קרבניטי הערוץ על ההשפעה המזיקה שאולי תהיה לתוכנית הזו? האם מישהו הקדיש מחשבה לכך לפני שהוא אישר את התוכנית?

סביר להניח שזה היה הרבה פחות מטריד אותי אלמלא ערוץ 10 לא היה הראשון (ולצערי כנראה שלא האחרון) ללכת בדרך הזו. בשנים האחרונות אנחנו רואים מסביבנו עלייה מדאיגה (בעיניי) בכמות התקשורת האוהדת המופנית כלפי עבריינים עד שאלו מגיעים למעמד הנחשק כל כך של סלב, מישהו שהיית מת להצטלם איתו כדי לשים תמונה בסלון.

משהו אומר לי שזה לא אמור להיות ככה. מה אתם אומרים?

וכדי לזכור ש"העוקץ" יכול להיות גם משהו טוב:

שתוכנית שלו שודרה מיד אחרי העוקץ במקרה או שלא

פוסטים קשורים:

‫לידיעת הקורא דובי גילהר‬

‫ערן‬ — Thu, 13 Nov 2008 12:12:07 +0000

מדי שבוע (אינני זוכר באיזה יום) מוגשת בחדשות ערוץ 10 פינה הנקראת "בירוקרטיה". בפינה זו, שאותה עורך ומגיש דב גילהר¹, מוצגים כל מיני מקרים בהם פוגעת הבירוקרטיה באזרח הקטן. סיפורים כמו סיפורם של כמה שותפים לדירה שהחלו לקבל צווי עיקול לרכוש שבדירתם פשוט כי מישהי מסתובבת בעיר ומפזרת המחאות ללא כיסוי וכתובתה במשרד הפנים היא כתובת אותם שותפים, על אף שמעולם לא התגוררה שם, או סיפורה של עובדת מעון בנעמ"ת שפוטרה לאחר שחלתה בסרטן ולא הוחזרה לעבודה על אף שנעמ"ת עצמם מסבירים שמעשה זה אינו חוקי. והכל מוגש בסגנונו הספק-שטותי ספק-מטיף של גילהר. אין ספק שהפעם דווקא יש איזשהו ערך למיני-תחקירים האלו שגם מצליחים לשנות משהו. טיפות בים, אמנם, אך גם זה משהו.

ובכן, היום נתקלתי בסיפור שיעניין את מר גילהר, ולטובה.

לפני שלושה חודשים עזבתי את העיר בה צמחתי וגדלתי, הלא היא תל אביב² ועברתי לגור עם בחירת לבי בעיר השכנה, רמת גן. מתחת לבית החניה היא בכחול לבן ועל רכבי, שאיננו רשום על שמי, מתנוסס תו חניה תל אביבי. כך שבמהלך היום אני צריך לשלם ואני עושה זאת בחדווה בעזרת אחד משירותי החניה בסלולר. אולם קורה מדי פעם שאני מקבל דו"ח כי שכחתי להפעיל את התשלום בזמן או משהו בסגנון. ובאמת, אני לא אחד שמקטר ומתעצבן על הפקח או על העירייה אלא משלם ובזמן. אבל רק אם קיבלתי את הדו"ח בצדק.
אחד באחת הפעמים קיבלתי דו"ח אף על פי שאיזו דקה או שתיים לפני כן הפעלתי את שירות החניה הסלולרי שלי. אז הוצאתי את פירוט החניות מהאינטרנט, כתבתי מכתב ערעור עם הפתיחה "לכל מען דבעי" ושלחתי בפקס כמו אזרח טוב. זה היה לפני שבועיים כמעט ולא שמעתי מהם כלום. אז היום, כשבמקרה הייתי בסביבה, קפצתי למחלקת החניה של עיריית רמת גן. בתור תל אביבי הייתי מופתע מעט מהגודל והדלות של המחלקה הממוקמת בתוך מקלטון אבל משכתי בכתפיי ונכנסתי בגאון פנימה, מתכונן להמתין בתור מתמשך ולהתווכח עם פקידים חסרי סבלנות.

אך היתה נכונה לי הפתעה. את פני קיבלה תוך חצי דקה פקידה חביבה ומסבירת פנים שלא רק ביררה מה קורה עם הערעור שלי אלא גם המליצה לי והסבירה לי איך לפנות למנהל המחלקה כדי לבקש התחשבות במעמדי כסטודנט ותושב חדש של העיר וכו' וכו' על מנת לבטל גם את הדו"חות שטרם הספיקותי לשלם.

אתם ראיתם דבר כזה בעבר? מה יש לך לומר על זה דובי גילהר?

שלמען הגילוי הנאות אומר שאני ממש לא מעריך אותו מאז "תחקיר הפדופילים" הבזיוני שעשה באותו ערוץ
in your face אדם שוב!

פוסטים קשורים:

‫ליל הבחירות. תוצאות האמת הראשוניות. תחושה ראשונית.‬

‫ערן‬ — Wed, 12 Nov 2008 05:45:52 +0000

אי שם קצת אחרי חצות פרסמו בערוץ אחד תוצאות אמת ראשוניות שהתעדכנו דרך משרד הפנים. דובר על 42 אחוזי הצבעה לחולדאי, ובשלב זה כיביתי את הטלוויזיה מאוכזב והלכתי לישון. כאמור, תחושה ראשונית. מאז, כל הלילה, התנגן לי בראש השיר "אכזבה" של משינה. נשבע לכם, אפילו בחלומות. החלום שממנו התעוררתי בבוקר התרחש בבית הוריי שם משום מה היה מטה המעקב על התוצאות וחולדאי היה שם סמוק מאושר עד שלתפע הגיע פקס עם תוצאות סופיות (משום מה עוזי ברעם היה אחראי על הפקסים) והתברר שבסופו של דבר חנין קיבל 50 ומשהו אחוז מהקולות והיה ממש נחמד לראות בחלום את פרצופו ההמום של חולדאי.

בכל מקרה, התעוררתי בבוקר עם הצורה לשים כאן את השיר ההוא של משינה אך לא מצאתי קליפ שלו להדביק כאן (מישהו מוצא?)

עכשיו יבואו בטח מלא סיכומים וגם אני אולי אצטרף, למרות שלא הייתי מאוד מעורב באופן אקטיבי (חשבון נפש ראשוני?) - יש לי עוד על מה לחשוב. איך אמר עידו קינן? "אבל אני מקווה שנצליח למנף את ההצלחה והכוח שלו לפלטפורמה לדור חדש של אקטיביזם מוניציפלי מקוון"

אז כרגע, בבוקר שאחרי, אני עדיין מאוכזב. מהתוצאה בתל אביב וגם מזו שברמת גן.

מצד שני, כשחיפשתי את השיר ההוא של משינה לשים כאן, נתקלתי בשיר אחר והחלטתי לשים אותו במקום - כי עד כמה שכרגע אני מאוכזב, ברור לי שהכל עוד אפשרי.

פוסטים קשורים:

‫עד מתי פוליטיקאים ילהגו בסיסמאות שווא על חשבון הבוחר (או: עוד פוסט מוניציפלי, אך מטופש)‬

‫ערן‬ — Thu, 06 Nov 2008 20:39:47 +0000

אני לא אחדש לאף אחד מכם שפוליטיקאים הם טיפוסים ש… איך לומר את זה בפשטות? לרוב לא ניתן לסמוך על מה שיוצא להם מהפה. הרבה פעמים זה מרגיז, אך הפעם במיוחד.

בגליון החדש של "עכבר העיר" מתפרסם פרוייקט לרגל הבחירות שיתרחשו בעיר בעוד ימים מספר. בפרויקט זה נשאלו המועמדים לראשות העיר וכמה מועמדים למועצה שאלות קבועות על מהי תל אביב בשבילם. שאלות כגון "פינה אהובה בעיר" (לי כזכור יש לפחות עשר כאלו), "מיהם התל אביבים" ו"מה חסר פה". רעיון נחמד ואפילו מעניין לקרוא למשל שרון חולדאי, אחרי עשר שנות כהונה אומר שמה שחסר פה זו "רכבת תחתית". או לגלות שאורן שחור ואנוכי גדלנו באותה שכונה.

בתור נציג רשימת "רוב העיר" ענה על השאלות אסף זמיר, המדורג במקום הראשון ברשימה. שמחתי לראות את שמו מכיוון שהוא דמות מוכרת לי מסיבות שיתבהרו עוד מעט. אולם כשקראתי את דבריו התמלאתי חימה. כן, אינני אדם תמים ואני יודע שפוליטיקאים נוטים לא לדייק בדבריהם, בלשון המעטה, ויגידו הרבה דברים סתם כדי להיראות טוב. אבל זה כבר היה מוגזם, במיוחד מיו"ר רשימה שמנסה להיתפס כקרובה לשטח, כחלק מכולם.
ועל מה התרגזתי? ובכן, בסעיף "זכרון עירוני" כותב זמיר כך (ההדגשה שלי):

1992-1995, יום שישי בצהריים, בית חינוך א"ד גורדון - שירה בציבור בחולצה לבנה, עם שוקו ולחמנייה"

מה הבעיה פה, תשאלו אותי? ובכן, זה המקום לספר שגם אני למדתי בבית חינוך א"ד גורדון בתל אביב. למעשה, אני למדתי בשכבה שמתחת לשכבה בה למד אסף זמיר ושמחתי לראות שזמיר הזכיר אותו, שכן יש הרבה גאווה בין יוצאי בית הספר. אנשים גדולים כיצחק רבין ז"ל למדו בו, אריק איינשטיין יבדל"א, אפילו עלי מוהר ז"ל שבהשראת הציור המפורסם שהתנוסס בכניסה לחדר האוכל כתב את "שיעור מולדת" (בחיי!)
זהו בית ספר שנוסד וינק את מורשתו מתוך ערכי עבודה והסמל הכי מובהק שלו הינו החולצה הכחולה, כפי שכתוב בויקיפדיה:
מדי יום ששי התלמידים הגיעו עם החולצה הכחולה שאיפינה את תנועות הנוער העובד. בחדר האוכל, נהגו לערוך לפני סיום הלימודים ביום ששי בצהרים מעין קבלת שבת ובה תמיד שרו בציבור "חולצה כחולה, והיא עולה, והיא עולה על כל העדיים העדיים".

חבל, באמת חבל לי כל כך לגלות שאסף זמיר שכח מאיפה הגיע. לא יעלה על הדעת שבוגר בית חינוך א"ד גורדון "ישכח" את החולצה הכחולה המסורתית שליוותה אותנו בימי שישי. מצער לגלות שעכשיו, כשהגיע לאן שהגיע, מרחק יריקה ממועצת העיר, הוא שכח את התכנים שהזינו את ילדותו ועיצבו אותו כפי שהוא מספר על עצמו ומשתמש באזכורים ריקים מתוכן רק כדי להיראות טוב ומחובר.

מתהפך בקברו - א"ד גורדון

לפני שאסיים את הפוסט המטופש הזה, רציתי למחות על דבריה של תמר זנדברג המתמודדת למועצת העיר מטעם מפלגת מרצ, שהובאו גם הם במסגרת אותו פרוייקט. בתשובה לשאלה מיהו "התל אביבי האולטימטיבי" אמרה שזהו "האדם שלא נולד בתל אביב". ובכן, ראשית אני נעלב בשם עצמי. אמנם טכנית נולדתי בשטחה המוניציפלי של רמת גן (בבית החולים תל השומר) אך מגיל יום וחצי בערך גדלתי בלב לבה של תל אביב. ושנית אני נעלב בשם אבי שבאמת נולד בעיר הזו והוא באמת התל אביבי האולטימטיבי.

נתראה ב-11 לנובמבר בקלפי.

פוסטים קשורים:

‫סוף סוף פוסט אורבני בלטאת האמבט, שבוע לפני הבחירות‬

‫ערן‬ — Tue, 04 Nov 2008 15:49:58 +0000

קודם כל - התנצלות. יש פה שקט תעשייתי כבר יותר מדי זמן. הפוסטים היחידים שעולים הם אלו של סינסתזיה ויש לי עצמי רושם שהבלוג איבד קצת את עצמו. כמובן שהאשמה היא עלי. אני יותר מדי עסוק, סיום לימודים, עבודה חדשה, עצלות… כל התירוצים הרגילים. יש כל מיני פוסטים שהותחלו או רעיונות שהעלתי ולא ביצעתי. לא יפה מצדי. אני מבטיח שאני עוד כאן וממש רוצה לחזור לשפוך לפה מילים כי זה חסר לי, ועם הרצון, כך בדרך כלל, תבוא העשייה.

ובינתיים, סנונית קטנה ואורבנית. הרי כל הבחירות האלו שהיו מוצפות פוסטים אורבניים כאלו ואחרים, כמעט לא פציתי מילה. אז הנה.

לפני ~~חצי שנה~~ שנה וחצי (פחות יומיים) דיווח על זה לרמן בבלוגו התל אביבי הידוע והיום זה מתפרסם בעיתונות (או לפחות בעמוד האחורי של הארץ, ועל המשמעות של זה בהמשך): חניון הארבעה המוזנח יעבור מתיחת פנים שתהפוך אותו לפיאצה "איטלקית" בסגנון פיאצה נאבונה הרומאית.

התגובה הראשונה שלי לכותרת הזו היתה התלהבות. זה שנים שאני אומר שתל אביב צריכה יותר פיאצות בסגנון האיטלקי. פיאצות קטנות, פיאצות גדולות, שבניגוד לכיכרות העיר אין בהן כלי רכב ויש בהן נוכחות ערה של ההולכים-על-שניים (וחבריהם ההולכים-על-ארבע) ובעיקר בתי קפה פתוחים הפונים אל הפיאצה והופכים אותה למוקד מקומי קטן. אני יכול לחשוב על כמה מקומות בעלי פוטנציאל פיאצה כמו כיכר ביאליק, כיכר מגן דוד במובן מסוים או כיכר מסריק - שהסיבה היחידה שבתי הקפה שסביבה לא הצליחו להפוך אותה לפיאצה היא שהכביש המפריד בין הגינה לרחוב סואן מדי ויוצר נתק בין הולכי הרחוב ויושבי הקפה לבין השטח המרכזי. מה שפיאצה טובה צריכה (כך אני חושב) הוא רצף הליך בין שולי הפיאצה - שהם לרוב הבניינים התוחמים אותה, אחד מהם בדרך כלל כנסיה אבל מן הסתם זה לא רלוונטי לכאן; ובחלקם יש חנויות או בתי קפה - לבין מרכז הפיאצה שהוא פשוט שטח רחב ופתוח שעליו יכולים להתרוצץ ילדים, יונים, כלבים, רוכבי אופניים ומי לא. כשהדגש הוא על הרצף ההליך בין שני הגורמים האלו - בלי איזה כביש מעצבן שנתקע באמצע וגורם להורים היושבים על כוס קפה להיות חרדים לגורל ילדיהם הרודפים אחרי יונים. המפגש של נחלת בנימין עם רחוב רמב"ם מהווה לדעתי את הקטע הכי מבוזבז ובעל הפוטנציאל הכי קלאסי ליצירת פיאצה חמודה של ממש - בגלל האופי המדרחובי של נחלת בנימין אין שם תנועת כלי רכב כמעט בכלל והשטח שנוצר בין הבניינים משלב בין חלק פתוח לבין סגירות אינטימית שאופיינית לפיאצות הקטנות.

האזור בו מתוכננת הפיאצה (ללחוץ כדי להגדיל):

אבל אחרי ההתלהבות הראשונית מהכותרת קראתי את הכתבה עצמה והתפכחתי מעט, או אז צצו מספר מחשבות.

ראשית, עיתוי הפרסום. כמו שברור מהפוסט ההוא של לרמן, מדובר על משהו שמדברים עליו לפחות חצי שנה. מהדברים שכתבה אסתר זנדברג וצורפו במהדורה המודפסת של העיתון ניתן להבין שמדברים על זה כבר עשרים שנה. ולא שיש לי ספק בכך - זה לא מסוג הדברים שמחליטים מעכשיו לעכשיו ומצהירים על זה בצורה אבסולוטית. מצד שני, זה מתפרסם רשמית שבוע לפני הבחירות. מן הסתם זה לא במקרה. לא שהייתי מצפה אחרת מהעירייה, בטח לא אחת שראש העיר שלה מנסה להבחר לקדנציה שלישית ולהתהדר בכך ששינה את פני העיר (מה שדי נכון, לטוב ולרע). אז כן, זה פרסום בחירות - אבל שיהיה.

שנית, מה שמתחבא מאחורי הרעיון לעשות פיאצה יפה ונחמדה: החניון. אנחנו הרי יודעים כמה ראש העיר שלנו אוהב חניונים וזו גם ידוע שמתוכננת הרחבה של חניון הארבעה לחניון תת-קרקעי, רעיון בכלל לא פופולרי אצל כל מי שמדבר על איך באמת אפשר לפתור את חנק התחבורה בעיר הזו. האם הפיאצה המקסימה הזו נועדה בעצם להיות עלה תאנה שיכשיר את חניון הענק הזה? שימו לב גם שמבטיחים לשפץ את המבנים המקיפים את הפיאצה, שזה יופי של רעיון כי הם מכוערים, אבל גם לדחוף להם עוד קומות. אני לא אומר שזה בהכרח רע, אבל זה לאו דווקא טוב.

שלישית, איך שהפיאצה אמורה להיראות לפי התכנון. כתבה אסתר זנדברג (ואני מצטט מהראש) שהרעיון הוא חיובי, מאוד, אך הביצוע ממש לא. ובמילים שלי, הביצוע מטומטם. כפי שציינה זנדברג, נראה כאילו מישהו שם בצוות התכנון לקח כל הז'ורנלים ובחר את כל הגימיקים ודחף אותם לתוך פיאצה אחת. שימו לב לרשימת המכולת המתוכננת: "במקום צפויה להיות מוקמת בריכה ביולוגית עם חבצלות מים, מזרקת ערפל ובמה מיוחדת להופעות ואירועי תרבות. כמו כן מבטיחים בעירייה תאורה מיוחדת, ריצוף בסטנדרט מיוחד, ריהוט רחוב, מבני מעליות מזכוכית ועוד" (ההדגשים שלי). בשביל מה צריך את כל זה? ברור ש"הבמה המיוחדת" נועדת כדי למכור את הפיאצה לכל המרבה במחיר לטובת אירועים סגורים כאלו ואחרים. ובשביל מה צריך "מבני מעליות מזכוכית" בתוך כיכר? כדאי שמי שמתכנן את הפיאצה הזו יירגע, ועדיף שיעשה זאת בבית קפה שבפיאצה אמיתית וטובה - ושיביט טוב טוב מסביב ויראה מה עושה את הפיאצות ליפות ונעימות. הפשטות שבהן, ההשתלבות הטבעית שלהן במרקם העירוני שסביבן. נכון, פיאצה נאבונה שאמורה להיות ההשראה לפיאצה הזו מוקפת במבנים שבעבר היו ארמונות ובתוכה יש שלוש מזרקות מרהיבות של ברניני. אבל זהו. אין במה מיוחדת, אבל יש מופעי רחוב. אין מבני מעליות מזכוכית, בריכה ביולוגית ומזרקת ערפל, אבל יש אנשים שהולכים לאורכה ולרוחבה (ומתחמקים מהרוכלים הזרים), תיירים, ילדים, בעלי חיים, תושבים. ושפע בתי קפה יקרים להחריד. ככה זה נראה מלמעלה:

מישהו צריך להרגע ולהפסיק לנסות להיות כזה פומפוזי. זה יהיה רעיון מצוין לעשות שם פיאצה שתוכל להשתלב לא רע בתוכניות של מי שבא לאכול ברחוב הארבעה או קופץ לסינמטק אבל תשאירו אותה אנושית. הרי היא שם בשביל האנשים.

בסופו של דבר, יצא לי פוסט קצת מבולבל. מצד אחד אני אוהב את הרעיון לעשות שם משהו וכאמור, תמיד רציתי שהעיר שלי תהיה קצת יותר דומה לאיטליה. מצד שני, זה בחיים לא יקרה כל עוד מרכז העיר הינו כמו שהוא, עמוס במכוניות ובבלגן. הייתי כל כך שמח לראות מצב שבו כלי רכב נשארים בכניסה לעיר, בתוך חניונים גדולים, ומשם אנשים יתניידו בתחבורה ציבורית טובה (וגם קצת ברגל, מה יש?) וויהיה קצת יותר נעים בפנוכו של לב העיר. אנחנו מאוד רחוקים משם. אבל בשבוע הבא אפשר לעשות משהו קטן שעם קצת מזל והרבה רצון טוב ועקשנות - ייקח אותנו קצת יותר לכיוון המיוחל הזה. (ואני מתכוון, כמובן, להצביע לדב חנין)

מעניין לעניין באותו עניין - רענן שקד, שאני ממש לא אוהב בדרך כלל, כתב טקסט חד וטוב על רון חולדאי ועל למה, בעצם, זו תהיה טעות מרה להצביע לו שוב. הוא לא מחדש הרבה אבל הוא כותב את זה בבהירות ותמציתיות. את הטקסט, שכותרתו "משהו חלוד", הוא פרסם בקפה דה-מארקר בבלוג שפתח במיוחד בשביל זה ומשום מה נעלם מאז - אך ניתן לקרוא את הטקסט כאן. לדעתי זה טקסט חשוב שצריך לקרוא כל מי שגר, עובד, מבלה, או יש לו קשר כלשהו לעיר הזו (ולמטרופולין שהיא מרכזו).

פוסטים קשורים:

‫סינסתזיה 37: תותים!‬

‫ערן‬ — Tue, 28 Oct 2008 14:00:40 +0000

"אחרי החגים" הגיע/ה. סינסתזיה חוזרת עם תוכנית רגילה, בלי משהו מיוחד מעבר לטונה של מוזיקה אדירה והרבה תותים.

להאזנה לחצו על הכפתור המשולש והחמוד
Download audio file (4a0834f7-2b00-4e43-bc3b-48c25c6968c7.icast.mp3)

להורדה לחצו כאן, שמרו את הקובץ למחשב ואל תשכחו קערת תותים עסיסית

רשימת השירים
Eleftheria Arvanitaki - Dynata
אריס סאן - סיגל
ברי סחרוף - חם על הירח
יהודה פוליקר וברי סחרוף - רדיו רמאללה
נדב אזולאי - בצד של הרעים
Electra - Lost and found
Midnight Peacocks - Ganja To The Chairman
אסף אבידן והמוג'וס - Her Lies
the Black Keys - Lies
דויד פרץ - למוות אין רחמים
אילן וירצברג ושמעון גלבץ - יונתן
The Beatles - Strawberry fields forever
Noah And The Whale - 5 Years Time
Gregory & The Hawk - Oats We Sow
Tunng - The Wind Up Bird

‫סינסתזיה 36: Happiness came my way‬

‫ערן‬ — Tue, 21 Oct 2008 20:22:59 +0000

(cc)

זהו, החגים מגיעים לסיומם. מה שאומר שאוטוטו מתחילה התקופה הידועה לשמצה בכינוי "אחרי החגים"…

ולרגל המאורע, ולרגל שמחת תורה שהתרגשה עלינו זה היום - אני מגיש לכם פרק נוסף של סינסתזיה, והפעם סט שכולו מוקדש לשירים שנעים סביב ציר השמחה והאושר (וגם כמה שירים שלא בדיוק, אבל אני אוהב)

מקווה שתיהנו. אין הפעם רשימת שירים. פחות לקרוא ויותר להקשיב.

לחצו על ה-Play כדי להאזין

Download audio file (8d66ed8f-2247-45c6-9f05-391107768b84.icast.mp3)

להורדה הקליקו כאן וצאו להקפות!

פוסטים קשורים:

‫סינסתזיה 35: אושפיזות‬

‫ערן‬ — Tue, 14 Oct 2008 14:00:17 +0000

(cc)

חג שמח!
ספיישל סוכות בסינסתזיה וכולו מלא אושפיזין. הכצעקתה? ובכן, בכל שיר ושיר משירי התוכנית (מלבד אחד אבל הוא קשור אחרת לחג) יש מישהו שמתארח אצל מישהו אחר. כי לארח זה כיף! (וגם להתארח, במיוחד אצל משפחה חמה שמבשלת טוב!)

להאזנה אונליין לחצו על כפתור ה-Play המשולש והחביב.
Download audio file (4a29edab-9564-44f8-97f9-65af57623d74.icast.mp3)

אבל כמובן שאפשר להקיש ממש כאן כדי להוריד את הפרק אליכם לסוכה.

רשימת השירים
משינה - שלומית בונה סוכה
Paul Oakenfold - Hold Your Hand [Feat. Emiliana Torrini]
Mocky - Fightin Away The Tears (feat. Feist)
Sondre Lerche - Hell No (Feat. Regina Spektor)
DNTEL - Roll On (featuring Jenny Lewis)
Loretta Lynn - Portland Oregon (duet with Jack White)
Johnny Cash - Jackson (with June Carter)
I'm From Barcelona - This Boy (Feat. Loney, Dear)
Billy Bragg & Wilco - Hoodoo Voodoo
Kevin Ayers - Religious Experience (Singing a Song in the Morning) Featuring Syd Barrett
The Bamboos - Step it up (feat alice russell)
Mark Ronson - Apply Some Pressure (Feat. Paul Smith)
הפרברים ומתי כספי - סילבריו
The Simpsons - Meet The Flintstones
The Decemberists (with Laura Veirs) - Yankee Bayonet (I will be home then)
דוד פרץ ונועם רותם - עוד לא חשוך אבל נגיע לשם