ולך תבחר עכשיו שיר אחד שלו שהכי אהבת (לאריק איינשטיין)

במהלך החיים מתו כמה וכמה אנשים מוכרים, שחקנים,זמרים, סופרים וכו'. וזה לרוב עצוב וחולף. איפשהו בראש תמיד ידעתי שיש שלושה זמרים שמוות שלהם יהיה לא רק עצוב להחריד, אלא פשוט בלתי נתפס.

נשארו שניים.

ובעניין הכותרת, אי אפשר לבחור משהו אחד. אבל לא באמת צריך.

היה שלום.

כמוך נולדו להנעים פטפוטים
עם כל משורר, שלבו אש וזעם,
בין לבבות אדישים וחוטאים.

העצבות כמו כוס היא
ובה יין מר
מענבי הנשמה.

התדע, תוכי יוסי, אתה ילד לירי.
צפוי לך מוות שקט,
כה שקט.
ואז אנוכי בתוגת המאירי
אלחש לקירות: יוסי מת,
יוסי מת.

סינסתזיה 60: ספיישל יומולדת חגיגי ומחומש

×”× ×” ×›×™ כן הגענו לפרק השישים של סינסתזיה. מאחורינו קצת יותר משישים שעות של מוזיקה ולפנינו… מי יודע?
היום זהו לא רק הפרק השישים של סינסתזיה, אלא לגמרי (לא) במקרה יום ההולדת ה-32 שלי, ולרגל המאורע החלטתי לעשות מעשה ולפנות לכמה מחבריי הטובים ביותר שהם גם עורכי מוזיקה ומיקסטייפים מן המשובחים בלבנט ולבקש מהם לערוך מיקסטייפ.

האמת היא שאני לא כזה נרקיסיסט שפונה לאחרים ומבקש מתנות. הכל התחיל מתמונה אחת שצילמתי בפריז והחלטתי שהיה תהיה התמונה שתלווה את הפרק הבא בסינסתזיה ותתן לו השראה. אני חושב שבשבילי, הרבה פעמים העריכה של סינסתזיה מתחילה ממחשבה, דימוי או תמונה, ומשם האסוציאציות מתגלגלות איכשהו באופן שלא תמיד אפשר להסביר, וזה חלק מהעניין בסינסתזיה בכלל ובפרט בזו המוזיקלית שכאן. ואז חשבתי לעצמי שיהיה מעניין לראות איזו מוזיקה ישזרו עורכים מוזיקליים ומיקסטייפאים שאני אוהב בהשראת התמונה הזו (שצולמה במסעדה נעימה ביום קפוא בפריז):

סינסתזיה 60

(את הטקסט אני הוספתי, הם קיבלו את התמונה הזו ואת המקור שלה, בלי הפילטר)

והנה כך, אני מגיש לכם חמישה מיקסטייפים, לכבוד 32 אביבים שלי בעולם (כי 2 בחמישית זה 32, כמו שטרחו להבהיר לי בטוויטר). וזה המקום להודות לבני, יאיר, ברק וחן שהשתתפו. וגם לאחרים שהוזמנו אך לא הספיקו להכין מיקסטייפ אבל הם חמודים.

שלושה מהמיקסטייפאים מחזיקים בלוגים משלהם, אז אני פשוט אלנקק אליהם. נתחיל מהם, ואז נעבור לשני מיקסטייפים שיהיו פה בעמוד. האחרון שלי.

יאיר יונה, שאת המוזיקה שלו כבר שמתי פעם או פעמיים בסינסתזיה (ואם אתם לא מכירים, רוצו לבנדקמפ) ערך את המיקסטייפ בעל השם הפשוט Lizarding שאותו תמצאו כאן. אגב, יאיר חבר גם בהרכב Farthest South שעוסק במוזיקה שכולה מאולתרת. הם הוציאו ממש עכשיו אלבום בכורה מעניין.

חן רוזן מנהלת את הבלוג Little Boxes ובו היא מפרסמת מדי כמה זמן מיקסטייפ שלא פעם ולא פעמיים מלווה באיזה סיפור או פשוט קטע כלשהו בחיים. את המיקסטייפ שלה, Memoir, תמצאו כאן.

מורפלקסיס, הלא הוא בנימין אסתרליס, האיש שלנו בצפון. נדמה לי כאילו לא צריך להציג אותו. המוזיקה שלו הופיעה במיקסטייפים שלי בעבר (ובאורח פלא, גם בזה הנוכחי). הוא מיקסטייפאי בחסד ומוזיקאי מוכשר כשד. את המיקסטייפ שלו תמצאו כאן. גם הוא חבר בהרכב מוזיקלי מרתק שנקרא We Are Ghosts וגם הוא עוסק במוזיקה שמאולתרת על המקום וחיה באותו רגע בלבד. ובהקלטות. הם הוציאו עכשיו אלבום כפול שהוקלט, איך לא, בבית החולים למצורעים בירושלים.

המיקסטייפ הרביעי הוא של ברק חיימוביץ'. למי שלא מכיר, הוא העורך המוזיקלי של הרדיו הבינתחומי ומגיש בו את התכנית (שהיתה איתו עוד בקול הקמפוס) "מגדלור" שבאמת אין לי מילים להסביר כמה התכנית הזו טובה ומרתקת במוזיקה שהאיש הזה מצליח להביא ולשזור. אני לא מבין איך יש לו זמן לשמוע את כל הדברים האלו. הנה מה שהוא כתב על המיקסטייפ שלו:

בתרבויות מסויימות פיטר השחור הוא הסייד-קיק הנחות של סנטה קלאוס, זה שלא ברור אם צוחקים עליו או איתו. פיטר השחור זה גם שם של משחק קלפים בגרמניה בו המפסיד קונה משקאות לכולם.
על הכסא יושב בן דמותו של מוזיקאי פורע חוק א-לה גראם פארסונס, מנודה ומנותק, כנראה מישהו שהיה בן לוויה שלו, אולי האלטר אגו שלו, אולי אפילו רוחו של פארסונס עצמו. מנותק, בודד ומבולבל אבל משתדל להיות אופטימי, פיטר השחור שלנו.
חושב על החיים ועל המוות בזמן שהוא מחכה לחברים שלו, כדי שהוא יוכל להפסיד, ולקנות להם שתיה.

תוכלו להאזין למיקסטייפ שלו כאן או פשוט להוריד אותו.

רשימת השירים:
Grateful Dead – Black Peter
Mickey Newbury – The Future Is Not What It Used To Be
Jackson Browne – These Days
Karen Dalton – Something On Your Mind
Farquahr – Start Living
The J.Geils Band – On Borrowed Time
Boz Scaggs – Loan Me A Dime
7Walkers – King Cotton Blues (With Willie Nelson)
Little Axe – Grace
Kammerflimmer Kollektief – Hausen
Spiritualized – Don't Just Do Something
Heldon II – Omar Diop Blondin

ועכשיו תורי. אשכרה הגעתם עד לכאן? ישר כח.

סינסתזיה 60: The Night Has Darkness On Its Side

גם כאן, תוכלו להאזין ממש פה בעמוד או להוריד את המיקסטייפ ולקחת אותו אתכם אל המסע המופלא הזה שנקרא החיים.

רשימת השירים:
Here We Go Magic – Hard To Be Close
Willy Mason – Restless Fugitive
Morphlexis – No Luck in Love
Elbow – The Night Will Always Win
אפרת בן צור – Bee
צביקה פורס – For Breaking My Heart
Mumford & Sons – I Will Wait
Andrew Bird's Bowl of Fire – Glass Figurine
Bob Rosengarden And Phil Kraus – All Through The Night
The Decemberists – The Bandit Queen
Emiliana Torrini – Fisherman's Woman
Caetano Veloso – The Empty Boat
The Tornadoes – Bustin' Surfboards
איתמר ציגלר – The Score
My Brightest Diamond – In the Beginning
יוני רכטר – ×–×” כל מה שיש

חסד מופלא. או: אחד האנשים הכי טובים בעולם הלכו ממנו.

זה מבאס לחזור לכתוב בבלוג אחרי שלושה חודשים בנסיבות האלו. היו לי תכניות אחרות בראש אבל המציאות חזקה וכל זה.

אתמול הלך לעולמו אחד האנשים הכי טובים שהלכו בעולם הזה. הוא היה הרבה דברים. וטרינר, איש כותב, ידען, וכחן, בדחן, זמר, איש משפחה, חובב סקי, רקדן, אוהב מוזיקה בכלל ואת אלביס בפרט. הוא גם היה דוד שלי. ובמובן כזה או אחר הוא היה חצי-אבא.

יוּש הספיק לבלות כאן (במלוא מובן המילה) 64 שנים. שזה ממש מעט מדי בשביל מישהו כמוהו. ויש בזה משהו ממש, אבל ממש לא הוגן. ברוב המקרים זה לא הוגן, אבל התחושה הזו חריפה וחמוצה עכשיו במיוחד.

ואני לא כל כך יודע מה לכתוב עכשיו ומה לכתוב עליו, כי יש המון דברים. אפשר להיזכר בהרבה דברים. כמו הריח ההוא של הקליניקה בגדרה, במרתף הבית שלהם שביליתי בו הו-מי-יודע-כמה-זמן-מילדותי. איך שהוא תמיד רצה לקחת אותי לעבודה שלו, אבל שנאתי להסתובב ברפתות בגלל הריח. הייתי הולך איתו עכשיו בכיף לאחת כזו.
או נסיעות משותפות של המשפחה המורחבת לטאבה. לשבת באוטו שלהם ולהסתכל על השקע הזה בקרחת שלו בזמן שהוא נוהג.
או סתם להיזכר בחיוך הגדול הזה. כי הוא באמת היה אחד האנשים הכי שמחים שאני מכיר. איש שאהב לחיות ואהב לאהוב ואהב מוזיקה ואהב לרקוד.

ויש את הזכרונות של החגים. פסח וראש השנה. אם הוא ×”×™×” שם, הוא ניהל את העניינים. תמיד בשילוב אופייני כל כך של רצינות וצחוק. באמת שאין לי מושג איך ייראה סדר פסח בעוד שלושה חודשים בלעדיו אבל אני מקווה שנספר את הסיפור על רוזינה והגרזן כאילו הוא עוד שם, וכל הבדיחות יהיו במקומן כאילו הוא עוד שם, ואמא שלי תמשיך לעשות-פטה-כבד-×›×™-יוּש-לא-אוכל-דגים כאילו הוא עוד שם. וכשיגיע השלב שמחלקים מצות בתחילת הסדר אז הן לא יחולקו אלא מישהו – הבן שלו ודאי – ימשיך את המסורת וישליך חתיכות מצה מראש השולחן אל הסועדים, ×›×™ אחרת ×–×” לא ×™×”×™×” ×–×”.

כן, זו מצה שעפה באוויר שם מצד שמאל. אחת מהן אפילו נחתה בכוס יין של מישהו.

כן, זו מצה שעפה באוויר שם מצד שמאל. אחת מהן אפילו נחתה בכוס יין של מישהו.

וש את יוּש הוטרינר. הוא לימד אותי המון על דאגה ואהבה לחיות. אני זוכר את היום שבו הוא הביא לי אקווריום עם דגים, הייתי אולי בן שש או שבע. אני זוכר שהוא הרכיב אותו בכניסה לבית. ואת החתול וינסטון שהוא הביא לי וסירב לצאת מחדר הארונות. ואת החתול ג'ינג'י שנולד אצלו בבית וגידלתי כמה שנים טובות. וג'ינג'ה, הכלבה שלנו היום, שאמא שלה היתה הכלבה של יפה ויוּש, והוא היה הרופא שלה, ועכשיו נצטרך למצוא מישהו חדש שיטפל בה.
תמיד הייתי נורא גאה בזה שיש לי דוד וטרינר. זה מאוד הרשים אותי. אז אולי אסיים עם קטע שהוא עצמו כתב, מתוך ספר שכתב על החוויות שלו כוטרינר, ו(עדיין) לא יצא לאור, וממחיש כל כך טוב איזה אדם הוא היה:

החתול שהיה גולת הכותרת בחיי הוא "נלסון". הוא הובא אלי לטיפול עם חתך ארוך לכל רוחב הבטן. "נראה כמו חתול חצוי" התלוצץ המכר שהביאו.
בחנתי את המצב. "אני יכול לתפור אותו" קבעתי.

כעבור שלשה ימים נפתח הפצע מחדש. השארתי אותו אצלי. אשתי לא שמחה כל כך לראות חתול עם חצי גוף פתוח מסתובב בבית.
בשלב הזה כבר קראתי לו "נלסון". כמו המצביא האנגלי שהיה בלי יד ועין אבל נשאר גאה. נלסון לא הרגיש רע עם חציו הפתוחה אבל אני החלטתי שבכל מחיר אבריא אותו.

נלסון היה לידי כל הזמן כשהייתי בבית. הוא היה ממתין לי ליד החניה, קופץ עלי ומתיישב על כתפי כמו צעיף. זו הייתה דרכו לומר לי כמה הוא אוהב אותי ומעריך את מה שאני עושה בשבילו. כמובן שהתאהבתי בו. זה הפך לטקס יומי. איך שהיה שומע את מכוניתי נכנסת לחניה. היה מגיח וקופץ על כתפי. עם הזמן החליט כי זאת הדרך היחידה להיכנס הביתה. הוא סרב להיכנס בכל דרך אחרת.
זה היה מחזה מדהים. בחורף היה רץ ומזנק כשהוא כולו רטוב ומתיישב על המקום הקבוע שלו. לעיתים היה מלקק את אוזני.

הוא נתן לי לעשות לו כל מה שרציתי. בדרך כלל אם הדבר לא הכרחי לא מזריקים לווריד. הוא נתן לי להזריק לו כל אימת שהרדמתי אותו לניתוח. תפרתי אותו כל כך הרבה פעמים שאחרי הפעם השמינית הפסקתי לספור. בפעם האחרונה שהרדמתי אותו הוא הביט אלי בעיניים נוגות. אני הייתי ממש מתוח. זאת הייתה הפעם הראשונה שהביט בי ככה.
כאילו אומר לי: "שלום, זאת הפעם האחרונה. לא נתראה יותר."

החלטתי לבצע ניתוח קוסמטי. גם אני הייתי כבר מתוסכל מרוב תפירות. הייתי במתח ומבט עיניו ניקר בהכרתי כל זמן הניתוח. הוא התאושש במהרה. הוא פתח את עיניו והביט בי מלא השתאות כאילו אומר: "מה קרה? אני חי?"
חייכתי אליו ונישקתי את ראשו. זאת הייתה הפעם האחרונה שניתחתי אותו.
השיטה עבדה.
הפצע לא נפתח יותר.

הרגע הזה שבו אתה מבין שאנדרו בירד חזר לעצמו והלב שלך מחסיר פעימה

אנדרו בירד תמיד יתקשר אצלי לאחד הרגעים הכי יפים בחיים שלי שאותו לא אפרט כאן. מספיק רק לומר שיש בו המון יופי, בבחור המוכשר הזה. הוא לא רק נראה בסדר גמור, אלא הוא גם יוצר מוזיקה שאין שניה לה. במילים הלא ברורות שלו, הלחנים השובבים אך כל כך מלאי חן שלו, השריקות הנפלאות והמיוחדות שלו (אגב, אתם יודעים שהכשרון של וולטר מהחבובות זה בעצם הוא, כן?)

אין מה לומר, הבחור נראה בסדר גמור

להמשיך לקרוא

סינסתזיה 59: Something's gotta change

אז יש בחירות באוויר.
ואני לא הולך לכתוב עכשיו למי אני חושב שצריך להצביע אלא רק שצריך להצביע. אם כל כך הרבה אנשים בשנה וחצי האחרונות הרגישו שהמצב כל כך דפוק, אז אני רק יכול לקוות שזה יתגלם לאחוזי הצבעה קצת יותר טובים ממה שיש בדרך כלל (גם אם זה אומר שיהיו יותר קולות למפלגות שאני מעדיף לא לראות בעמדת כוח כלשהי).

כי משהו צריך להשתנות. אפשר לדבר שעות על מה, כי יש המון. אפשר לדבר שבועות על איך. אבל אין ספק שמשהו צריך להשתנות.

המיקסטייפ הזה נוגע במשהו הזה, או ברצון והתקווה לשינוי, ובעוד כמה דברים, כי כמו האחרים גם הוא אסוציאטיבי למדי. כרגיל, אפשר להאזין אונליין ואפשר להוריד ולקחת אתכם בדרך לקלפי, שיעשה לכם נעים.

רשימת השירים
פורטיסחרוף – יומו של העכבר
שלום גד – שיר הילדים הרעבים
בלקן ביט בוקס – Political Fuck
ברי סחרוף – העין
Bob Dylan – Maggie's Farm
Bright Eyes – At The Bottom Of Everything
Carolina Chocolate Drops – Cornbread and Butterbeans
Mike Seeger – Old Blind Drunk John
LCD Soundsystem – Us V Them
איתמר זיגלר – מולדת
יאיר יונה – Poetry Nights In Valhalla
Joan Baez – Joe Hill
Andrew Bird's Bowl of Fire – Swedish Wedding March
הבילויים – נפלא פה
אריק איינשטיין – ילדים של החיים