ביבר על כוהול: מועדון ארוחת הבוקר (2)

לפני שאנחנו עוברים לחלק הכיפי של הלטאה, אני מבקש להגיב על הסיפור שפרסם אחד מחברי המערכת האחרים. אמנם הוא העורך וזה יכול לעלות לי במשרה שלי, אבל גם ככה אני לא מקבל מזה כסף, ותגובות אתם לא ממש שולחים, אז לפחות אני אוריד מהלב. לאילו מבינכם שניחנו בזכרון שבועי בלבד (תכונה נערצת לכשלעצמה, לשכוח מיד אחרי המבחן את כל החומר), אני ממליץ לחזור ולקרוא את הסיפור הראשון של השבוע שעבר, ובו ההשוואה לכאורה של פרנץ הגרמני ובר היהודי.

מאוד צרם לי, ואני בטוח שגם לרובכם, על ההשוואה הזו. מצד אחד, רבים כבר טענו שאנחנו עושים לערבים רצח עם, אך מצד שני, ולמרות שהמתנחלים ניסו לעשות זאת לנו, כואב לי שאנחנו מגיעים למצב שבו אנו משווים את בני עמנו, שונה דעתם והתנהגותם מזו שלנו, לגרמנים הנאצים. מפריע לי, שדוקא כאן ודוקא עכשיו, כשהמטרה של כולנו היא לנסות לגשר על הקרע שנוצר, היא לדמות את אותו הפלג בעם, המאמינים שעל רצח יש לשלם ברצח, לאותם רבי מרצחים מגרמניה, שכמעט והמציאו לעצמם סיבות ע"מ לחסל את העם היהודי. נכון, הרג הוא לא הפתרון לשום דבר, אבל בכל זאת המרחק בין "אלה שאולי אשמים בכך שלאבא אין כסף" ו"אלה שארבו לאבא ורצחו אותו כי המדינה והצבא לא הצליחו לתת הגנה מספקת", הוא כזה שלא מצדיק השוואה. ההבדל בין הצורך של ילד שגדל בלי אבא לנקום את מות אביו, לבין הצורך של ילד שנאמר לו שמישהו גנב את הכסף של אבא לנקום בהריגה, הוא כנראה ההבדל שבין רגש אמוציונלי שקל להזדהות עמו, לרגש שכ"כ קשה לקבלו, גם אם הדברים מתוארים כאילו כמעט בהקבלה.

מועדון ארוחת הבוקר (2) –סיפור על הטעמים הראשונים של היום
הכתיבה בשבוע שעבר הזכירה לי את אחד התחביבים המפונקים ביותר שפיתחתי לי מאז השחרור מצה"ל, והוא ארוחת הבוקר. אמנם בימים כתיקונם אני מעביר את התארגנות הבוקר מבלי לעבור במטבח כלל (ובבית פולני כמו שלי אין מזון או משקה מעבר לנקודה זו), אבל בימי חופש, ובעיקר אלה המיועדים לנסיעה רומנטית לצפון עם בת הזוג, אין כמו ארוחת בוקר טובה. אז נכון שאם כבר לצפון ואם כבר רומנטי אז עדיף לארגן מראש איזה פיקניק מושקע, אבל בדרך כלל העצלות מנצחת את הרצון הטוב. חוץ מזה, אתרי פיקניק הם כבר מחוץ לתפקידי כעורך הברים והמסעדות של הלטאה, ואת החריגה השבועית שלי כבר בצעתי. אי לכך ובהתאם לזאת, מצורפים שלושת המקומות לארוחת הבוקר שאני ×”×›×™ מעריץ בדרך לצפון – לשימושכם ועיונכם.

מדזו – מרינה הרצליה, על גב קניון ארנה
מסעדת יוקרה, שכשלא חם מדי בחוץ, אפשר לשבת בה שעות על המרפסת, לבהות בסירות ובדייגים, ולהנות גם מארוחת בוקר. מחיר הארוחה הוא סביב 45 שקלים, והוא כולל חביתת שתי ביצים (כל תוספת לחביתה, כמו בצל או עשבי תיבול, מחוייבת בכמה שקלים נוספים), סלט ירקות, לחם ×›"×› גדול וכ"×› טעים שמהר מאוד תגלו ×›×™ אתם נלחמים על הלחם בציפורי המקום. אלה ציפורי קרב מיומנות שישהו בסמוך אליכם, וברגע שלא תשימו לב יזנקו על שולחנכם אל עבר הלחם (חוויה מומלצת לחובבי הזאולוגיה, ומאוד לא מומלצת לחובבי ×”×”×’×™×™× ×”, מעבר לקבוצות אלה – יש מספיק לחם לכולם). לצד הלחם תהנו משלוש גבינות, חמאה וריבה, וממטבלי טונה ואבוקדו. בתחום הנוזלים תהיו זכאים לשתיה קלה ולקפה/תה, שגם עם בקשות ותחנונים להוסיף לקפה קרח ולהפכו לקר ומרענן, מסתבר שאין הדבר אפשרי. בסך הכל מדובר במקום מקסים גם אם קצת פלצני, או אולי מקסים דוקא בגלל שהוא פלצני.

קפה תפוז – אי שם בבצרה
מקום מקסים באמצע פרדס תפוזים, שבו שולחנות ×”×¢×¥ החומים מסודרים על הדשא בין העצים, ומיץ התפוזים הטרי שנמזג גם באמצע ×”×§×™×¥, רק מוסיף לאוירת הטבע. גם כאן מחיר הארוחה הוא סביב 45 שקלים, אבל הוא כולל חביתת שתי ביצים בתוספת עשבי תיבול או גבינה בולגרית (וכדאי ללכת על השניה – שפצור עצבני לחביתה, שבהחלט משכלל אותה) המוקפת בכחמש גבינות / מטבלי לחם, סלט ירקות עם גרעיני חמניה, ככר לחם קצת קטנה מדי, ושתיה קרה (לא לוותר על המיץ הטרי) וחמה, המוגשת עם עוגיה קטנה לקינוח. סך הכל מקום פסטורלי להפליא, עם ארוחת בוקר קטנה אבל מושקעת בחום ואהבה.

מקום בלב – דרום רעננה, שלוש דקות נסיעה מצומת רעננה-כפר סבא
בית קפה ענק, ואחד היחידים שאני מכיר, אולי חוץ ממסעדת "קימל" המדהימה, שממש מצליח ליצור אוירה כפרית, הן במקום עצמו (מרפסת עץ וכר דשא נרחבים, שולחנות מוחבאים בכל מיני כוכים, והמקום כולו מוקף בנחל קטנטן ומלא בדגיגי זהב) והן בעיצוב (טאבון אפיה בכניסה, כרכרות ישנות ועליהן חבילות קציר או משקלות ישנות, מפות משובצות באדום ולבן על השולחנות ועוד הפתעות). כמו מסעדת קימל, גם כאן החסרון הגדול ביותר הוא מחיר הארוחה, העומד על 52 שקלים, הכולל חביתת שתי ביצים עם תוספות, סלט גדול וממש טרי, לחמניה לא גדולה ולא קטנה לכל סועד (מלחם שחור או לבן, לבחירתכם), מגוון מטבלים עצום (גבינות וממרחים, חצילים, פלפלים קלויים, והפתעות נוספות) ושתיה קלה וחמה (כזו שכן אפשר להפוך לקרה נוספת). בסך הכל מקום יפהפה. יקר, אבל שווה את הכסף אם כבר נקלעים לאיזור. מומלץ בחום להוסיף עוד קצת כסף ולהזמין גם את אחד הקינוחים המדהימים שלהם, אם המקום בבטן רק מאפשר את זה.

ואם יש לכם מקומות נוספים (ואני בטוח שיש), אני אשמח לכתוב גם את "מועדון ארוחת הבוקר(3)" בעוד כמה שבועות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.