החצי הנורא של החגים מאחורינו. אחרי שעברנו את החג המשפחתי המאוס ואת החג שבו אין כלום בטלוויזיה,
נשארו לנו רק לסיים את החג שבו משחקים ב"מה היה קורה אילו לא היה לנו בית" (שבמציאות הכלכלית של
מדינת ישראל, אולי באמת כדאי לתרגל את המשחק ×”×–×” יותר משבוע בשנה), והחג ×”×–×” עם התורה, שרובנו כבר לא ממש חוגגים. מצד שני, מיד אחרי החגים רובנו מותירים את החיים שלנו מאחור, וחוזרים לכותלי האוניברסיטה והעבודה. בניסיון להקל על כולנו בתקופת הלחץ המתקרבת, מצורפת תרומתי הצנועה – כתבה שנייה בסדרת הארוחות המוזלות. מי ייתן ונוכל לגוון מדי פעם את הסנדוויצ'ים והקפיטריות.

העסקית המשתלמת(2)
למרות שאני חושב שהעסקית של גוצ'×” פירות ים וכו' היא אופציה מפתה וטעימה לארוחת צהריים, אני אתחיל דווקא באזהרה. הסיכוי של אדם למצוא פיסת ×—× ×™×” בדיזנגוף פינת בן גוריון בצהרי היום, הוא פחות או יותר כמו הסיכוי למצוא עבודה בחברה שווה. אנחנו יודעים שזה אפשרי, אפילו ראינו אנשים שניסו והצליחו, אבל תמיד כשמגיע תורנו, אנו מוצאים את עצמנו מתעצבנים ומתפשרים. אולי גם ×—× ×™×” ×–×” ענין של פרוטקציות וקסם אישי. על כל פנים, עשו לעצמכם טובה – בין אם תחליטו להתעצבן ובין אם תקחו את עצתי ופשוט תגיעו באוטובוס (קו חמש עוצר ממש בכניסה), תשאירו את העצבים בחוץ. למסעדה הזו יש קסם מיוחד בהרגעה, וחבל להרוס אותו עם זוטות כמו איפה השארנו את האוטו.
אחד הדברים שאני מחבב במסעדה הוא שאיכשהו הצליחו לשלב מגוון של צורות ישיבה במקום אחד. המגיעים מוקדם יוכלו לבחור בין ישיבה על הבר מול המטבח הפתוח, ישיבה על שולחנות גבוהים או נמוכים, על ספות או כסאות, וישיבה על כורסאות הקש במרפסת. הארוחה העסקית מוגשת בכל יום חול עד 18:00 והיא כוללת מנה ראשונה ועיקרית במחיר העיקרית (47 או 57 שקלים, למרות שהזולה יותר היא מספיק מגוונת ומספקת בכדי לא לפזול לבזבוזים).
למנה ראשונה מקבלים לחם שחור ממכר, שיוצא חם וטרי מהמטבח, ומגיע בלווית חמאה. למזלנו, בעוד שהמנות במסעדה הן קטנות באופן יחסי, צלחת הלחם מתמלאת שוב ושוב ללא הגבלה, ובכמעט כל המנות כמות הרוטב מספיקה גם לטבילה אחת לפחות. לצד הלחם ניתן לבחור בין שני טאפאסים קטנטנים מהמגוון המוכר במסעדות הדגים (כרובית, פלפלים, חצילים, חומוס, טחינה, וכו'), לבין אחת משלוש מנות – סלט ירוק, קרפצ'יו בקר או קרפצ'יו שרימפס. למרות ששלושת המנות מעולות, אין ספק שההמלצה שלי היא לנסות את הקרפצ'יו שרימפס. מנה קטנה, אבל הטעם של השרימפס כשהוא סופח אליו את החומץ והתבלינים הוא פשוט אלוהי. אם אין לכם בעיות בהתחלקות, כדאי עוד יותר להזמין קרפצ'יו שרימפס אחד וסלט ירוק אחד. השילוב של הקטן המדהים עם המשביע הרענן הוא בהחלט מנה ראשונה מוצלחת.
למנה עיקרית ב-47 שקלים מוצעת בחירה קצת יותר מגוונת – נקניקיות, שני סוגי פסטה ופרגית, ארבע מנות שנראות טעימות, אבל לא ממש קשורות למסעדת פירות ים ולכן מעולם לא נגעו בצלחתי. הקלאמרי הקריספי היא מנה טעימה, אבל גם סתמית ומוכרת. על דרך השלילה הגענו להמלצה שלי לסיבוב ×”×–×” – המיקס שרימפס וקלאמרי, מנה קטנה אבל מעולה, שמגיעה במבחר רטבים מעניינים ומקוריים. אני ×”×›×™ מחבב את הרוטב החריף – פירות הים מגיעים כשהם שוחים בבריכת עגבניות אדומה ושורפת, שמהווה גם פתרון הולם ללחם. לאילו שרגישים לחריפות, מומלץ ללכת על רוטב "ארבע הגבינות", שמזכיר פסטה פירות ים, רק בלי ההתמלאות המיותרת של הפסטה. עוד רטבים שמוצעים הם האלי-אוליו, השמנת שום ויין, וחלב הקוקוס והקארי, שלדעתי קצת פחות טובים מהאחרים.
מי שרוצה להשקיע עשרה שקלים נוספים יכול ללכת גם על פסטות ואורז עם פירות ים, מנות מולים וסרטנים בתוספת צ'יפס, ועל איזו מנת דג, אבל כאמור, לדעתי ההשקעה מיותרת. למחיר נוסף מחיר השתיה (8 שקלים לשתיה קלה, או מים לחסכנים), ושקל וחצי אבטחה שניתן (ואף רצוי, מנהג האבטחה בהחלט עולה על העצבים) להוריד מהחשבון. מומלץ מומלץ מומלץ.