לטאת האמבט – נופש באילת

שבת שלום ומבורך לקהל הקוראים המתרחב של הלטאה! אני שמח לברך אתכם לגליון העשירי במספר (אל תתוכחו איתי שבעצם היו כבר עשר וזה האחד-עשר, במיוחד לא אתה, רביב). לכבוד הגליון הזה החלטתי לעשות מעשה ולנסוע לחופש, ולהלן הרשמים. תהנו, תעשו דברים טובים ואל תשכחו להגיב (כן, בטח).

שמש, ים ואוכל גם
זה התחיל בשבת שעברה. ישבתי עם בחירת-לבי בבית הוריה סביב שולחן השבת. בשלב מסוים השיחה נסבה על נסיעתם המתוכננת של הוריה לאילת ועל היתרונות והחסרונות שבחצי פנסיון לעומת שיטת ה"הכל כלול". לפתע שמעתי את עצמי אומר לזוגתי "למה שלא נסע גם אנחנו לאילת?". על הקורא להבין שמזה זמן רב אנו יודעים שהשבוע המתקרב הוא השבוע החופשי ביותר שיהיה לי הקיץ ודיברנו הרבה על לנסוע לחופש. אבל כאמור, מדיבורים לא באים ילדים. לאחר שאמרתי את שאמרתי, זוגתי חייכה ואמרה שזה רעיון טוב. שנינו שכחנו את זה במין "כן, בטח". על הקורא להבין גם ששנינו לא מהווים בדיוק את הדוגמה לספונטניות, ודאי לא כשזה מערב הוצאות כספיות נכבדות. לכן די הופתענו כאשר יומיים לאחר מכן מצאנו את עצמנו מוקדם בבוקר באוטובוס הנוסע מתל אביב לאילת.

ובכן פנינו יועדו למלון יחסית חדש הנקרא "מרינה קלאב". זהו מלון סוויטות הממוקם בחופה הצפוני של העיר, מרחק הליכה קצר מקניון מלכת שבא. כשהגענו למלון גילינו שלמרות שהובטח לנו חדר הפונה לבריכה, הבריכה היחידה הנשקפת מהחלון הייתה אולי שלולית ישנה. לשמחתי יש לי חברה העשויה ללא חת ותוך שיחת טלפון קצרצרה מצאנו עצמנו בחדר ממול, אך הפעם עם בריכה במרחק חמישה צעדים מהמיטה. המלון עצמו הוא חביב למדי, ומציע חדרים גדולים (ולכן קרוי מלון סוויטות). למעשה היה לנו חדר עם אמבטיה, מטבחון, חדר שינה וסלון (שכלל גם טלוויזיה וגם שולחן אוכל). וכאמור, הבריכה מעבר לאף. למרות שכבר אמצע ספטמבר, המלון (כמו העיר כולה) היה מלא אנשים מכל הסוגים והגילאים (אם כי לשמחתנו היה מינון נמוך של משפחות מרובות ילדים שנשבר להם כפתור ה-Mute). מצד שני, היה עצוב לראות את הבחורה העונה לשם בר מצוות ההדרכה עושה הדרכת אירובי בבוקר רק עם השתקפותה הניבטת מן המים. בנוסף לכל אלו יש לשבח את צוות המלון (במיוחד אבי וליטל מצוות הקבלה, לא שזה אומר לכם משהו אבל אם בטעות הלטאה הזו תגיע אליהם אז שיקבלו את ההכרה המגיעה להם).
נקודת הכשל העיקרית (והמאוד מאוד משמעותית) של המלון הייתה כל הקשור לאוכל. ארוחת הבוקר הייתה מוצלחת, עם ירקות, גבינות, ביצים ופנקייקים טריים. לעומת זאת, ארוחת הערב הדגישה את הצד החזק של המטבח המוסדי. לא שהיה רע, אבל גם לא היה טוב. שני סוגי בשרים ודג אחד, עם תוספות כמו פתיתים, אורז וכמובן תפוחי אדמה בצבע צהוב זרחני שרק חדרי אוכל גדולים יודעים להכין. שוב, לא שהיה בלתי אכיל, אבל במלון (אפילו שהוא לא הילטון) הייתי מצפה ליותר. בנוסף לחדר האוכל פתוח בשעות אחר-הצהריים ה"סנייק בר" ליד הבריכה שמציע מטעמים כמו שניצל, המבורגר או נקניקייה ולצדם צ'יפס וסלטים. שמחנו לגלות שאפשר להמיר את ארוחת הערב (היינו בחצי פנסיון) בארוחת צהריים בסנייק בר. כשקיבלנו את הצלחות החד פעמיות עם השניצל והצ'יפס, ובכן, יש דברים שחבל לבזבז עליהם מילים. לסיכום, להבא שווה לבוא לפה אבל להסתפק ב- B&B ולבשל במטבחון.
אבל מי אנחנו שנתייאש? במיוחד כשבערב הראשון הוזמנו לארוחה טובה במסעדה האיטלקית "לה קוצ'ינה". מסעדה זו שוכנת על הטיילת, ממש בצמוד ל"מאנקיז" המפורסם. יסלח לי רביב שאני חודר לתחומו, אבל זו הייתה חוויה מהנה שאני רוצה לחלוק אתכם. לה קוצ'ינה מעוצבת באופן מוקפד וסולידי מאוד, עם מלצרים לבושי שחורים ורהוטי דיבור. התפריט מציע מנות ראשונות כגון קרפצ'יו מוצלח, סלטים שונים כמו "אינסלטה די פרוטי די מארה" (יעני, סלט פירות ים. אבל כשכותבים את זה באותיות עבריות זה נראה כמו ילד בן שלוש שמשחק שבץ-נא) שזו המנה שאני אכלתי והיא מכילה המון עלי חסה ברוטב ויניגרט חמצמץ ואסופה קטנה של פירות-ים. האמת? בפעם הבאה אני אבחר משהו אחר, למרות שאני מת על פירות-ים מצד אחד ועל סלט ירוק מצד שני, החיבור שלהם לא מסתדר. המחירים נעים סביב הארבעים שקלים. המנות העיקריות דווקא לא מכילות הרבה סוגי פסטות, וכן מכילות מנות בשריות, דגים ואפילו עוף. אני כן יודע לספר לכם שהספגטי בולונז מצוין וכמוהו גם "מנת הדגל של המסעדה" כפי שהסביר לנו חגי המלצר הנלהב, הלא היא "ריגטוני פימונטזה". מדובר במנה של פנה עם רוטב שמנתי המכיל עגבניות מיובשות ופיסות של פילה בקר. בשביל רק 73 שקלים תקבלו אותה ולא תצליחו לגמור. אני נורא רציתי להזמין את ה"סקלופינה מרסלה" (74 ש"ח) אבל חגי המלצר רק ביקש "לציין דבר קטנטן, המנה השתנתה ועכשיו היא מכילה אך ורק 150 גרם, אז אם אתה רעב זה לא יספיק. תרשה לי להציע את ה'פילטו אלה ונציאנה'? זה מדליוני פילה בקר מפולפלים ברוטב שמנת וגבינת גורגונזולה, אני רק מקווה שאין לך בעיה של בשר וחלב". לי? מה פתאום? לפני שניה הזמנתי ממך פירות-ים. ובכן, בהחלט מדובר במנה מצויינת (80 ש"ח לפי התפריט באינטרנט, אבל זכור לי שזה היה 84). על צלחת שכוסתה ברוטב חום ועשיר נחו להם שלושה מדליוני בשר עסיסיים, ועליהם כמה גרגרי פלפל אדומים. הייתה זו ממש חגיגה לפקעיות הטעם שלי. במיוחד נהנתי (ויסלחו לי הצמחוניים) מהאפקט הזה שבכל פעם שחתכתי לעצמי פיסה אז מעט דם התערבב עם הרוטב וצייר בו אבסטרקט באדום. תאווה לעיניים הקרניבוריות. המסעדה משובחת גם בצד המנות האחרונות ומציעה מגוון מתוקים כמו טרטופו (שזה בעצם פרפה שוקולד) ופרפה נוטלה כמו גם דברים אחרים שלא טעמנו. בסך הכל, בשביל ארוחה בחינם, היה כיף כיף כיף. מה שכן, רק אני שם לב שהשם של המסעדה קרוב נורא ל"לה קוזינה"?

לסיכום, היה כיף וכיף שהיה. עכשיו צריך כמה ימי חופש לנוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.