ביבר על כוהול: פסטיבל האוכל והאלכוהול של הרצליה

אחרי פסטיבל הטעימות של יפו, פסטיבל הבוז'ולה החצי שנתי של מסעדות נחלת בנימין, טעם העיר של ת"א, עיר הבירה בגן צ'רלס קלור ופסטיבל האלכוהול במתחם רידינג (יסלחו לי כל אותם הפסטיבלים אשר שכחתי) ×”×’×™×¢ גם תורה של הרצליה להצטרף לחגיגה. לפני כשבועיים קבלתי הפעם הראשונה את האימייל על פסטיבל האלכוהול והאוכל של הרצליה. אני חייב להודות שאישית, אני לא מאמין לאף מילה שכתובה באימיילים – לא לכל מכתבי השרשרת קורעי הלב (ותודה לחנן כהן שבודק אותם) לא לכל ×”"עובדות" שאנשים ממציאים, וכמובן – לא לאף מסע פרסום. למזלי, שבועיים של עקשות הובילו למציאת אישור לפרסום באתר של rest, וכך מצאתי את עצמי אתמול פוסע ברחובות הרצליה כבר בערב הראשון של הפסטיבל, מנסה להביא לכם, קוראיי הנאמנים, את כל העובדות המוצקות.

אם כן, נתחיל בעובדות עצמן. עשר מסעדות יוקרה בהרצליה חיפשו דרך להרוויח עוד יותר כסף, ועלו על הרעיון המקורי להפליא – פסטיבל של עשרה ימים (עד שבת הבאה) שבהם כל מסעדה תציע לפחות מנת אוכל אחת ב- 25 ש"×—, ומגוון קוקטיילים ומשקאות ב- 14 ש"×— כל יום מהשעה 23:00. קצת פרסום ויחסי ציבור, בעיקר באמצעות האינטרנט, והפסטיבל כבר מתחיל. למען האמת, אתמול קיבלו שותפיי לסיור המסעדות ואני את ההרגשה ×›×™ מדובר בפסטיבל סודי, שרק אם שאלנו את המלצרית הנכונה בעיתוי הנכון, קבלנו את ההסבר על המנות המשתתפות במבצע, אבל אנחנו חייבים לתת צ'אנס נוסף להרצה, בסה"×› כן נחתנו על המקומות כבר ביום הראשון של האירוע.

שותפיי ואני התחלנו את הסיור, שבשל המרחק המעצבן בין המסעדות חייב להתבצע ברכב, במסעדת Sebastian, שנראתה ×›"×› תוססת ומלאת חיים לעומת המסעדה שממול – Ocean, הבחירה הראשונה שלנו. ל-Sebastian עיצוב אמריקאי טיפוסי, שמשרה אווירה של מסיבת סיום קולג' בבר השכונתי – מסעדה גדולה, מקושטת בשלטים ובבמותגים של המקום, מוסיקה קצבית, המון מלצרים, בר רחב עם קיר תצוגה של מאות בקבוקי יין, וכו'. כאן המנה המוזלת היתה רול טורטיה של פרגית, עם ממרחק קישואים, חציל וגרגיר נחלים, אבל גם שאר המנות בתפריט הלילה היו סביב טווח המחירים שבין 25 ל- 40 שקלים. דווקא האלכוהול כאן שיחק לטובה- קוקטיילים מרעננים, טעימים ומקושטים. אנחנו הזמנו את ×”"דייזי" (סמירנוף פטל, גרגרי רימון וליים) שהיה מלא בגרגרי פטל ואוכמניות, ואת ×”- "Big Apple" (סמירנוף תפוח וליים) שהיה מקושט בפלחי לימון ותפוח מבעד לשכה עבה של קרח מרוסק – שניהם קוקטיילים מומלצים מאוד.

מכשהרגשנו שמצינו מסעדה אחת נסינו לעבור הלאה למסעדה/בר Lavan, ששווה ביקור חוזר בכל פעם רק בזכות העיצוב המרשים שלה. למעשה, Lavan היא העתק של המסעדה/בר SupperClub, שהחלה באמסטרדם ומאז פתחה סניפים בערים מדהימות נוספות בעולם (רומא, סן פרנסיסקו, ועוד), אך כנראה שהרצליה לא נכללת בהגדרה זו, ולכן נאלצנו להסתפק בדגם המוקטן. מדובר במסעדת שתי קומות בעיצוב הייטקי חדשני שהגוון השולט בו הוא, איך לא, הלבן. הקוטמה התחתונה כוללת בר המוקף בשולחנות אכילה, והקומה העליונה היא מרפסת המשקיפה מטה, שכוללת רק מזרונים לבנים, ומדי פעם, גם מסז'יסט תורן. אף על פי שכבר שמעתי לא פעם שהאוכל והשתיה ב- Lavan מעולים, לפסטיבל הם החליטו להציע רק מנת אוכל אחת (רול דגי ים קריספי) וקוקטייל אחד, משהו לא מעניין על בסיס משמש או שזיפים, שאפילו לא שווה אזכור.

מאוד מהר עזבנו את Lavan לטובת הבאה בתור, הפעם אגאדיר, שכולנו מכירים ואוהבים (למעט הצמחוניים שביננו, אבל אף אחד לא מושלם). הסניף ההרצליאני נחמד, מבפנים נראה כמו בית כנסת משוחזר, ובחוץ סתמי כמו מסעדה מזרחית. המנה המיוחדת לפסטיבל היא ההמוברגר הקטן שלהם, ג'וניור, שהוזל לעשרה ימים בארבעה שקלים שלמים. דווקא מאגאדיר ניתן היה לצפות ליותר. גם כאן הקוקטיילים היו המציאה האמיתית. אנחנו טעמנו את ה"רמזוטי אפל ניס" (רמזוטי, שנפס תפוח, סאוור) שהיה מעולה, ואת המרטיני דבש, שהיה סתמי (הדבש שוקע, המיץ לימון צף, מה הרווחנו בזה?).

רצינו עוד להמשיך למקס ברנר, שלכבוד הפסטיבל מציע את מנת הארטיק המצויינת (ארטיק וניל שטובלים בקערת שוקולד חם, ובתוספת לבחירה כמו ופל שוקולד, שברי מרנג או קראנצ' קרמל) וקוקטיילים על בסיס שוקולד, אך מצב המקום היה הדדי- לנו לא היה מקום בבטן, ולבית השוקולד, עם או בלי קשר לפסטיבל, לא היה מקום לאכלס אותנו. עוד משתתפות בפסטיבל מסעדת קולומבוס, שמציעה טעימת ספריבס בברביקיו ושלושה קוקטיילים (קוסמופוליטן, רוסי לבן, ופופיק שעיר); מסעדת חסילון, שמגישה שרימפס טמפורה בבננה ותמרים, יחד עם שוט ייגר, שוט וודקה, אפל-מרטיני וקוסמופוליטן; בורגוס, שמציעה רול עוף במילוי אבוקדו, צ'ייסר ג'יימסון, אפל-מרטיני, דקירי ליצ'י וקיפרייניה קיווי או אגס; קפה מצדה שמגישה נתחי פרגיות וסינטה ברוטב קלבדוס וצ'ילי עם שוט רמזוטי והקוקטיילים "black mamba" (וודקה, קוואנטרו, מנגו ופסיפלורה), "ג'רי מגווייר" (טקילה, קוואנטרו, אננס ונענע),ו"סמיגול" (שנפס אפרסק, פירות יער ומנגו); ואחרונה, Medzzo, שמציעה קבבונים עם ירקות בטחינה, לצד קוקטיילי הבית.

לסיכום היום הראשון של הפסטיבל ניתן לומר ×›×™ הרעיון נחמד אבל היישום לוקה בחסר. מלצרים מבולבלים שגם כך גורמים לנו להפגע משירות איטי, שלא מודעים לפרטי המבצע, וכמובן לא מנדבים אותו אלא רק לשואל. המנות ברובן לא מיוחדות, אלא רק הוזלה בכמה שקלים של מנות אחרות שגם כך נמצאות בתפריט. בניגוד לפסטיבלים האחרים, המקומות לא הומי צעירים, אלא מאוכלסים בדיוק כבימים אחרים. לא רעיון הפסטיבל הוא לגרור כמה שיותר אנשים, שיכירו את המסעדות? כדאי ליוצרי הפסטיבל לקחת דוגמא מהפסטיבלים ×”×›"×› מוצלחים שנערכים בכל סתיו ואביב בנחלת בנימין. בפרסום המוצלח, המיתוג והשיווק, החל בתפריטים האישיים של כל מסעדה וכלה בכוסות המשותפות שנודדות עם הסועדים. עם זאת, ואולי דווקא בגלל ×–×”, אוהבי הקוקטיילים – רוצו בהמוניכם. מבחר ×›"×› מגוון של קוקטיילים ב- 14 שקלים בלבד הוא נדיר ומשובח, וחבל לפספס אותו, לפני שמצטברים התורים בחוץ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.