לטאת האמבט: באדנהיים 1939

בשנת 1939 מתכנסים נופשים רבים, כולם יהודים, בעיירת הנופש "באדנהיים" ומתארגנים לקראת פסטיבל אמנותי-מוזיקלי שנתי בהפקתו של האמרגן ד"ר פפנהיים. במהלך הימים שלפני הפסטיבל, כמו גם במהלך הפסטיבל עצמו, מתרחשים אירועים שונים שאנחנו בידיעתנו את ההסטוריה יודעים לפרש היטב אך אותם נופשים, באופטימיות מרגיזה, לא מבינים את המתרחש מול עיניהם ולהם עצמם – גם לא כאשר מסתיים הפסטיבל ולתחנת הרכבת מגיעים קרונות למשא בהמות ולא בני אדם. גם אז מתעקש הד"ר פפנהיים לומר ש"אם הקרונות כל כך מלוכלכים, הדרך בוודאי אינה ארוכה".
ההצגה באדנהיים 1939 מועלית בימים אלו בתאטרון הקאמרי והיא מבוססת על הספר הנושא אותו שם מאת אהרון אפלפלד. אני לא יודע אם המילה "הצגה" היא המתאימה כאן שכן הספר לא מעובד לבמה בפורמט הרגיל של הצגה עם שחקנים המנהלים ביניהם דיאלוגים או מונולוגים. למעשה מדובר באירוע בימתי הכולל משחק, קונצרט ומחול. על הבמה ממוקמת תזמורת חיה והסיפור כולו מסופר על ידי דמות "המספר" (בגילומו של עודד תאומי) שעומדת כצופה מן הצד ומדווחת באופן כמעט אובייקטיבי על הדברים. תוך כדי שהטקסט הסיפורי נפרש למולנו המילים מקבלות המחזה בימתית על ידי הלהקה שמשחקת/רוקדת את הדברים לצלילי המוזיקה החיה והמרגשת פרי עטו ובניצוחו של גיל שוחט.
התוצאה היא חוויה כמעט משכרת של מוזיקה ותנועה שמזקקות את הטקסט הסיפורי לכדי תמונות שלא מתפשרות עם האמת שממנה מתעלמות הדמויות. לדוגמה ישנה התמונה שבה הנופשים צובאים על הקונדיטוריה ובטירוף כמעט זוללים קצפת מכל הבא ליד, נוגסים בה ומורחים אותה על עצמם עד אשר הם לבנים מכף רגל ועד ראש. התמונה מסתיימת כשהם עומדים בשורה ובוהים אל הקהל, על פניהם מבטים מעט המומים מעט מיואשים, והם נראים כרוחות רפאים.

או למשל הגעתו של "הינוקא", ילד הפלא, לפסטיבל והשיר שהוא שר באחד הערבים – שיר שהוא למעשה ×§×™× ×” עצובה כל כך שמושרת אל אותם נופשים שבעוד ימים מספר כבר לא יהיו שם.

את ההצגה ביימו יחד מיכה לבינסון ועמרי ניצן ויש לציין גם את העבודה המדהימה שנעשתה על ידי עידית הרמן שביימה את התנועה), רות דר שעיצבה את התלבושות וגם את התפאורה היפהפייה של היערות בהן שוכנת העיירה, תפאורה שמועצמת בזכות עבודת התאורה הבאמת באמת מרשימה שעשתה קרן גרנק.

בשעה אחת בלבד, זה אורכה, ההצגה "באדנהיים 1939" מצליחה להעביר את תחושת העיוורון שכל כך ידועה בכינוי "כצאן לטבח" עד שאתה כמעט רוצה לקום מכסאך באולם ולצעוק אליהם שיבינו כבר מה קורה. אבל אתה לא יכול, גם לא כאשר בסופו של דבר הם מתכוננים לנסיעה הביתה, ונכנסים לקרונות המשא "כגרגרים לתוך משפך" ומובלים משם בדרכם האחרונה. אבל גם אז, המוזיקה ממשיכה לנגן.

תגובה אחת בנושא “לטאת האמבט: באדנהיים 1939

  1. ראיתי את באדנהיים 1939 וגם אני הוקסמתי מהיצירה
    כמו שאתה רצית לקום מכסאך ולצעוק להם שיבינו כבר, אבא אמר לי:
    "באדנהיים זה כאן" ואנחנו לא מבינים.
    נראה לי שלא במקרה ההפקה יצאה עכשיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.