×וטובוס בוקר. דוחק ורי×ות קורסות.
× ×©×›×ª×™ ×גס. השפה ×”×ª×—×ª×•× ×” שלי מדממת.
התחלה של ×™×•× ×רוך, ×ž×œ× ×‘×ž×‘×—× ×™× ×§×˜× ×™× ×§×˜× ×™×.
ויופי. יופי × ×©×™ מזדמן.
מוכר וכל כך מפתיע
בכל ×¤×¢× ×ž×—×“×©.
מבודד עצמו ומשתלב בסביבה הכעורה הזו.
יופי ×©×™×™×¢×œ× ×ž×¢×™× ×™ בעוד עשר דקות בדיוק
מבלי לדעת ×›×™ ×× ×™ יושב פה. רחוק קרוב
×•× ×¤×¢× ×œ×¨×’×¢ חולף.
מבלי שתדע שעכשיו עליה ×× ×™ כותב.
לט×ת ×”×מבט
×ž×§×¡×™× ×•×ž×¨×’×©
פשוט עושה לי עור ברווז כל ×¤×¢× ×©×× ×™ קור×ת ×ת ×–×” (ו×× ×™ קור×ת ×ת ×–×” הרבה…)