לטאה רגעית: יופי באמצע החיים

אוטובוס בוקר. דוחק וריאות קורסות.
נשכתי אגס. השפה התחתונה שלי מדממת.
התחלה של יום ארוך, מלא במבחנים קטנים קטנים.
ויופי. יופי נשי מזדמן.
מוכר וכל כך מפתיע
בכל פעם מחדש.
מבודד עצמו ומשתלב בסביבה הכעורה הזו.
יופי שייעלם מעיני בעוד עשר דקות בדיוק
מבלי לדעת כי אני יושב פה. רחוק קרוב
ונפעם לרגע חולף.
מבלי שתדע שעכשיו עליה אני כותב.

2 תגובות בנושא “לטאה רגעית: יופי באמצע החיים

  1. פשוט עושה לי עור ברווז כל פעם שאני קוראת את ×–×” (ואני קוראת את ×–×” הרבה…)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.