לטאת האמבט: אהוד בנאי והפליטים

I spend money with reckless abandon. Last month I blew $5000 at a reincarnation. I got to thinking, what the hell, you only live once! – Ronnie Shakes

שלומות!
אז מה היה לנו השבוע? לטאה אחת שעשתה קאמבק והרבה קוראים שהחליטו להגיב. יפה, זה אומר שאתם באמת קוראים את הטקסט. עלו והצליחו!

והפעם, בקטנה. פינת "אלבומים שניקח לאי בודד".
שבת שלום! אולי נתראה בפסח.

אהוד בנאי והפליטים

אלוהים יודע מה גרם לי לבחור דווקא את האלבום הזה. עמדתי לי ב"דיסק סנטר" וחיפשתי משהו מעניין ואז העיניים נפלו על הדיסק הזה. עטיפה פשוטה, "אהוד בנאי והפליטים", כתוב ליד ציור מופשט משהו של פנים. הרמתי את הדיסק מהכן והפכתי, לקרוא את רשימת השירים. עד אז לא הכרתי את אהוד בנאי מעבר למה ששידרו פה ושם ברדיו. ברשימת השירים הופיעו כמה שמות שהיו מוכרים לי. עיר מקלט, זמנך עבר. במרכז התנוססה תמונה של בנאי עם להקתו. הוא נראה צעיר בתמונה, יחסית להיום. נראה כמו פקיד בנק חנון שמחזיק גיטרה הגדולה על מידותיו. אמרתי לעצמי למה לא? ניקח.
כמה שלא ידעתי איזו דלת אני פותח.

תמיד כשאני קונה דיסק חדש, יש לי טקס קבוע של האזנה ראשונה. אני משתדל לעשות את זה במקום שקט, כשיש לי זמן להקשיב. תוך כדי ההאזנה אני מעיין בחוברת המצורפת, במילות השירים, בתמונות, ברשימות המשתתפים והתודות. אני אוהב להרגיש את תהליך היצירה של האלבום. דווקא הפעם נכונה לי אכזבה קטנה. חוברת המילים הייתה פשוט זו, חוברת מילים. העמוד הראשון הכיל קרדיטים יבשים, ואחריו הודפסו מילות השירים בזה אחר זה, ללא שום קשקושים ומניפולציות גרפיות. שחור על גבי לבן, כאילו מבקש האמן לומר שזה העניין. זה מה שהוא בא לומר, זה ולא אחר. את הטקסט הצפוף עיטרו ציורים קטנים, גם הם בשחור-לבן. ציורים מופשטים עוד יותר מזה שעל העטיפה הקדמית. ספק ציור של עין, אולי סקיצה של נוף.

עטיפת האלבום

אהוד בנאי נולד בירושלים בשנת 1953. "אהוד בנאי והפליטים" הוא אלבומו הראשון ויצא בשנת 1987. חישוב מהיר – הוא היה אז בן 34, גיל יחסית מבוגר בשביל להוציא אלבום ראשון. איפה הוא היה עד אז? מוטב לשאול אולי איפה לא. עם סיום שירותו הצבאי נסע בנאי לטיול נדודים באירופה. הוא התחיל לנגן בגיטרה כשהיה חייל, ובגיל צעיר חשב שלעולם לא יעסוק במוזיקה. כשהגיע חסר פרוטה ללונדון התגורר בבית נטוש וניסה להתפרנס מנגינה ושירה ברכבת התחתית בלונדון. העיסוק הזה שכנע אותו שזה מה שהוא רוצה לעשות בחיים. כשחזר לארץ ניסה ליצור מוזיקה ונטל חלק בהרכבים שונים, אולם חברות התקליטים לא התעניינו. בשנת 1983 הקליט באופן עצמאי את הסינגל הראשון, "א יידישע רסטהמאן". אולם הפריצה הגדולה שחיכה לה הגיעה כשהקליט את השיר "עיר מקלט", ב-1985.
כאמור, שנתיים לאחר מכן יצא "אהוד בנאי והפליטים". והשאר הסטוריה. האלבום הזה, לדעתי ולדעת רבים אחרים, הוא מהחשובים והמוצלחים בהסטוריה הקצרה של המוזיקה הישראלית. כאלבום ביכורים הוא מרתק ממש. בנאי הפגין בו כשרון גדול, בכתיבת המילים ומנגינה כאחד. המוזיקה שבו משלבת טעמים ממקומות שונים. אם זה הרוק של "זמנך עבר", או אולי המנגינה הסבוכה והמסתלסלת של "מלנכולי". בנאי מזמין אותנו בחום למסע מפותל שלוקח אותנו אל מקומות שקרובים אלינו כל כך אבל אנחנו לא טורחים לבקר בהם. השביל שלו עובר בין ערי נמל רחוקות, מתפתל בואדיות, זורם דרך הים ומתנקז בעוצמה לתוכנו, גם אם לא נרצה בכך.
אחת הסגולות של האלבום היא הרלוונטיות שלו. היום כמו לפני 17 שנים. במקומות מסוימים הוא מעין כתב אישום. "עבודה שחורה" למשל, מתאר את העלייה האתיופית, ואת היחס המזלזל שזכתה לה בארץ. "האחים ×›×”×™ העור יחפים בצד הדרך / מוליכים את עלבונם ברגל העיר / הם עומדים מול הבנין, הם עומדים מול לב של אבן / מחכים שתיפתח הדלת מבפנים." ואי אפשר שלא לחשוב על פרשת תרומות הדם האתיופיות שנזרקו לפח לפני שנים. שלא לדבר על השיר "ערבב את הטיח", שעוסק בפועל ערבי שבא לעבוד בתל אביב ומוכיח לנו שכלום, כלום לא השתנה. הפועלים אותם פועלים, רק הלאום שלהם השתנה. ומה עם "עגל הזהב"? אחד השירים האהובים עליי באלבום, הוא מתאר את פרשת עגל הזהב ביציאת מצריים: "אין מי שיכה על סלע / מי ייתן כיוון / באפילה כאן נלחמים על כל פירור / סביב עגל הזהב… הם יוצאים במחול טירוף / ושוכחים את עצמם / רוקדים סביב עגל הזהב". כוכב נולד?

מלבד שירי מחאה האלבום מכיל שירים אישיים יותר, ואלו לדעתי היפים ביותר (לדעתי הכוח האמיתי שביצירתו של בנאי טמון במקומות האישיים שלו). "זמנך עבר", "ממשיך לנסוע", "מלנכולי" ו"פועל במה", כולם עוסקים במסע זה או אחר. בזמן, בעולם, בכל דבר. גם צמד השירים שכבר יצאו לרדיו לפני יציאת האלבום נכנסו אליו, בעיבוד מחודש. אלו הם "עיר מקלט" (עם סולו הגיטרה של יוסי אלפנט ז"ל, שגם הפיק מוזיקלית את האלבום) ו"עגל הזהב" שהזכרתי קודם לכן.

אהוד בנאי הוא אחד היוצרים החשובים והמרתקים בעיניי שעובדים היום בארץ. בים של מוזיפלקטיות אני חושב שאמן ששנים שומר על טון ייחודי משלו מחד אך מתחדש כל הזמן מאידך הוא אמן אמיתי. באלבומו הראשון בנאי יצר את ניצני היצירה שלו. שעטנז מקסים של צלילים שונים כל כך שכמו נאספים אחרי רועה צאן (וכן, בנאי גם היה רועה צאן בעברו). כשכל הצלילים נארגים אלו באלו הם יוצרים מרבד קסמים שלוקח את המאזין שרק ירצה בכך למקומות רחוקים, קרובים כל כך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.