היום (יום ב') התפרסמה בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" הידיעה שלפיה המשטרה (דרך המשרד לבטחון פנים) ביקשה לדחות את יישומו של החוק המחייב תיעוד מצולם של חקירות. הדחייה אושרה על ידי ועדת חוקה, חוק ומשפט. בקצרה, מדובר בחוק המחייב את המשטרה לצלם בוידאו כל חקירת עבירה בעלת עונש פוטנציאלי של 10 שנים ויותר. כיום מתעדים בצורה זאת רק חקירות רצח – מה שאומר שהמון חקירות כגון הריגה או שידול לרצח וכו' לא מתועדות.
בגלל העובדה שחקירות הן למעשה דיון בין שני צדדים אנושיים למדי, לא צריך להסביר את החשיבות של התיעוד האובייקטיבי ביותר. אבל המשטרה משום מה לא מתלהבת מהרעיון. הטיעון העיקרי שלה הוא כמובן כלכלי – הטענה שהתוכנית תדרוש תקציב גדול מאוד למימושה (לצורך הכנת הציוד המתאים ולאח רמכן לתחזוקה שוטפת). הגיוני. אבל אם המצב היום הוא שנערכים משפטים רבים על פרשנויות של פרוטוקול כתוב בשאלת האם הנאשם אמר "לא עשיתי…" לעומת "לא. עשיתי…" – יש הרבה חסכון בכך שמשפטים מהסוג ×”×–×” לא יהיו נחוצים יותר.
אך הטיעון הכלכלי השני שהועלה הוא זה שלשמו אני כותב את כל זאת ובזכותו זכה הקטע לכותרת שקיבל. בדיון שנערך בועדת חוקה, חוק ומשפט בנושא הדחייה המבוקשת על ידי המשטרה העלתה נציגת משרד האוצר טענה שאם יתחילו לצלם את כל החקירות יגדלו הפניות למח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) בנושא תלונות על אלימות שוטרים – מה שאומר שיהיה צורך להגדיל את תקציבה מח"ש.
אני חוזר: הטענה נגד צילום חקירות היא שצילום חקירות יגדיל את התלונות למח"ש בדבר אלימות שוטרים.
מעניין, האם אין בכך כמעט הודאה שאלימות שוטרים היא דבר שבשגרה בתוך חדרי החקירות?
ואם יורשה לי לצטט את תגובתה המדויקת לטענה הנ"ל של נציגת האגודה לזכויות האזרח באותו דיון: "מה יכול להיות נימוק יותר חזק להחלת החוק באופן מיידי מאשר הנימוק שיהיו יותר תלונות למח"ש?"

אכן הגיון בריא מצד נציגת משרד האוצר. עובדה שהחלת החוק אכן נדחתה.