×× ×™ ×ž×ª× ×¦×œ מר×ש על מצב-הרוח של הפוסט ×”×–×”.
×–×” מוזר לי לכתוב על מות ××“× ×©×× ×™ ספק מכיר ספק ×œ× ×ž×›×™×¨. חברה טובה של הוריי × ×¤×˜×¨×” במוצ××™ שבת מסרטן מהיר כל כך שזה מפחיד. עוד ×œ× ×”×¡×¤×§×ª×™ לומר יעקב ×בולעפיה… וזהו.
×ž×©×•× ×ž×”, ×× ×™ ×œ× ×™×›×•×œ ×©×œ× ×œ×”×¨×’×™×© סוג-של ×ובדן. ×× ×™ ×ומר ×ž×©×•× ×ž×” מכיוון שמצד ×חד ×”×™× ×—×‘×¨×” טובה של הוריי וככז×ת ×”×™× ×ž×›×™×¨×” ×ותי ×ולי מגיל ×פס. ובטוח ש×× ×™ פגשתי ×ותה ×œ× ×¤×¢×. מצד ×©× ×™, ×× ×™ ×œ× ×ž×¨×’×™×© כמי שמכיר ×ותה. קשה לי ×פילו להזכר ×יך ×”×™× × ×¨×ית.
×ך ×›×מור, בכל ×–×ת ×× ×™ חש ×ת ×”×ובדן. ×ולי ×× ×™ משקף ×ת התחושות של ×”×”×•×¨×™× ×©×œ×™ שבטח ×ž×¨×’×™×©×™× ×ת ×–×” ב×מת. ×ו ש×× ×™ ×¡×ª× ×‘×”×œ× ×ž×”×¤×ª×ומיות ×”×œ× ×›×œ כך פת×ומית של הדברי×. ×× ×™ חושב ×©×œ× ×¢×‘×¨×• ×—×•×“×©×™×™× ×ž××– שמעתי לר××©×•× ×” על מחלתה ולפתע ××™× × ×”.
ב×לבומו המצוין "עוד סיפור" שר ×™×•× ×™ רכטר ×ת מילותיו של ××‘×¨×”× ×—×œ×¤×™: "לעצור ×¢×™× ×™ הלב בעוד הכל הכל ×§×™×™×" (מתוך השיר "ולמות" ×©×—×•×ª× ×ת ×”×לבו×. ×פשר להקשיב לשיר ×›×ן). בן ××“× × ×’×ž×¨. ×¢×•×œ× ×¡×•×‘×‘.
×•×œ× ×©×–×” ×מור להפתיע. ×× ×©×™× × ×’×ž×¨×™× ×ž×¡×‘×™×‘ כל הזמן ×•×‘×ž×“×™× ×” ×©×œ× ×• ×–×” ×’× ×§×•×¨×” בהפתעה. דיברת ×¢× ×—×‘×¨ שלך בטלפון וחצי שעה ×חר כך ×”×•× × ×”×¨×’ בת××•× ×ª דרכי×, בהתקפה על מוצב ×ו מה ל×. דן תורן כתב, "×× ×©×™× × ×’×ž×¨×™× ×‘×¨×’×¢ ×חד, ×ימפריות × ×•×¤×œ×•×ª ל×ט".
הטקסט ×”×–×” ××™× × ×• מהסוג שמדבר על המת. זהו ×œ× ×”×¡×¤×“ מכיוון ש×ין ביכולתי להספיד ×ותה. זהו טקסט שלי ועלי (ובעצ×, ××™×–×” ××™× × ×•?). ×ולי ×× ×™ עצמי עומד מופתע למול התגובה שלי למוות ×”×–×”. הרי ×”×ובדן ××™× × ×• ×ישי שלי, ובכל ×–×ת הצלחתי ×œ×”×›× ×¡ ל××™×–×” מצב-רוח של ×בל בזעיר ×× ×¤×™×Ÿ.
יש משהו מרושע במוות ×©×ž×ª×’× ×‘ עליך ×›×›×”. יש משהו סתמי כל כך ב××“× ×©×ž×ª×›× ×Ÿ ×œ× ×¡×•×¢ בקיץ ×œ× ×•×¤×© ב×ירופה, ×ו תוהה מתי בתו הבכורה ×ª×‘×™× ×œ×• × ×›×“ ר×שון, וכמה שבועות ×חר כך ×ž×•×¨×™×“×™× ×ותו לקבורה. ×œ× ×¢×•×“ ×ª×•×›× ×™×•×ª. ×œ× ×¢×•×“ חלומות. ועכשיו העצב, ותהליך ×”×בל המפורס×. ו×חר כך? ×חר כך הזכרון. ×בל הזכרון ×”×•× ×צל ×”×× ×©×™× ×©×ž×¡×‘×™×‘, ×•×’× ×”× ×™×ž×©×™×›×• הל××” ×•×’× ×”×, מה לעשות, יימוגו בסופו של יו×. וכך בכל העול×, מדי שעה, ××“× ×‘× ×•××“× ×”×•×œ×š.
×× ×™ ×œ× ×ž×›×™×¨ טקסט מדויק יותר על הסתמיות של הרגע בו × ×›×‘×” ××“× ×ž×שר השיר ×”×‘× ×©×œ ×—× ×•×š לוין:
ספטמבר, סתיו
ערב שקט
עלה × ×•×©×¨
×¡×™× ×™ מת
×œ×¤× ×™ שלוש ×©× ×™×, במסגרת ×¡×“× ×ית, כתבתי ×ת הסיפור הב×. ×× ×™×© לי טקסט משלי שמדבר על ההליכה הל××” ועל הדעיכה – ×–×” הטקסט ×”×–×”. הסיטו×ציה ××ž× × ×©×•× ×” למדי, ×ך ×’× ×“×•×ž×” למדי.
מוקדש לתמי ז"ל, ולמשפחתה שזוכרת.
×ž×™×œ×™× ××—×¨×•× ×•×ª
×‘×ž×§×•× ×‘×• ×ת שוכבת, ייש×ר רק ×וויר. ×× ×™ עוד ××”×™×” ×›×ן, × ××—×– ב×וויר. ו×ת ××™× ×š.
× ×ž×•×’×ª ××™ ×©× ×‘×™×Ÿ שלוש ל×רבע ×œ×¤× ×•×ª בוקר, יש הקור××™× ×œ×›×š ×ישון ליל. ×ולי ×מת ×”×™× ×©×‘× ×ישון קטן ב×מצע הליל ולקח ×ותך ×יתו ×œ×¢×•×œ× ×”×”×•× ×©××•×ž×¨×™× ×¢×œ×™×• שכולו טוב.
×›×©× ×›× ×¡×ª×™ לחדרך בבוקר פתחתי ×ת החלון על ×ž× ×ª לתת ל×וויר לחלחל ×¤× ×™×ž×” ולגרש ×ת ×ž×—× ×§ הליל. ×”×ª×‘×•× × ×ª×™ ×‘×¤× ×™×™×š שעה ×רוכה. ×¤× ×™× ×ž×§×•×ž×˜×•×ª, עורן הלבן מדי ×ž× ×¡×” להימתח על עצמות ×œ×—×™×™× ×’×‘×•×”×•×ª וג×ות שבעבר לכדו ×¢×™× ×™×”× ×©×œ ×’×‘×¨×™× ×¨×‘×™×. כובד ×”×©× ×™× ×”×ª×™×© ×ת העור וחרש בו תעלות רבות. חלקן ×רוכות, × ×¤×¢×¨×•×ª במורד הלחיי×. חלקן קצרות, מעטרות ×ת העור שמעל שפתייך, ×ו ×ת ×¡×™×ž× ×™ הצחוק הישן ×‘×¢×™× ×™×™×š. ×× ×™ זוכר, כשעוד היית מסוגלת לבכות, ×יך היו דמעותייך × ×§×•×•×ª בזוויות ×”×¢×™× ×™×™× ×•×–×•×¨×ž×•×ª במורד התעלות ב×יטיות ×¡×‘×œ× ×™×ª עד ×שר × ×ª×œ×• ×‘×¡× ×˜×¨×š ×•× ×©×¨×• מטה.
ב×ותו בוקר ×›×©×”×ª×‘×•× × ×ª×™ בך היו ×¢×™× ×™×™×š עצומות ופיך פעור קמעה. ×”×©×¤×ª×™×™× ×”×“×§×•×ª מפושקות ב×ליפסה ×§×˜× ×” ולרגע × ×¨××” לי ×›×ילו ×ת מבקשת לומר דבר. כפות ידייך היו משולבות זו בזו על חזך במין ת×טרליות ××•×¤×™×™× ×™×ª לך. ×× ×™ בטוח ×©×ª×›× × ×ª ×ת ×–×” מר×ש. וד××™ הרגשת בליל ×ת הגעתו של ×”×ישון ×•×›×©×—×§× ×™×ª ×”×ž×ª×›×•× × ×ª ×œ×©×™× ×”×•×¤×¢×ª×” התיישרת, עטית מבט שלו ושילבת ידייך. ×× ×”×™×™×ª מודעת יותר ×ולי היית ×ומרת משפט ×חרון לחלל הריק. ×ž×™×œ×™× ××—×¨×•× ×•×ª.
×œ× ×”×™×™×ª×™ צריך לבדוק ×ת הדופק שלך. מבט חטוף הבהיר ש×ת ××™× × ×”. התיישבתי לידך וחשבתי ×יך ×–×” ×©×—×•×“×©×™× ×œ× ×¨×יתיך שלווה כל כך. סוף סוף ×œ× × ×¨×ית מוטרדת ×ו מבולבלת. ובעוד ×× ×™ ×ž×ª×‘×•× ×Ÿ בך החל עורך להמתח ×•×”×ª×ž×œ× ×¡×•×ž×§. שפתייך ×”×דימו וגדלו ×‘×©×¨× ×™×•×ª כמו ×‘×ª×ž×•× ×•×ª ×”×™×©× ×•×ª. ×¤× ×™×™×š השילו ×ת עורן הזקן ×•× ×’×œ×• ×œ×¤× ×™ בצעירותן היפה. ×•×¢×™× ×™×š, פקוחות, מחייכות. ×”×חת ירוקה ×•×”×©× ×™×™×” כחולה, מבלבלות ×ותי תמיד. לו ×ך יכולתי לבהות בהן שוב כמו ×©× ×”×’×ª×™ בילדותי.
×–×” זמן רב, ×ולי ×©× ×”, ש×× ×™ תוהה ×”×× ×ת כבר מתה. ×ת ××ž× × × ×©×ž×ª וישבת ×•×œ×¤×¢×ž×™× ×פילו תקשרת ×יתי. ×ך ×ת מזמן ×œ× ×ותה ×ישה שהכרתי. מוחך ×”×©×ª× ×” כל כך. ×ª×ž×•× ×•×ª ההדמייה שהר××” לי ד"ר רוזן הר×ו מוח מחורר, מרוקן. ×—×œ×§×™× ×©×œ×ž×™× × ×¢×œ×ž×• ו××™×ª× ×ולי ×”×–×›×¨×•× ×•×ª, המחשבות, הרגשות. ×ת. בשלושת ×”×—×•×“×©×™× ×”××—×¨×•× ×™× ×”×¤×¡×§×ª לזהות ×ותי. בכל בוקר ×¢×‘×¨× ×• יחד היכרות מחדש ×›×שר × ×›× ×¡×ª×™ לחדרך לר×ות ×יך עבר עלייך הליל. "מי ×תה? בחור צעיר ×‘× ×œ×‘×§×¨ ×ותי!", היית ×ומרת וסומק חלש ×”×™×” ×ž×ž×œ× ×œ×¨×’×¢ ×ת לובן ×¤× ×™×™×š. "×›× ×¨××” שעוד יש לי ×ת ×–×”."
כשהייתי מסביר לך ×‘×¢×“×™× ×•×ª שזה ×× ×™, ×‘× ×š הבכור, היית מצחקקת ופוטרת ×ותי במחי יד. "מה ×תה מדבר שטויות! ×™×¨×•× ×™ שלי בן תשע, ×œ× ×™×•×ª×¨."
בוקר ×חד ××£ × ×™×¡×™×ª ×œ×©×›× ×¢ ×ותי ×©×‘× ×š ירון ×”×•× ×‘×Ÿ ×©× ×” בלבד וה××ž× ×ª ש×× ×™ חבר לעבודה של בעלך. ×’× ×”×•× × ×¤×˜×¨, ××•×œ× ×©×›×—×ª.
בהתחלה × ×‘×”×œ×ª×™ מ×וד ב××•×ª× ×¨×’×¢×™× ×©×‘×”× ×œ× ×–×™×”×™×ª ×ותי. חשבתי ש×× ×מי ×œ× ×ž×–×”×” ×ותי, ×מי שמקרבה יצ×תי, מי ×× ×™ שיזהה ×ותי? מי יוכל להבטיח לי ש×× ×™ ×”×•× ×× ×™? מי יוכל להיות לי העוגן שהיית? לבסוף השלמתי ×¢× ×”×ž×—×œ×” ×•×œ×™×ž×™× ×ž×¦×תי × ×—×ž×” ב××•×ª× ×‘×§×¨×™×. שעשוע הבוקר ×”×–×” הפיח בך ×¨×’×¢×™× ×§×˜× ×™× ×©×œ שמחה ×©×‘×”× ×”×™×™×ª מוחמ×ת ×•×¤× ×™×™×š מחייכות. חלוף השעות הפיל ×ת ×¤× ×™×™×š כשמעמסת ×”×™×•× ×”×—×œ×” להכביד. היית קור×ת ל×× ×©×™× ×©×ž×–×ž×Ÿ ××™× × ×‘×™×Ÿ ×”×—×™×™×, בייחוד הורייך ו×חותך הגדולה. "×מ×, ×ת ×œ× ×–×•×›×¨×ª? ××‘× ×•××ž× ×©×œ×š × ×¤×˜×¨×•, בשיבה טובה, ×œ×¤× ×™ ×©× ×™× ×¨×‘×•×ª.", הייתי × ×לץ להזכיר לך. ו×ת היית ×ž×ª×‘×•× × ×ª בי בתדהמה ובכעס של ילדה ×§×˜× ×” שבטוחה ×©×ž×©×§×¨×™× ×œ×”. ×¤× ×™×™×š התכווצו ושפתייך השתרבבו בתוכחה כלפי חוץ, ×ž×–×›×™×¨×™× ×œ×™ ×ת צעירותך. ידך הגרומה לפתה ×ת ידי בכ×ב. "×תה שקרן! למה ×תה ×ומר לי ×“×‘×¨×™× ×›×לה? ×תה בכלל ×œ× × ×—×ž×“ כמו שחשבתי.", היית ×¨×•×˜× ×ª ומסיטה מבטך ×ž×ž× ×™ והל××”, ממ×× ×ª להקשיב. "×ª×¦× ×ž×›×ן!", היית ×ומרת. הייתי × ×©×ר בחדר, בידי עוד ×וחז ×ת הריח של גופך. ×”×ž×§×•× ×©×‘×• × ×’×¢×ª בי שורף. ל×חר מכן היית שוקעת לתוך המיטה ובוכה חרישית, ×ולי × ×–×›×¨×ª במצי×ות. ×œ×¤×¢×ž×™× ×‘×œ×™×œ×”, תחת ×©×ž×™×™× ×©×—×•×¨×™× ×”×™×™×ª×™ חוזר לחדרך, עומד מקופל בכ×ב, והייתי מרגיש כמי שחוזר לחפש ×ותך שוב, בתוך החשיכה.
×× ×©×™× ×”×™×• שו××œ×™× ×ותי מדוע ××™× × ×™ ×ž×›× ×™×¡ ×ותך למוסד, ×©× ×™×˜×¤×œ×• בך ויעזרו לך לה×ריך ימי×. לרוב ×œ× ×”×™×™×ª×™ ×¢×•× ×” לה×. וד××™ ×œ× ×”×™×• ×ž×‘×™× ×™× ×ותי. ×בל ×ת ×”×‘× ×ª ×ותי, ×× ×™ בטוח בכך. ×œ× ×”×™×™×ª×™ מוכן שיקשרו ×ותך למיטה ×ו ×œ×›×¡× ×’×œ×’×œ×™× ×‘×ž×©×š ×™×•× ×©×œ×. ×œ× ×”×™×™×ª×™ מוכן להעביר ×ותך ×ת ההשפלה שבטיפול הסיעודי ×”×”×•× ×©×‘×• היית מ×בדת ×ת פיסת ×”×× ×•×©×™×•×ª ×”××—×¨×•× ×” ×©× ×©×רה במוחך ×•× ×•×ª×¨×ª קליפה מיובשת. ×× ×™ זוכר ×ת ××‘× ×‘×ž×§×•× ×›×–×”, ×¢×™× ×™×• ריקות לגמרי, בקושי מודע ×œ×ž×§×•× ×©×‘×• ×”×•× × ×ž×¦×, וכשהיה מודע ×”×™×” בוכה ומבקש שיקחו ×ותו הביתה. ×× ×™ זוכר ×©×‘×™×§×¨× ×• ×ותו, כשעוד היית ברי××”, ו×ת השבעת ×ותי. "תשבע לי ×™×¨×•× ×™, תשבע לי ×©×œ×¢×•×œ× ×œ× ×ª×›× ×™×¡ ×ותי ×œ×ž×§×•× ×”×–×”. ×× ×™ מעדיפה למות ×ž×•×§×“× ×™×•×ª×¨ ובמיטה שלי בביתי, מ×שר לגמור ×‘×ž×§×•× ×›×–×”." ×מרת ×‘× ×—×™×©×•×ª ×›×–×ת, שפתייך קפוצות ומבהירות לי ש×ין ×ž×§×•× ×œ×•×™×›×•×—, ×•× ×לצתי להבטיח לך. ××™× × ×™ מצטער על כך, × ×”×¤×•×š הו×. ×× ×™ מברך על כל ×™×•× ×©×¢×‘×¨ וזכיתי לטפל בך ולשהות במחיצתך. הדבר הטוב היחיד ×©×™×¦× ×œ×™ מהמחלה ×”×–×ת ×”×•× ×©×–×›×™×ª×™ להכיר ×ותך כפי ×©×œ× ×”×›×¨×ª×™ מעול×. חולה ××ž× ×, מבולבלת ××ž× ×, ×ך ×× ×™ מ×מין ×©×‘×¨×’×¢×™× ×ž×¡×•×™×™×ž×™× ×–×›×™×ª×™ להכיר ×ת מי שהיית בילדותך, ×‘× ×¢×•×¨×™×™×š. שמעתי ממך ×¡×™×¤×•×¨×™× ×©×ž×¢×•×œ× ×œ× ×©×ž×¢×ª×™. ×ולי המצ×ת ×ות×, מי יודע? ו×× ×™ הייתי × ×©×¢×Ÿ על ×ž×™×œ×™× ×‘×וויר, ש×מרת ×ו לחשת. דרך מחלתך למדתי להכיר ×ת הילדה ×©×œ×™×ž×™× ×”×¤×›×” ל×מי. ××™× × ×™ חושב שיש הרבה ×‘× ×™× ×©×™×›×•×œ×™× ×œ×•×ž×¨ ×–×ת.
טוב, ×× ×™ יושב וכותב כבר שעה ×רוכה. ×›×¨×™×¡×˜×™× ×”, ×”×חות, תגיע בקרוב ו××– × ×¢×©×” ×ת כל ×”×¡×™×“×•×¨×™× ×”×“×¨×•×©×™×. ×× ×™ ×§× ×¢×›×©×™×•, להתר×ות ×מ×. ד"ש לכול×, במיוחד ל×ב×.
×יך ×תה מצליח לשקף כל כך ×ת התחושות שלך ×•×©×œ× ×•
×–×” ×ž×“×”×™× ×œ×”×¨×’×™×© כל כך עמוק
×ין בכלל יופי במות, הכל כל כך עצוב, ×בל ×תה הצלחת להביע ×ת היופי ש תמי
תודה על הריגוש החזק
חברה של תמי