אז מה היה לנו בשבוע האחרון?
נשיא אחד שהביא על עצמו פרשיית הטרדה מינית (שעוד עלולה להפוך להאשמת אינוס) ואשר על פי בדיקת הפוליגרף שנערכה למתלוננת (למרות שזו אינה קבילה בבית משפט) כפה על המתלוננת קיום יחסי מין תחת איומים.
רמטכ"ל אחד שמיד עם פרוץ הלחימה מכר את תיק השקעותיו.
צחי הנגבי אחד שנגדו הוגש כתב אישום על פרשת המינויים הפוליטיים.
שר משפטים אחד שמואשם בהטרדה מינית ולזכותו ייאמר שהיה מספיק הגון לפחות כדי להתפטר מתפקידו (לא שזה מכפר על מעשיו, אם אכן ביצע אותם).
והיה עוד סיפור אחד שלהפתעתי הרבה נדחק לסדר גודל של ידיעה קטנה בעיתון. נכון, זה היה עוד לפני הפסקת האש – אבל לעניות דעתי מדובר בפרשה אמנם קטנה אך חמורה לא פחות מנשיא מטריד מינית או משר משפטים מטריד מינית. ומכיוון שהסיפור נדחק כל כך לצד, אני מרגיש צורך לספר אותו שוב לטובת אלו מכם שלא יודעים על מה אני מדבר. מעשה שהיה כך היה:
באחד מן הימים הבחינה ניידת משטרה במכונית הנוסעת בצורה פרועה ומסוכנת על כביש 443, לכיוון כביש מספר 1. המכונית נסעה במהירות גבוהה, ביצעה עקיפות מסוכנות ובאופן כללי סיכנה את עצמה ואת המכוניות בסביבתה. ניידת המשטרה פתחה במרדף אחרי המכונית הפרועה והשוטרים קראו לנהג לעצור בצד. אולם, הנהג בחר להתעלם מקריאתם ולהמשיך בנסיעה. המרדף נמשך והשוטרים כמובן דיווחו על הנעשה למפקדתם. כשנהג המכונית הסוררת המשיך להתעלם מקריאות השוטרים, התעורר חשש שאולי מדובר במחבל העושה דרכו לתל אביב והמשטרה החלה לפרוס מחסומים כדי לתפוס את המכונית. וכאילו לא די בזאת, השוטרים שביצעו את המרדף זכו לכזו התעלמות גורפת מאותו נהג מתפרע עד שחשבו לפתוח עליו באש.
ברם אולם, לפתע התברר להם שמדובר במכונית של לא אחר מהשר שאול מופז, הלא הוא שר התחבורה (!!!!). ברגע שגילו זאת, נפסק המרדף, בוטלו המחסומים והוחזרה ניצרת הנשק למקומה ונהגו של שאול מופז הורשה להמשיך בנהיגתו שלפתע כנראה לא הייתה כה מסוכנת – שהרי הוא תחת פיקוחו של השר לענייני תחבורה.
זהו, זה הסיפור וזה גם סופו. כאמור, זה נדחק לידיעה קטנה בעיתון ולא ראיתי לזה זכר במהדורות החדשות (אם כי אני מודה שלא חיפשתי). אז נכון, זה לא נשיא מטריד, זה לא שר משפטים שעובר על החוק. אבל כן, זה שר התחבורה – להזכירכם, האדם שמופקד בין השאר על דאגה לשלום הציבור בדרכים ועל המלחמה בתאונות הדרכים – שנותן דוגמא אישית נפלאה.
יש פה כל כך הרבה פרטאץ' ישראלי בסיפור הזה. ראשית, התקשורת שבחרה להתעלם מהסיפור לטובת המלחמה. שנית, היכולת של שר תחבורה להשתולל כך על הכביש (ואל תגידו לי שלא הוא נהג, כי זה ממש לא משנה) ולהשאר בתפקיד. אני יכול לומר שאני הרבה פחות סומך עליו עכשיו שיטפל באחד הגורמים הכי רציניים למוות ושברון לב במדינה הזו.