וואו!
איזו שנה שזו הייתה. פיוווו…. כל כך הרבה דברים קרו השנה. לפעמים נראה לי שקרו יותר מדי דברים השנה.
לפי כמות הסיכומים שצצו ברשת כמו פטריות ×”×–×™×” אחרי הגשם (שטרח סוף סוף להגיע לארץ הקודש) – כנראה שהיה מעניין ×›×™ להרבה אנשים ×”×™×” מה לומר. לא שיצא לי לקרוא את הסיכומים האלו – לא ×”×™×” לי זמן. אבל ×–×” לא אומר שלא יצא לי לכתוב סיכום משלי.

זהירות – פוסט ארוך

אבל לפני הכל נשאלת השאלה למה לכם בכלל לקרוא עוד סיכום. ואם לקרוא רק אחד, אז למה דווקא את שלי?
ובכן התשובה היא פשוטה. לא חייבים לקרוא דווקא את שלי. להפך, אם אתם מתכוונים לקרוא רק אחד כדאי שתקראו סיכום אחר (למשל, הסיכום של גיאחה ב-Ynet על מוזיקה אלטרנטיבית השנה, אם ×–×” מה שמעניין אתכם). מה שמייחד את הסיכום שלי, לטוב ולרע, היא העובדה שהוא הולך להתרכז אך ורק בשנה שחלפה עלי. כמה אגוצנטרי מצדי (טוב, אולי ×›×›×” ×–×” כשאתה עובד עם ילדים, ×–×” מדבק). אם כן מן הסתם אני הולך לפספס ולא לכתוב על הרבה דברים טובים שקרו השנה ומה לעשות, לא יצא לי לשמוע או לקרוא. ×›×›×” ×–×” – אני (בניגוד למישהו שאני מכיר) לא מצליח משום מה לשמוע כל אלבום שיוצא בעולם (כולל בנפאל הרחוקה).

וכמובן, לא שכחתי שזה לא סתם סוף שנה, אלא גם סוף חודש דצמבר – וכמו שהבטחתי בעבר, ×–×” אומר שהגיע הזמן לאוסף משובח נוסף מבית "הדים מן האמבט". מן הסתם וכראוי למעמד, לא מדובר באוסף רגיל של המוזיקה שעשתה לי את החודש – אלא הפעם אוסף מיוחד לכבוד סוף השנה!
מכיוון שהסיכום יצא ארוך מהצפוי, החלטתי לפצל אותו לשני חלקים. החלק הראשון שאתם קוראים כעת הוא בעצם סיכום השנה של עבדכם הנאמן, פשוטו כמשמעו. ביום שישי אפרסם את הסיכום המוזיקלי, כולל האוסף להורדה.

ובכן, מבלי לקשקש יותר מדי, ועם תרועת חצוצרות וחליל.. הבה נתחיל!

חלק ראשון: My Way
במבט לאחור אני חושב שאפשר לומר שזו הייתה אחת השנים המשמעותיות בחיי. אני בכוונה לא אומר שהיא הייתה הכי משמעותית, כי מי זוכר את הכל? אבל עדיין, מדובר בשנה משמעותית. מאוד.
מה היה לנו בכלל? מי זוכר בכלל?
טוב, אז בשביל זה יש לנו את לטאת האמבט והארכיון המופלא שלה, מה שמאפשר שיטוט חביב במה שכתבתי במהלך החודשים שהרכיבו את שנת 2006. ואם אנחנו מניחים שאני כותב את מה שקורה לי בחיים, זה מזמן מסע מעניין.

אין ספק שהשנה התחילה בנימה מהורהרת משהו עם אחד הקטעים ההזויים/חסרי עלילה ביותר שנכתבו על גבי הלטאה. קטע שעוסק בחיפוש ותהייה. ואולי ×–×” לא מפתיע שזה הקטע שפותח את השנה הלטאתית – הוא מהווה מעין כרטיס ביקור לשנה כולה שהתאפיינה בתהיות וחיפוש ולשמחתי גם בתובנות ומציאות.
חבלי הלידה של השנה ניכרים בעובדה שבמשך חודשיים מתחילת השנה בכלל לא נכתבה לטאה. להזכירכם, מדובר בעידן שלפני אתר הבית של הלטאה (זוכרים שהיה כזה דבר?!) והכתיבה היתה הרבה פחות סדירה. אבל אחר כך כבר חזרתי לסורי ופינקתי את הקוראים בסקירות שונות כמו אלבום של גבריאל בלחסן או אלבום של אהוד בנאי. חוץ מזה הלכתי גם להופעה של רוג'ר ווטרס ולכפר המוזיקה. ובל נשכח את ההופעה המצויינת של פורטיסחרוף ומשינה!
אך עם זאת, הלטאה לא אכזבה את תחילת השנה והאווירה ההגיגית שאפיינה את ההתחלה המשיכה לצוץ גם באמצע.
המשך השנה הניב עוד כמה סקירות אלבומים (כמו טל וייס המופלאה ואמיליאנה טוריני האלוהית) ומי היה מאמין שהיה לי פעם זמן לקרוא ספרים (חוק הארבעה, דיוקנו של האמן כאיש קשיש, ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה)
כמובן שאסור לשכוח את האחיינית שנולדה לי השנה. ובנימה אישית עכשיו: רועי, אתה לא חושב שהגיע הזמן לביקור מולדת???

אבל בינינו, זו הייתה עכשיו אסופה של לינקים לדברים שכתבתי השנה. זה לא בהכרח אומר הרבה. כשאני מסתכל על זה, זה לא משקף לי בכלל את הסיבות שבגללן אני אומר שזו הייתה שנה מאוד מאוד משמעותית.
אז מה בכל זאת היה לי?

מבחינה אקדמית, בינואר 2006 הייתי לקראת סיום הסמסטר הראשון של שנת הלימודים האחרונה לתואר הראשון. בנוסף, הייתי בתחילת תהליך ההרשמה לתואר השני בפסיכולוגיה. החודשים שלאחר מכן היו מלאים בעיסוק סביב תהליך הקבלה. ×–×” התחיל בכלל מקבלת החלטה מאוד משמעותית: לאיזו מגמה ללכת. למי שלא יודע (שזה רובכם) – מי שרוצה ללמוד פסיכולוגיה קלינית (זאת אומרת, ללמוד כדי להיות פסיכולוג שמטפל בסופו של דבר) יכול לבחור באחת משתי מגמות, קלינית וקלינית של הילד. מה ×–×” אומר? לא שום דבר מחייב, אבל מי שלומד קלינית של הילד, מן הסתם עושה את ×–×” ×›×™ הוא מכוון יותר לעבודה עם ילדים. הלימודים קצת שונים כך שמן הסתם ההחלטה חשובה, לא? בסופו של דבר הגעתי לתהליך ההרשמה עם החלטה שאני הולך להרשם למגמה הקלינית של הילד אבל זו בהחלט הייתה מחשבה חדשה עבורי באותם חודשים. אחת הסיבות שבעטיין חשבתי שאני רוצה לעבוד עם ילדים היא משהו שהתחיל קצת לפני 2006, אבל עיקרו ×”×™×” בשנת 2006 עצמה: עבודתי בפר"×—.

כבר כתבתי כמה וכמה פעמים בלטאה על החוויה הזו – לעולם לא בפירוט רב. גם עכשיו אני לא אלאה אתכם. רק אומר שלעבוד כרכז בפר"×— זו אחת העבודות התובעניות והמשמעותיות ביותר שעשיתי בחיים. ×”×™×” כל כך הרבה מה ללמוד בעבודה הזו, בהתנסות הבלתי אמצעית הזו עם חומר אנושי מגוון ומרתק – ובמיוחד עם הילדים עצמם. והכי הרבה, לראות איזו השפעה חיובית יש לחונכים שלי (וגם לי לפעמים) על הילדים… ×–×” בהחלט גרם לי להאמין שאם כבר להיות מטפל, אז אני רוצה לעבוד עם ילדים. יש לילדים עולם מרתק, קסום ומשעשע. וגם מפחיד לפעמים. ו"לתפוס" ילד ולטפל בו כשהוא עוד צעיר, ×–×” בעיני ערך עליון – ×–×” מאפשר לתת כל כך הרבה אפשרויות התפתחות בעתיד, אפשרויות שבלי העזרה אולי היו נסגרות ואז הילד ×”×™×” מגיע לטיפול כמבוגר שצריך להתמודד עם מה שכבר שמאחוריו. וזה לא שאני מזלזל בטיפול במבוגרים – מי שמכיר אותי טוב יודע שנהפוך הוא.

אחד הרגעים שהכי זכורים לי ב-2006 התרחש בעשרים ושלושה ליוני. חזרתי הביתה מהמבחן האחרון לתואר (!) והנה מתיבת הדואר מציצה מעטפה עם הלוגו של אוניברסיטת תל אביב. זה היה מאוד מפתיע כי האוניברסיטאות הבטיחו תשובות רק ב-25 לחודש והנה אוניברסיטה אחת (מתוך חמש) כבר שלחה לי משהו. בידיים רועדות פתחתי את המכתב והיי! התקבלתי!! (כמה כיף שלא הייתי לבד באותו רגע, היה לי עם מי להתלהב). יומיים אחר כך כבר גיליתי שהתקבלתי לעוד כמה מקומות, אבל את סאגת ההחלטה באיזו אוניברסיטה ללמוד אני אחסוך לכם.

שנת 2006 זימנה עוד שינויים גדולים בחיים שלי, ואני לא מדבר רק על זה שהסתפרתי אחרי ארבע שנים של טיפוח שיער ארוך להפליא.

×–×” ×”×™×” בסוף הקיץ (האוויר ×”×™×” חמים) כשהחלטתי להעז סוף סוף ולשמוע בעצתו של גיא ולהקים את האתר ×”×–×”. עד אז הלטאה הייתה בעצם קובץ וורד ששלחתי פעם בשבוע (בדרך כלל) לרשימה מסוימת של חברים ומשפחה. אבל ×–×” לא ×”×™×” ×–×” – רציתי משהו קצת יותר דינאמי, יותר פתוח. אז הקמתי את האתר וחיי השתנו מהקצה אל הקצה. טוב, לא צריך להסחף. אבל אין ספק שהעניין ×”×–×” פתח אותי המון לעולם גדול של תקשורת מקוונת. פתאום, כשיש לי בלוג משלי, גיליתי כמה ×–×” ×›×™×£ ומעניין לקרוא אחרים ברשת (למי שסקרן, יש רשימת קישורים בסרגל הצידי של האתר שמכילה רק חלק מהבלוגים שאני אוהב לקרוא). ויתרה מזאת, פתאום התחלתי ליצור קשרים עם אנשים שמאיפה לעזאזל הייתי מכיר אותם קודם? גוד בלס דה אינטרנט! לשמחתי, ממש לא מזמן נפגשנו חלק מאותם בלוגרים בארוע צפוף ורועש – מה שהוכיח לי (לחרדתי) שלאנשים שמאחורי הבלוגים יש גם פנים!
בינינו, ובצניעות, אני אודה שאני מת על האתר ×”×–×”. אוהב לכתוב אותו, אוהב להסתכל עליו, משתעשע מזה שבקטע מסוים כתבתי כמה שורות על שי גבסו וזה הקפיץ את הכניסות לאתר בטירוף בזכות הפורום הרשמי של גבסו. במיוחד אני × ×”× ×” מהאינטרקציות שזה מזמן לי – מה שמזכיר לי להזכיר לכם, קוראיי היקרים, שאני שמח על כל תגובה שלכם. אז יאללה תשמחו אותי!

אסיים את רשימתי זו המייגעת בנושא אחרון אחרון חביב.
Amore.

השנה הזו, אולי יותר מהכל, עמדה בסימן רגשי חזק מאוד. עזבתי קשר אחד ארוך ומשמעותי – מה שבאופן קצת מפתיע גרר תגובות משונות מאנשים הקרובים לי. ההחלטה הזו הייתה אולי אחת משתי ההחלטות המשמעותיות של ×—×™×™ השנה (השניה היא זו שהביאה אותי ללימודים הנוכחיים). בטח שהיא הייתה הקשה יותר לעשייה. אבל אני שמח. וברשותכם לא ארחיב בנושא מפאת כבודם של הנוגעים בדבר שאולי לא מעוניינים בכך שאחשוף את הדברים.

אבל דברים לא רק נגמרו השנה, אלא גם התחילו.

מי שקרא את הלטאה בחודש האחרון קרא על אפרת – זו שעושה לי חשק ×¢×– להתחיל שנה נוספת. ומי שלא יודע על מה מדובר, מוזמן לפינה של אפרת.
ובמשפט אחד: אפרת היא אחד הדברים המרגשים ומשמעותיים שקרו בחיי בשנה מרגשת ומשמעותית כשלעצמה.

אז אם לסכם את הסיכום, אני מסיים את השנה הזו טוב. טוב מאוד אפילו, אם לא לומר מצוין. לראשונה אולי בחיי הבוגרים, אני מרגיש שדברים נמצאים במקום, שאני נמצא במקום הנכון לי ובדרך טובה. לא נותר אלא להתפלל שהדברים ימשיכו כך (ולא, אין כאן משום הצהרה בדבר חזרה בתשובה).

חברים יקרים – אני מאחל לכם לסיים את השנה בתחושה טובה כזו בעצמכם. אסיים באמירת תודה לכל האנשים שליוו אותי השנה הזו במסגרות השונות (וקצרה היריעה מלפרט את השמות… אתם יודעים מי אתם. כן כן, גם את!). בלעדיכם ×–×” לא ×”×™×” ×–×”.
אוהב אתכם מלא.
(אה כן, רביב – שוב הביתה! מתגעגעים!)

לא לשכוח, מחר (יום שישי) יעלה פה החלק השני שיהווה סיכום מוזיקלי אישי לשנה החולפת – כולל כאמור אוסף של "הדים מן האמבט".

ועכשיו, תורכם. איך הייתה השנה שלכם? בשביל זה יש פה מערכת תגובות. שתפו, זה יעשה לכם טוב.

לחצו כאן כדי לעבור לחלק מספר 2 – הסיכום המוזיקלי!