The real problem isn’t whether machines think, it’s whether man do – B. F. Skinner

חוק הארבעה
ספר שנכתב לפני 507 שנה וזהות מחברו עדיין שנויה במחלוקת; ספר שנחשב כאחד מהיהלומים שעל כתר הרנסאנס; ספר זה עומד במרכז הספר The Rule of Four שיצא לפני שנתיים והפך לרב-מכר על פי הניו יורק טיימס.
עלילת הספר מתרחשת בשנת 1999 בפרינסטון, ובמרכזה עומדים ארבעה חברים: תום – המספר, פול, צ'ארלי וגיל. שתי הדמויות העיקריות הן למעשה תום ופול. תום הוא בנו של חוקר רנסאנס שנהרג בתאונת דרכים שהשאירה את תום מצולק ברגלו. פול עושה את עבודת המחקר שלו על אותו ספר שאביו של תום הקדיש לו את חייו. הספר הוא אותו ספר עתיק שהזכרתי בפסקה הקודמת ונקרא Hypnerotomachia Poliphili – או בתרגום חופשי: "המאבק של פוליפילו לאהבה בתוך חלום". הספר הזה כאמור נכתב על ידי מחבר שדמותו עדיין שנויה במחלוקת, אך אם מחברים את האות הראשונה של כל הפרקים מתקבל משפט בלטינית שמתורגם למשפט "האח פרנצ'סקו קולונה אהב את פוליה מאוד". מכאן הסברה הרווחת שקולונה הוא המחבר, וכך גם בספר העלילתי שבו אנו עוסקים. ה-Hypnerotomachia Poliphili מספר את סיפורו של פוליפילו ואהבתו הנכזבת לפוליה. הספר מתאר את חלומו של פוליפילו, שם הוא מחפש את אהובתו, ובדרך הוא נחשף למראות שונים – בעיקר מכיל הספר תיאורים של מבנים ארכיטקטוניים שונים – ואף חולם חלום בתוך חלום. לכאורה סיפור פשוט. אך ב"חוק הארבעה" שום דבר אינו כמו שהוא נראה בתחילה. חוקרים שונים ניסו לפצח את המסתורין שמאחורי הספר, ביניהם כאמור גם אביו של תום, ונכשלו. אבל פול עולה על משהו, על כיוון מבטיח. מכאן הסיפור מתחיל להתגלגל ולהסתבך כאשר פול נזקק לעזרתו של תום לאורך רוב הדרך. תום רוצה לעזור – הוא מרגיש משיכה ל-Hypnerotomachia וקשה לו לעמוד בפניה – אך הוא מפחד להפוך לאביו, דהיינו, לשקוע לתוך הספר הזה תוך הזנחה של הדברים האחרים בחיים – אלו שיכולים לתת לך אהבה בחזרה. את ההמשך העלילה אתם יכולים לדמיין לבד, או שאולי עדיף שתקראו את הספר.

עמוד מתוך ה-Hypnerotomachia Poliphili
זה ספר על מסע, על התבגרות. לא במקרה מסופר על ארבעה החברים ללימודים, חוק הארבעה שבכותרת הוא לא רק הפתרון שמחפש פול לחידת הספר, הוא מתייחס לחברות ביניהם – מעין חברות שנוצרה יש מאין והתבססה על דברים מסוימים שכאמור, לא תמיד הם כמו שהם נראים. ארבעת החברים מחולקים בספר לשני זוגות: פול ותום שעובדים יחד לסירוגין על ה-Hypnerotomachia ולמולם צ'ארלי וגיל – לכאורה דמויות משניות אך גם אלו שמספקות את האיזון לשני החולמים שמולם.
זהו ספר על התחלות – על איך שאחרי כל הסיבובים אנחנו בסופו של דבר חוזרים כמעט לנקודת ההתחלה, אבל למרות שהכל היה לנו מתחת לאף כמעט לאורך כל הדרך – היינו חייבים לעשות את הסיבוב רק בשביל לראות את זה. כך זה בפתרון החידה, כך זה בחיי האהבה, כך זה בחברות בין השניים.
וזהו ספר על אהבה. לא בכדי המניע של העלילה הוא ה-Hypnerotomachia. הספר ההוא שהודפס לפני יותר מ-500 שנים, עוסק עצמו בחיפוש אחרי האהבה. הדמות החולמת שבספר נקראת Poliphilo – אפשר לתרגם את השם ל"אוהב הרבה דברים"; האהובה שלו נקראת Polia, שאפשר לתרגם ל"הרבה דברים". הכותרת שלו מרמזת על הקושי שבחיפוש. גם הדמויות שבספר מונעות רובן ככולן על ידי החיפוש הזה אחרי האהבה. מי שמחפש את הנחמה שבבת הזוג, מי שמחפש את הפלא שביצירה, מי שמחפש למצוא מה הוא באמת אוהב ורוצה לעשות עם עצמו. למעשה, יש רק שתי דמויות בספר שיודעות מה הן אוהבות ורוצות, וגם הן נאבקות כדי להשיג את זה, צ'ארלי היא האחת, והשנייה היא קייטי שנאבקת על ליבו של תום שנקרע בינה לבין הספר (גם הוא, כמו פוליפילו, אוהב הרבה דברים), וכאמור פוחד לעשות את הבחירה שאביו עשה. והמאבק עבור האהבה נדמה בספר כעתיק יומין – לא רק ארבעת הסטודנטים מפרינסטון נאבקים, גם פרנצ'סקו קולונה שרוי במאבק משל עצמו – מאבק שבא על פתרונו רק חמש מאות שנה לאחר שהתחיל.

קשה שלא להבחין בדמיון העלילתי לספריו ההו-כה-טחונים של דן בראון, "צופן דה וינצ'י" ו"מלאכים ושדים". גם הספרים ההם וגם הספר הזה לוקחים יצירות מהרנסאנס ומשתמשים בהן כדי לייצר חידות מתוחכמות ומסתוריות ולשזור אותן בסיפור מתח בן זמננו. האמת היא שציפיתי לספר כמו "צופן דה וינצ'י" שקניתי את הספר הזה בנמל התעופה של רומא בציפיהה לסיפור מתח קליל שיחליק את הטיסה הקרובה. בסוף הטיסה הייתה כל כך מטולטלת שלא הצלחתי לקרוא כלום, אך גם כשהגעתי לארץ נוכחתי לראות שמדובר בספר בעל סגנון שונה לגמרי. לא עוד אותם פרקים קצרים של עמוד או שניים, עם משפטים קצרים שכתובים כאילו הספר כבר קיבל חוזה לתסריט. הספר כתוב בצורה הרבה פחות מאכילה-בכפית-וקריאה-בטירוף כמו ספריהם של דן בראון והרלן קובן, אלא בשפה הרבה יותר מעניינת, הרבה יותר מאמינה בקורא, הרבה יותר אינטרוספקטיבית (מצדו של המספר) – בקיצור הרבה יותר מהנה ומעניין.