Writers are a little below clowns and a little above trained seals – John Steinbeck (born February 27th 1902)
×”×™×™ חברי×.
×—×œ×§×›× ×ולי שכחו ×ותי. ×—×œ×§×›× ×ולי עוד ×ª×•×”×™× ×œ×ן × ×¢×œ×ž×ª×™. (×—×œ×§×›× ×ולי ×œ× ×ž×›×™×¨×™× ×ותי). ל×, ×× ×™ ×œ× ×ž×“×‘×¨ על ערן. ×× ×™ מדבר על הלט××”. ×× ×™ חושב שעברו כבר ×—×•×“×©×™×™× (×× ×œ× ×™×•×ª×¨) ש××ª× ×œ× ×ž×§×‘×œ×™× ×ת "לט×ת ×”×מבטיה" בימי שישי. ×–×” התחיל מקוצר זמן (×ž×‘×—× ×™× ×•×›×•') והמשיך ×œ×ž×—×¡×•× ×›×ª×™×‘×” (מי ×מר ×©×”×•× ×”×¡×ª×™×™× ×‘×›×œ×œ?). בכל מקרה, ×× ×©×™× ×ž×¢×˜×™× ×©×לו ×ותי מה קורה ×¢× ×–×” ולמה הפסקתי לכתוב לה×. התשובה הקבועה הייתה "×ין לי זמן" ×בל ×‘×™× ×™ לבין עצמי התחלתי לש×ול ×ת עצמי ×œ× ×œ×ž×” הפסקתי, ××œ× ×œ×ž×” בכלל התחלתי. התשובה, שהתגבשה ×¢× ×”×–×ž×Ÿ, ×›×ן ×œ×¤× ×™×›×.
×× ×™ ×œ×¤×¢×ž×™× ×™×•×©×‘ מול הדף הריק ש×× ×™ ×ž× ×¡×” ×œ×ž×œ× ×•×ª×•×”×” בשביל מה ×× ×™ מת×מץ? ×œ×¤× ×™ כל ×–×” ×× ×™ צריך להודות מול עצמי ש×× ×™ ×כן מת×מץ שכן ×ין ×–×” פשוט כלל לכתוב ×ת ×”×“×‘×¨×™× ×©×× ×™ רוצה לומר מבלי ש×× ×™ יודע מה ×× ×™ רוצה לומר, והרי בדרך כלל ×–×” המצב. ×™×©× ×” תחושה של משהו שרוצה להתפרץ ולה×מר ×ך ×ין לי מושג מהו. ×•×’× ×× ×œ×¤×¢×ž×™× ×™×© ××™×–×” קצה חוט ש×פשר להתחיל ×ž×ž× ×• מתוך תחושה ×©×”×•× ×™×•×‘×™×œ ×ותי ×œ×ž×§×•× ×”×”×•×, ×”×¤× ×™×ž×™ הבוער, לרוב ×”×•× × ×¢×œ× ×‘×“×ž×ž×” דקה. ×œ×¤×¢×ž×™× ×פילו בחילה ×× ×™ חש בשלב מסוי×, וכ×ב מעצבן בפרקי ×”×צבעות המקלידות, וחוסר שביעות רצון וחוסר ×¡×‘×œ× ×•×ª ופשוט חוסר. (למעשה, ×’× ×‘×›×ª×™×‘×ª ×ž×™×œ×™× ×לו ×× ×™ תוהה מתי יימ×ס לי לרדוף ×חרי ×—×•×˜×™× ×©×ין ×‘×§×¦×•×ª×™×”× ×“×‘×¨).
×‘×©× ×™× ×”××—×¨×•× ×•×ª כתבתי ×œ× ×ž×¡×¤×™×§ ×ך ×œ× ×ž×¢×˜. סיפורי×, סוג-של שירי×, סוג-של טור ×ישי, ולמה? ×× ×™ צריך לש×ול ×ת עצמי למה ×›×™ ×חרת ×× ×™ עוד עלול להרגיש ש×ין לכך תכלית ו×× ×™ ×¡×ª× ×ž×‘×–×‘×– זמן ומ×מץ. בהתחלה חשבתי שהכתיבה מהווה עבורי ×יזו תרפיה – ××™×–×” ×ž×§×•× × ×™×™×˜×¨×œ×™ ש×פשר לספר בו הכל מבלי שיפוט (מלבד שיפוטי העצמי) ומבלי חשש טבל ושביעית.
×בל בשביל כתיבה תרפויטית ×× ×™ ×œ× ×¦×¨×™×š לפרס×. ×× ×™ ×œ× ×¦×¨×™×š לחשוב ×× ×× ×™ ×ž× ×•×¡×— × ×›×•×Ÿ, ברור וכן הל××”. ×× ×™ ×œ× ×¦×¨×™×š לרצות כל הזמן ×œ×¤×¨×¡× ×ת מה ש×× ×™ כותב – ×›×™ ×ת מי ×–×” ×™×¢× ×™×™×Ÿ בכלל? הכתיבה ×”×–×ת ×’× ×œ× ×ª×ž×™×“ מוצ×ת ×ת עצמה ×‘×¡×™×¤×•×¨×™× ×•×“×•×ž×™×”×, ××– בשביל מה בכלל לכתוב סיפורי×?
××– ×× ×™ צריך רגע לחשוב על מי ×©×§×•×¨× ×•×¤×—×•×ª על ×× ×™ שכותב. ×× ×™ ×שלח ×ת סיפוריי על ×¤× ×™ ×”×ž×™× ×•×ž×™×©×”×• ×ולי ×™×§×¨× ×ות×. למה? × × ×™×— וזה ××“× ×©××™× × ×™ ממכריו ו×ין ×”×•× ×§×•×¨× ×ž×ª×•×š טובה לחבר. יש סיבה שבעבורה ×”×•× ×™×”×™×” מוכן להשקיע ×ת הזמן ×”×¤× ×•×™ שלו ×•×œ×§×¨×•× ×¡×™×¤×•×¨ קצר שכתבתי, ×ו ××™×–×” שיר, ×ו ××™×–×” מ×מר, ×ו בכלל. למה?
ומכיוון שרק על עצמי לספר ידעתי × ×לצתי לחשוב על עצמי ×”×¤×¢× ×›×§×•×¨× ×•×œ× ×›×›×•×ª×‘ ולחשוב מדוע ×× ×™ מוכן להשקיע ×ת הזמן ×‘×œ×§×¨×•× ×¡×™×¤×•×¨×™× ×©×œ ×חרי×, שירי×, מ×מרי×, ×ו בכלל. טוב ×§×•×“× ×›×œ ×–×” פשוט ×›×™×£ (בדרך כלל) ×•×ž×¢× ×™×™×Ÿ. ×ולי יש פה הרגל (מ××– ש×× ×™ זוכר ×ת עצמי ×× ×™ קור×). ×בל בעיקר ×× ×™ × ×”× ×” מקרי××” שמרגשת ×ותי, ×“×”×™×™× ×•, מעוררת ומתפעלת רגשות ×©×•× ×™× ×•×‘×ž×™×•×—×“ קרי××” שמצליחה לגעת בי ולהזיז משהו.
לגעת, זו המילה.
×× ×™ ×והב ספר שמחברו שולח יד חמה מבעד לשורות (×’× ×× ×לו × ×›×ª×‘×• ×©× ×™× ×œ×¤× ×™ שבכיתי לר××©×•× ×”) ועושה לי משהו (פשוטו כמשמעו – ×ין לי כרגע מילה ×ו ביטוי ×˜×•×‘×™× ×™×•×ª×¨ מ"עושה לי משהו" ×›×™ ×”"משהו" ×”×–×” ×”×•× ×›×œ כך ×מורפי, כל כך ×œ× ×ž×•×’×“×¨, שקשה לי לזקק ×ותו ×œ×ž×™×œ×™× ×•×× ×™ חושב ש×ולי עדיף לי להש×יר ×ת ×–×” ברמת התחושה הפיזית שזה עושה לי ולתת ×œ×›× ×”×§×•×¨××™× ×œ×”×‘×™×Ÿ לבד על מה ×× ×™ מדבר. הכיוון היחיד ש×× ×™ יכול לתת ×œ×›× ×”×•× ×ª×—×•×©×ª ×›×£ יד ×הובה המערסלת ×ת הלחי). ×× ×™ ×והב ספר שתוך כדי הקרי××” בו ×× ×™ חושב (×ו שעליי לומר ש×× ×™ מרגיש) שפיסה מחיי משתקפת ×ל מול ×¢×™× ×™×™. ×–×” יכול להפחיד, ×–×” יכול להלהיב, ×–×” בעיקר יכול לרגש.
וכן, ×× ×™ חושב שבגלל ×–×” ×× ×™ כותב ובגלל ×–×” ×× ×™ שולח מילותיי על ×¤× ×™ המי×. הייתי רוצה ×’× ×× ×™ לשלוח יד חמה (×ו קרה) מעבר ×œ×“×¤×™× (×ו למסך) ולגעת.
וזה ×œ× ×ž×©× ×” מה ×”× ×’×™×¢×” הזו תעשה. מצדי שתעצבן, שתשמח, שתעציב. רק שתיגע. ×× ×™ ×והב להסתכל על ×”×¤× ×™× ×©×œ מישהו ×©×§×•×¨× (במיוחד טקסט שלי) ולחפש ×ת ×”×©×™× ×•×™ הקטן בזוויות הפה, ×ת הקמטוט בצדי ×”×¢×™× ×™×™×, ×ת הצחוק הגדול ו×ת הדמעה ×©× ×—×œ×¦×ª לגלישה במורד הלחי.
פרוייקט קטן ×©× ×ª×§×œ×ª×™ בו ל××—×¨×•× ×” עוסק בדיוק ×‘×¢× ×™×™×Ÿ ×”×–×”, ×ך בכיוון מעט ×©×•× ×”. × ×ª×§×œ×ª×™ בו ב×תר ×¢×•× ×’ שבת (×©×”×•× ×חד ×”××ª×¨×™× ×”×™×•×ª×¨ ×›×™×¤×™×™× ×œ×¡×•×¤×©×‘×•×¢ ובכלל, ×בל על ×–×” ×‘×¤×¢× ×חרת). הרעיון ×”×•× ×›×“×œ×§×ž×Ÿ (ו×× ×™ מצטט מה×תר):
לקחת פתקי פוסט-×יט (×”×¤×ª×§×™× ×”×¦×”×•×‘×™× ×”×לה, ×©× ×“×‘×§×™×), לכתוב ×¢×œ×™×”× ×©×•×¨×•×ª משירי×, ולהדביק בכל ×ž×™× ×™ מקומות ציבוריי×. קצת כמו גרפיטי, ×בל בלי ×œ×”×ª× ×¤×œ עליך.
לדעתי ×–×” פשוט רעיון יפהפה, ולכן ×שמח לתת פה במה ליישומו: ×›×•×œ×›× ×ž×•×–×ž× ×™×: ×. להפיץ ×ת הרעיון בין חבריכ×. ב. ×œ×§× ×•×ª ×œ×›× ×¤×•×¡×˜-×יט (×’× ×¡×ª× ×ž×“×‘×§×•×ª ש×פשר לכתוב עליהן ×–×” בסדר. ×× ×™ מעדיף פוסט-×יט ×›×™ קל להוריד ×ת ×–×” במקרה שמישהו מתעצבן ×ו להיפך – רוצה לקחת ×ת השורה הביתה), לכתוב עליהן שורות יפות ×ž×©×™×¨×™× ×©××ª× ××•×”×‘×™× (ב×יזו שפה ×©×‘× ×œ×›×), ולהדביק במקומות ×‘×”× ×× ×©×™× ××—×¨×™× ×™×™×ª×§×œ×• בהן.
הפרוייקט ×”×–×” (×©× ×§×¨× "שורה בציבור") עוסק בדיוק בזה: לגעת. ×× ×× ×™ מדביק פתקית כזו ×¢× ×©×•×¨×” ×›×œ×©×”×™× ×‘×ž×§×•× ×ž×¡×•×™× â€“ ×× ×™ × ×”× ×” מהמחשבה ש×ולי מישהו שיעבור ויר××” ×ת ×ת הפתקית הצהובה בזווית העין יעצור לרגע ויקר×. ×ו ××–, ×‘× ×§×•×“×” הזו, מגיעה ×”×”×–×“×ž× ×•×ª של ×”× ×’×™×¢×”. המישהו ×”×–×” ×™×”×™×” ×ולי ×דיש וימשיך ללכת, ×בל ×ולי ×”×•× ×™×—×™×™×š, ×ולי יתעורר בו זכרון של משהו, ×ולי משהו בו יזוז, ×ולי ×”×•× ×™×¢×ª×™×§ ×ת המייל בתחתית הפתק וישלח לי משהו, ×ולי ×”×•× ×¤×©×•×˜ ×™×§×— ×ת הפתקית ויעביר ×תה ×œ×ž×§×•× ×חר. ×ולי ×”×•× ×™×ª×—×™×œ לפזר פתקיות בעצמו.
זהו, ×× ×™ מרגיש שקצה החוט שהתחלתי ×ž×ž× ×• הולך להגמר. ×“×•×•×§× ×”×¤×¢× ×”×•× ×©×™×¨×ª ×ותי קצת יותר, ×•× ×•×ª×¨ לי רק לקוות ×©×’× ××ª×›× ×”×§×•×¨××™×. ×œ×¡×™×•× ×”×™×™×ª×™ ×ומר רק דבר ×חד: ×× ×™ ככותב עושה ×–×ת כדי לגעת, ×ך ×ין פה ×לטרו××™×–×. ×× ×™ ×œ× ×¨×•×¦×” רק ×œ× ×’×•×¢, ××œ× ×œ×”×¨×’×™×© ×ת המגע בעצמי. לכן בהתחלה כשהלט××” יצ××” לדרך הפצרתי בקור××™× ×œ×”×’×™×‘ (ומעט ×¦×“×™×§×™× ×˜×¨×—×• לעשות ×–×ת) ו×× ×™ ×עשה ×–×ת שוב. תגיבו, ×›×™ ×–×” חשוב. תכתבו בעצמכ×, ×ו שתציירו משהו ותשלחו ×ליי, ×ו שתצלמו משהו ותשלחו ×ליי (××ª× ×ž×‘×™× ×™× ×ת הרעיון) – כך תוכלו לגעת. בי בתור התחלה, ודרכי ב×חרי×.
שלו×!
×§×•×“× ×›×œ ×”×תר מקסי×
ועכשיו ×× ×™ מגיבה על "לגעת". למרות ש×× ×™ ×œ× ×›×•×ª×‘×ª ×× ×™ רוצה לציין ש×× ×™ מזדהה ×¢× ×”× ×מר ×•×’× ×ž×§× ××” ש×תה כותב כל כך יפה. ×›×™ ×’× ×œ×™ יש כל ×ž×™× ×™ מחשבות בר×ש ×בל ×”× ×‘×¨×ש שלי ו××£ ×חד ×œ× ×™×•×“×¢ עליהן וזה ×’× ×œ× ×›×–×” ×ž×¢× ×™×™×Ÿ. ×’× ×הבתי ×ת הרעיון ×¢× ×”×¤×ª×§×™×•×ª. ×ולי ×× ×™ ×עשה ×ת ×–×” , ×בל ×›× ×¨××” של×. וחבל!
×בל הצלחת לגעת . ×× ×™ מרגישה תחושות, ובעיקר – ×¢×¦×‘×™× ×¢×œ ×–×” ×©×œ× ×©×œ×—×ª לי ×ת ×–×” מעול×. חל××”.
×מבט × ×¢×™× ×•×œ×™×œ×” טוב,
MRV
××– מה ×× ×ת ×œ× ×›×•×ª×‘×ª? ×× ×ž×¦×™×™×¨×ª ×ž×§×¡×™× ×œ×¤×—×•×ª כמו ש×× ×™ כותב. ×–×” משהו.
×גב, ×× ×™ חל××”.