בפורים, קאובוים מתחפשים ליאיר לפיד
מדי פעם יוצא לי לומר לפלוני זה או אחר שאני אוהב לקרוא את יאיר לפיד בימי שישי במוסף של ידיעות אחרונות ומדי פעם יוצא לי לספוג מבטי תדהמה וגועל. "איכס, איך אתה יכול לאהוב אותו, הוא כזה מגעיל?" או "אני לא סובל אותו, הוא כזה משומן" (נשבע לכם, מישהו אמר לי את זה פעם). ובכן, פעם אחת ולתמיד אני אקום ואומר שאני לא אוהב את יאיר לפיד. אני לא מכיר אותו בכלל, איך אני יכול לאהוב אותו. חוץ מזה הוא גבר משומן. אבל הקורא החכם שיסתכל על השורה הראשונה של קטע זה יבחין ודאי שכתבתי שאני אוהב לקרוא את יאיר לפיד, וזה כבר סיפור אחר לגמרי. הקורא הדקדקן ישים לב גם שאני מתייחס למוסף של ידיעות אחרונות בימי שישי, דהיינו, לטור של יאיר לפיד שמתפרסם שם באדיקות – מאז עזב את מעריב.
ובכן, אני ערן ואני אוהב לקרוא את הטור של יאיר לפיד בידיעות אחרונות. (אנחנו אוהבים אותך ערן). תודה.
אני מספר לכם את זה סתם כי נזכרתי בזה עכשיו אחרי שקראתי את הטור של השבוע (נו אז מה, אני מכור?). הוא מתייחס שם לשני נושאים שלכאורה אינם קשורים האחד לשני. ראשית, הוא מתייחס לעליהום על דורי קלגסברד (עוה"ד שהיה מעורב בתאונה שבה נהרגו אם ובנה בדרך נמיר) ושנית הוא מתייחס לתחת של אנגלה מרקל. אני לא מתכוון לומר את מה שהיה לו לומר, כי הוא אמר את מה שהיה לו לומר – לי נותר רק להסכים, לחייך לעצמי ולומר שהבנאדם פשוט יודע לכתוב פשוט ולומר את האמת בפנים. מבחינתי זה מספיק בשביל לאהוב את הטור שלו.

חוץ מזה, איך אפשר שלא לאהוב מישהו שמעולם לא הפסיד בטאקי – כי בשביל זה הוא צריך לרמות? (ותודה לגיאחה). אז מה אם הוא גמד?

********

"תסתכל על חצי הכוס המלאה", אמרה לו.
הוא הטיח בפניה את הכוס כדי שתיווכח כמה היא ריקה במלואה.