זהירות – הרבה מלל לפניכם. מי שמעדיף לגשת לתכלס שילחץ כאן

עוד חודש עבר ואנחנו מגיעים לאוסף חדש של "הדים מן האמבט". האמת היא שאוטוטו תמלא שנה לפרוייקט הזה שהתחיל בפוסט הזה והפך למשהו מאוד משמעותי מבחינתי. הרבה מהמאמץ שאני משקיע בלטאה הולך לכיוון הזה והפוסטים של "הדים מן האמבט" הפכו למשהו די תובעני ומאוד משמעותי מבחינתי. עם זאת, לעתים שכרם בצידם והם הפכו למשהו שאני מאוד גאה ומרוצה ממנו ומהתגובות. הרעיון המקורי היה לנסות ולתעד בצורה לא מדויקת את הפסקול של חיי. לעצור פעם בחודש ולהזכר במוזיקה שליוותה אותו. עם הזמן שמתי לב שהאוספים קיבלו צבע קונספטואלי. רוצה לומר, פחות תיעוד של "מה שמעתי החודש" ויותר "מה עבר עלי החודש". כאילו שבעזרת כארבעים ומשהו דקות של מוזיקה שאני עורך פעם בחודש אני משדר איזה הלך רוח. מתי הבנתי את זה? כשבתכתובת מייל שאינה קשורה ללטאה כתבה לי מישהי שהיא מקווה שאני מרגיש יותר טוב. כששאלתי מאיפה לה לדעת שאינני מרגיש טוב היא אמרה שלא קשה לדעת את זה כשמאזינים למוזיקה שאני עורך.

יש פה נקודה שמעניינת אותי ושאני עוד צריך לעשות עליה חשיבה. הקשר החזק בין רגשות או מצב רוח לבין מוזיקה. את פוסט אוגוסט של "הדים מן האמבט" פתחתי עם תהייה כללית מאוד בעניין הקשר בין רגשות ומוזיקה מבחינה נוירולוגית. אני צריך עוד לתת על זה את הדעת. אין לי ספק בכלל שלמוזיקה יש השפעה חזקה על מערכת העצבים שלנו. מוזיקה יכולה לייצר בנו תוך צלילים ספורים קשת שלמה של רגשות. יש שירים שמעצבנים אותנו, יש שירים שמצחיקים אותנו, יש שירים שמעציבים אותנו ויש שירים שמרוממים את רוחנו.
כל זאת נכון ודאי לסוגי אמנות נוספים ואני בטוח שאיש איש והאמנות שעושה לו את זה אך עבורי אין דבר שמפעיל אותי רגשית כמו מוזיקה. הדבר היחיד שמסוגל להתקרב לזה הוא פרוזה וגם זה בעוצמות נמוכות יותר.
ומהו השימוש במוזיקה עבור הרגשות? איזה מוזיקה אנחנו שומעים כשאנחנו שמחים? וכשאנחנו עצובים? האם כשאדם עצוב יעדיף לשמוע מוזיקה שמחה שתשפר את מצב הרוח שלו או שאולי הוא יעדיף לשמוע מוזיקה מלנכולית שתאפשר לו להרגיש קצת פחות בודד בעצבונו?
ברור לי שאין תשובה מוחלטת לשאלה זו. רק על עצמי לספר ידעתי ותשובתי עבור עצמי היא שבדרך כלל המוזיקה שאני שומע תואמת את מצב הרוח שלי. אם אני במצב רוח אנרגטי, שמח וטוב לב – המוזיקה שתעשה לי נעים באוזן תהיה קצבית יותר, אולי קלילה יותר, כזו שתגרום לי לתופף על ההגה בזמן הנהיגה ולשיר בקולי קולות אל החלון הפתוח. לעומת זאת, אם אני במצב רוח מדוכא, מהורהר, כבד – המוזיקה שלי תהיה בדיוק כזו. צלילים נמרחים, קצב איטי, מילים כבדות יותר. שירים שימלאו את הרכב בצלילים עשירים ובהם אשקע מטה, מקווה לרדת לשם עלייה.
ומה עובד בשבילכם? ספרו לי בתגובות.

למה כל זה בכלל מטריד אותי?
כמי שנמצא כעת במסלול ההכשרה שאמור להפוך אותו לפסיכולוג, אני לא יכול שלא לתהות על הערך הטיפולי במוזיקה. יש היום הרבה מאוד עיסוקים טיפוליים ששייכים לאסכולות הפארא-רפואיות. טיפול בבעלי חיים, באמנות, בעיסוק, בדרמה. וגם במוזיקה. אין לי מושג מה זה אומר "טיפול במוזיקה". אני לא יודע אם התהליך מתבצע דרך יצירת מוזיקה בעזרת נגינה או דרך האזנה. אך מסקרן אותי אם יש ערך טיפולי להאזנה למוזיקה. אם אני כמטפל יכול לעזור למטופל שלי להתמודד עם רגשות מסוימים בעזרת סוגה מוזיקלית כזו או אחרת, בעזרת טקסטים כאלו או אחרים – וכן הלאה. אין לי ספק בכלל שלעשות זאת יהיה מסובך למדי שכן יש כל כך הרבה סגנונות מוזיקליים בימינו ויהיה צריך לתפור היטב את הסאונד שיתאים לבעיה של המטופל וזה יושפע מאוד מהטעם של המטופל. וכדי להיות מסוגל להתאים לטעם הזה המטפל צריך להכיר קשת עצומה של אפשרויות. ובינינו – כמה זה סביר?

אבל הלכתי רחוק מדי. יצאתי מהצבעה על השינוי הקל בקונספט של האוספים והגעתי לתהיות בנוגע לטיפול פסיכולוגי. אני אעזוב עכשיו את הנושא הטיפולי ואשאיר אותו להזדמנות אחרת. אחזור לעיקר.