אחד הדברים המעניינים שלמדתי במסגרת התואר במדעי המוח הוא העובדה הקטנה והפשוטה לכאורה שקולטני הריח שלנו מחוברים ישירות לאזור במוח שאחראי על רגשות. תחשבו למשל על ריח שאתם זוכרים לטובה מהילדות – משהו כמו מרק של סבתא, או איזה בושם של אמא – ותשימו לב לרגשות שמוצפים די בקלות. ×›×›×” ×–×” עם ריחות.

עם מוזיקה המצב מורכב יותר ×›×™ הדרך שבה המוח מעבד את גלי הקול שפוגעים בעור התוף הרבה יותר מורכבת מהדרך שבה הוא מעבד את מולקולות הריח הנכנסות לאפינו. אז לא הגיוני שיהיה קישור ישיר ×›×–×” בין צליל לרגש אבל משהו שם בכל זאת מתקשר וחזק. לא סתם שירים מצליחים לעורר רגש בכל כך הרבה אנשים – הרבה יותר מלמשל ציור או תמונה. יש משהו בצלילים שחודר איכשהו לתוך הגוף ומתפשט כמו דבש סמיך דרך מערכת הדם, העצבים והאנילאיודעמה ומפעיל רגשות ותחושות ששום דבר אחר לא יכול.

ובדיוק בגלל זה, לפחות עבורי אך אני מאמין שעבור רוב אוהבי המוזיקה באשר הם, האזנה למוזיקה היא לעולם לא אירוע נייטרלי. לעולם מצב הרוח שלך יהיה מושפע ומשפיע. יש לי כמה דיסקים שאני לא מסוגל להאזין להם אם אינני במצב רוח מאוד מסוים (כל דיסק וה-mood שלו כמובן. "בשדות" של גבריאל בלחסן, למשל, לא יכול להתנגן אצלי אלא אם אני ממש מדוכא).

העבודה על מהדורת אוגוסט של "הדים מן האמבט" תפסה אותי בחודש קשה. סיום שנת הלימודים הראשונה, התחלה של עבודה חדשה, שינויים בזוגיות. בכלל, הרבה שינויים אצלי ואצל אחרים שהביאו אותי לחשוב (או להרגיש, שזה מן הסתם לא אותו דבר בכלל) על עצמי ועל החיים שלי ומה אני לא אוהב בחיים שלי.
וכן, זה מדכא כמו שזה נשמע.

אז כמובן שהמוזיקה מושפעת – הרי קשה להאזין לשירים כמו "רוזה רוזה" של יהורם גאון כשאתה במצב רוח אינטרוספקטיבי, כשאתה עומד מול מראה של דף לבן, מרגיש שחור.

וכך, כלאחר כבוד, חודש אוגוסט נסתיים לו ובתוך הסבך המהביל שלו נולד אוסף מוזיקה מהורהר שמתחיל בשאלה ברורה מאוד ולצערי לא מסתיים בתשובה.

דיסקליימר
כרגיל, השירים מובאים פה להאזנה והנאה שלכם ואני ממליץ בחום לא להיות חרא של אנשים ולקנות את המוזיקה שעושה לכם את זה. אם אקבל פניה להסיר את אחד השירים אכבד אותה (וארגיש חשוב!)

להאזנה לחצו על משולש ה-Play
[audio:http://www.bathlizard.com/music/aug_07_echoes.mp3]

להורדת האוסף בקובץ ראר לחצו כאן.

אני מזכיר לכם שהאוספים של "הדים מן האמבט" מתפרסמים גם ב-iCast, ואוסף זה יהיה שם החל מהימים הקרובים כבר שם.

רשימת השירים

1. אריק איינשטיין וג'וזי ×›×¥ – מה איתי
כן, אחד השירים הקלאסיים מהתקופה האדירה ההיא של שבלול, פלסטלינה וכו'. החל מניגון הפסנתר הפותח וכלה בסיום עם ה"נה נה" של, נדמה לי, שלום חנוך הצעיר.
בפרק של "סוף עונת התפוזים" שעוסק באריק איינשטיין ישנו קטע יפה בו ג'וזי כץ מספרת על הולדת השיר הזה שבינינו הייתה כל כך סתמית ומקרית ובכל זאת יצא מזה שיר שהפך לקלאסיקה.
את השיר ניתן למצוא במארז המשולש של שבלול (במוזיקנטו – אך שימו לב שאם זכרוני לא מתעתע בי, בדיסק סנטר שבדיזנגוף סנטר ניתן למצוא את אותו מארז בסביבות 60 שקלים שזה מדהים).

2. זקני צפת – מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר ומרגיש שכל העולם כבד ושוחה בתוך הבלים (ולא רק של אמצע אוגוסט)? את אותם הדברים, אבל הרבה יותר לאט. חלש וחסר חשק, ועם כוח שמגיע מהכעס – כך נשמע לי גם השיר ×”×–×”, במקור מאותה חבורה שיצרה את השיר הקודם אך הפעם בביצוע האלמותי של "זקני צפת" בראשית דרכם.

אוף ×–×” כל כך מזכיר לי פעם כשהייתי בן 13 והלהקה הזו היתה חדשה…
האלבום הראשון של זקני צפת, בו מופיע השיר, ממש כאן במוזיקנטו.

3. Nine Inch Nails – Only
את ניין אינץ' ניילז גיליתי ממש עכשיו בזכות הפוסט הזה של רנן מסיטימיול. די מהר גיליתי את המקומות שבהם המוזיקה של טרנט רזנור מסוגלת לתפוס אותי בצווארון ולמשוך אותי חזק חזק. את העוצמה האמיתית שלהם אני אגלה אוטוטו בהופעה.
השיר Only, מהאלבום With Teeth (שניתן לרכישה ממש בזול עכשיו במוזיקנטו לרגל ההופעה!) הוא שיר חזק מילולית ומוזיקלית. יש לו גם קליפ מרשים. מתאר אותי טוב לעצמי:

I'm becoming less defined, as days go by

4. Soulsavers – No Expectations
Soulsavers הוא אלבום עשיר כל כך שעד היום התקשתי להאזין לו ברצף – תמיד מצאתי את עצמי נתקע על אחד השירים ומאזין לו שוב ושוב ושוב. על כן אקח את רשות הציטוט ואצטט את גיאחה:

בכל שנה יש כמה רגעים נדירים כאלה. יש שנים שחונות בהן יש רק רגע אחד ×›×–×”, יש שנים פוריות שמנפיקות יותר משלושה. אבל ×–×” עדיין נדיר. אני מדבר על הרגע בו אתם מקליקים על אלבום שהורדתם סתם ×›×›×”, בלי ציפיות מי-יודע-מה, ונופלים מפרפרים על הרצפה, מתנשמים, לא מבינים מאיפה בא לכם האושר המוזיקלי הפתאומי ×”×–×”…

ואני רק אוסיף שזה אלבום שחייבים לשמוע לפחות פעם בחיים. לשכב על המיטה עם אוזניות¹, לעצום עיניים ולתת לצלילים הרחוקים האלו להגיע מעבר לים ולדבר אליכם ×”×›×™ קרוב שיש – ותנו לנשמה שלכם להנצל. היא צריכה את ×–×” מדי פעם.
כדאי לצפות בקליפ היפהפה של השיר הפותח את האלבום – "Revival".
לרכישת האלבום במוזיקנטו או דג'נגוס.

5. Husky Rescue – My World
האסקי רסקיו (זה נשמע הרבה יותר מוזר כשכותבים את זה בעברית) הם להקה מהלסינקי ששרה באנגלית. את המוזיקה שלהם הם מגדירים כך:

המוזיקה שאנו מנגנים היא השילוב המיוחד שלנו של רוק שברירי, מצבי רוח קולנועיים ורוק קצבי שניתן להרעיד את הרגל לצליליו.

השיר My World (מהאלבום Country Falls – לרכישה בדג'נגוס) מכיל בדיוק את ×–×” והוא מתאים לי לתקופה האחרונה של חיפוש. חיפוש עצמי אחרי הבית שלי, החדר שלי, העולם שלי.

6. אביתר בנאי – שוב אני לבד
הנה דוגמא לאלבום שאני צריך מצב רוח מסוים בשביל להקשיב לו. זהו מצב רוח שקשה להגדיר באופן מסוים. זה לא "דכאון" כמו בשביל גבריאל בלחסן, למשל. זה מצב רוח בודד אך מלא חיים.
"עומד על נייר" (לרכישה במוזיקנטו), השלישי של אביתר בנאי הוא גם האהוב עלי עד כה (אך אני מודה שלא הקשבתי כמו שצריך לשני). יש בו משהו מהכנות והיופי של הראשון אך בצורה מלוטשת יותר. הוא מגוון ברגעיו הקסומים (ע"ע "הרמח"ל", "את שקט") ומלא קצב מיוחד ("מתנות", "כה ציפיתי ליום והגיע"). הוא מציב ומציג את אביתר בנאי כאחד מהיוצרים המוכשרים והמעניינים ביותר בימינו, לדעתי.
למה בחרתי דווקא את השיר הזה? תחשבו לבד. זה השיר שממנו יצאתי לכל האוסף הזה והעניק לאוסף את שמו.

7. נועם רותם – קול פנימי
נעם רותם, לשעבר סולן קרח 9 וכיום סינגר-סונגרייטר בפני עצמו, הוציא ממש לאחרונה את "עזרה בדרך", אלבום הסולו השני שלו. למי שלא קרה את הכתבות מסביב מספיק לומר שהאלבום הזה עומד בסימן של אובדן והתמודדות. זה מכבר החלימה אשתו של רותם מסרטן ואותות המחלה ההיא (שלה ושל אחרים היקרים ללבו) ניכרים בשירים היפים שהוא כתב. מאזיני הרדיו ודאי מכירים את "עולה ויורד" עם הפזמון המכאיב שאומר ש"אם יש לך את הכל אפשר רק לאבד". אך אני בחרתי מהאלבום את השיר "קול פנימי" ששמעתי לראשונה בהופעה של דויד פרץ בה התארח רותם (ואפשר להאזין למלואה באתר של היס) כי דווקא בימים אלו אני באופן אישי זקוק לקול פנימי שידבר אלי.
מומלץ מאוד מאוד לקנות את האלבום (למשל במוזיקנטו)

8. Bright Eyes – If the Brakeman Turns My Way
לפני פחות מחצי שנה יצא אלבומו החדש של קונור אוברסט העומד מאחורי השם "Bright Eyes". האלבום, Cassadage (לקנות במוזיקנטו או בדג'נגוס) ממשיך מוזיקלית את הקו של I'm wide awake it's morning הכל כך מוצלח שלו (שכתבתי עליו בהקשר אחר לגמרי כאן).
את השיר הזה בחרתי משום המילים שלו שכל כך מדברות אלי בדיוק עכשיו:

When panic grips your body
And your heart's a hummingbird
Raven thoughts blacken your mind
'Til you're breathing in reverse
All your friends and sedatives mean well
But make it worse
Every reassurance just magnifies the doubt
Better find yourself a place to level out

וההדגשה, היא שלי…

9. הבילויים – שירו של האנץ
אחרי השואה הגרעינית שתחריב את עולמנו ותהפוך אותו לשממון מאובק, ואחרי שמשהו מהאנושות יצליח להתאושש ולבנות חיים חדשים, יבוא זמנם של ההסטוריונים לדבר על מה שהיה כאן. כשזה יקרה, אני מקווה שימצאו בין ההריסות לפחות עותק אחד ותקין של אלבומם הטרי של הבילויים, "שכול וכשלון" (לקנות במוזיקנטו ויפה שעה אחת קודם). הבילויים היא הלהקה הכי אמיצה שאני מכיר כרגע ומגיע לה פוסט שלם ולא התייחסות של כמה שורות כאן. בכל מקרה, ידעתי שאני מוכרח להכניס שיר שלהם לאוסף הנוכחי כי האלבום הזה לא יוצא לי מהראש והאמת היא שהיה לי כל כך קשה לבחור איזה שיר לשים עד שהחלטתי לראשונה מאז התחלתי את סדרת "הדים מן האמבט" לכלול שני שירים של אותו יוצר באוסף אחד.
הביקור הראשון של הבילויים באוסף הוא עם "שירו של האנץ" שהוא שיר קסום שמפגין טוב טוב את היכולת של הבילויים לרקוח מילים ומנגינה כמו שרק הם יודעים, בסגנון המזוקן שלהם שמריח ממקומות אחרים שהם כל כך שלנו.

10. דויד פרץ – בנות הים יפלרטטו איתי
מי שעוקב אחרי הלטאות המוזיקליות יודע כמה אני אוהב את דויד פרץ. הפעם אני רוצה שתשמעו שיר מפרוייקט של פרץ ובן צברי שנקרא "העברה: אופקים – מוות". בפרוייקט ×–×” לקח פרץ מספר שירים מעולם הבלוז המוקדם ולמעשה תירגם אותם לשפה שלו, להוויה שלו או כמו שהוא ניסח את ×–×” טוב יותר ממני: "אחד הדברים שמאוד עניין אותי לעשות הוא להעביר חלק מהשירים האלה לעולם שלי ולעשות להם אדפטציה לשפה הפרטית שלי ולבחון דרך השירים האלה את המוות".
השיר "בנות הים יפלרטטו איתי" הוא של מיסיסיפי ג'ון הרט ויש בו שובבות אדירה שכאילו לא מתאימה למצב הרוח של המילים. אבל זה רק בכאילו.
את האלבום "העברה: אופקים – מוות" אפשר להוריד חינם וחוקית בשרת העיוור (ויש גם ביקורת עליו בשרת)

11. שלומי שבן – בעיות אישיות
שלומי שבן הוציא לאחרונה את אלבומו השני, "עיר" (לרכישה במוזיקנטו) – שבע שנים אחרי אלבום הבכורה שלו. זהו אלבום מורכב ומעניין שמפגין יוצר מקורי ומיוחד. אלבום שכולו תל אביב ויותר ממנה ואני תוהה אם מי שאינו תל אביבי בנשמתו ×™×”× ×” ממנו כמוני. אני מאמין שכן.
קטונתי מלכתוב עליו כרגע, אז אפנה אתכם לביקורת המצוינת שכתב עליו שגיאB בווינט.
השיר "בעיות אישיות" הוא לחן של שבן לטקסט של דוד אבידן ואין לי מילים לומר על היופי שלו. רק אחתום בשורות הסוגרות את השיר:

ומי שיש לו עדין מה להסתיר

בל יראה בשמש.

ומי שאוהב בל יעלה לעיר.

12. הבילויים – תנשב הרוח
הבטחתי לכם שהבילויים יבואו לבקר שוב באוסף ×”×–×” והפעם עם השיר ×”×›×™ חזק, בעיני, באלבום ×”×–×”. שיר שמדבר באופן ברור כל כך על הכיבוש, על חשבון הנפש ש(אולי) יבוא בעקבותיו בעוד אי אלו שנים. שיר שבטח לא בכדי הפתיחה שלו נשמעת כמו "שלווה" של "הלהקה"…
שיר שמילותיו פשוטות ואומרות הרבה כל כך במעט כל כך. שיר שמושר בקול עדין ורך במין דיסוננס לתכנים.
שיר שחייבים להקשיב לו.

13. ברי סחרוף – עמוק בקצפת
לפעמים, בטח בסוף של רצף רגשות כמו ×–×” שעבר כאן עכשיו באוזניים ובעיניים דרך השירים האלו – אתה מרגיש צורך להתנתק. ללכת למקום אחר, רחוק מכאן. קצת שקט.
לעלות על מטוס סילון שחוצה את האוקיינוס (וחוצה לך את הלב).

מתוך "סימנים של חולשה" – שקיבל מעמד של האלבום ×”×›×™ טוב של ברי סחרוף, ואולי בצדק (לרכישה במוזיקנטו).

זהו להפעם. מקווה שתהנו.
אני צריך לנוח קצת מזה…

1. אפילו מעפנות כמו שלי [↩]