לטאת האמבט: פרידה אחרונה מחברה אהובה

הפוסט הזה מוקדש באהבה לחברה יקרה. חברה שהייתה איתי באש ובמים, בקור ובחום, ברעב ובצמא. חברה שהייתה אשת סוד, ששמעה איתי מוזיקה בשלל צלילים. חברה שעשתה איתי דרך ארוכה. והיום לנגד עיני, היא עלתה במרכבת אש השמיימה.

The side of the car

כך היא נראתה לאחר הארוע

 

כן ידידיי – אני מדבר על המכונית שלי. פיאט מריאה מודל 98. המכונית הראשונה שנהגתי עליה אחרי שהוצאתי רשיון. המכונית שלקחה אותי בדרכים רבות, רבות מספור. המכונית שאיתה פיתחתי יחסיה אהבה-שנאה מורכבים. המכונית הזו איננה עוד.

ומקרה שהיה כך ×”×™×”…

היום בצהריים נסעתי לפגישה ברמת גן. הנסיעה עברה בנעימים כשהדיסק החדש של שלומי שבן, "עיר", נשפך דרך האייפוד אל הרמקולים ברכב. כהרגלי, הגעתי ליעד מוקדם מהנחוץ אז חניתי במקום מוצל ונעים ונשארתי ברכב עם המנוע דולק לטובת המזגן וקראתי ספר. דקות מעטות מאוחר יותר חשתי בריח של גומי שרוף קל המדגדג את אפי. עיני המהירות נשלחו בזריזות אל לוח המחוונים מחשש שיש בעיה עם הרדיאטור שעשה בעיות לאחרונה אולם מד הטמפרטורה נראה במצב תקין.

מצד שני, העשן הלבן1 שיצא מהמנוע לא בישר טובות.

אז דוממתי מנוע ויצאתי מהרכב וחשבתי לתומי שמדובר בקיטור מהרדיאטור, ארוע שהתרחש לפני כמה ימים. לרגע חשבתי לפתוח את מכסה המנוע אך ההתלבטות נקטעה באיבה כאשר העשן התפשט ויצא מכל צדי מכסה המנוע. בהצצה חטופה היה נדמה לי שאני רואה להבות דרך החריצים של מכסה המנוע. וכמובן שהריח השרוף שמילא את האוויר הוסיף למערכת הרמזים שאמרה לי בפשטות שהמנוע של האוטו עולה באש לכל הרוחות!

טוב. מה עושים עכשיו? בתא המטען יש כמה בקבוקי מים שאפשר לשפוך על המנוע. אבל בינינו, מה זה יעזור?
ובנוסף לכל הם ריקים כולם.
אז התקשרתי חיש מהר למכבי אש (איך זכרתי שהמספר הוא 102? לא ברור) וסיפרתי להם איפה אני. בינתיים העשן כל כך התרבה והסמיך ונהיה אפור וקצת שחור והוא עלה גבוה גבוה וחדר לחלונות של הבית הסמוך. אנשים הציצו מהחלונות ושאלו אם אני צריך משהו, חלקם ירדו והביאו דליי מים ששפכנו על המנוע במטרה להרגיע קצת את האש. ובינתיים התקשרו אליי מכיבוי האש כדי לברר האם אני ברחוב קריניצי או שמא בקריית קריניצי ואני רציתי לצרוח להם שיפסיקו לשאול שאלות ומצדי שישלחו ניידת כיבוי גם לרחוב וגם לקריית לפני שהאוטו מתפוצץ. אבל אני לא הטיפוס הזה.

כמה דקות אחר כך שמעתי את הסירנות וניידת כיבוי הגיעה ואנשיה אצו רצו לכבות את האש. עם צינור גדול הם התיזו כמויות מים גדולות על ולתוך המנוע, הצליחו איכשהו לפתוח את המכסה ולמלא את המנוע במים. יחד איתם הגיעה ניידת משטרה שחסמה את הכביש. ממש הרגשתי חשוב!

וזהו – הכל נרגע. המצב חוזל"ש ומכבי האש והשוטרים הלכו להם ונותרתי אני וההמתנה לגרר.

The Hood
מכסה המנוע עם הכוויה

ובזמן שחיכיתי (יותר מדי זמן), הסתכלתי במכונית המסכנה שלי וחשבתי על כל מה שעברנו יחד. היה לי עצוב עליה. בסך הכל אוטו יפה ובאמת שעברנו הרבה מאוד יחד. וככל שהסתכלתי על המכונית והרחתי את הריח המעושן שנותר באוויר הרגשתי שהנה אני נכנס לתהליך הפרידה מהמכונית. מכונית שהכרתי בה כל סנטימטר, כל כפתור פלסטיק, כל קימור ריפוד, כל צליל מנועי.

[audio:http://www.bathlizard.com/music/hadudaim.mp3]
הדודאים – שיירת הרוכבים

אני מנחש שלא מעט מילים נכתבו על הקשר בין אדם והסוס שלו. זו בטח היתה תמה לא קטנה בתרבות האמריקאית של המערב הפרוע, טקסס ומה לא. בכל זאת, כל כך הרבה זמן בדרכים הקשות והמסוכנות, לבד לבד, זה רק אתה, הכוכבים והסוס. לא תהפכו לחברים הכי טובים?

The burned motor
ראיתם פעם מנוע שהותך?

כשהגרר סוף סוף ×”×’×™×¢ הוא נתקל בבעיה קלה – האש ריתכה חלקים ×–×” לזה ולא ×”×™×” אפשר לשחרר את הרכב מהילוך Parking, מה שאומר שהיה קצת קשה להעלות אותו לגרר מהסוג שלו (×›×–×” שלא באמת גורר את הרכב אלא לוקח את הרכב על גבו) כך שנאלצתי לחכות לגרר שבאמת גורר, מה שהוביל להמתנה ממושכת מאוד על ספסל. באמת מזל שהבאתי ספר. ומזל שיש אנשים נחמדים שלמרת שבגללי הבית שלהם התמלא עשן הציעו לי כיבוד קל. ×–×” באמת המקום לפנות אל דיירי קריניצי 107 ברמת גן ולהתנצל על עישון ביתם מחד ולהודות על היחס הנעים והעזרה מאידך.

The last picture

וכך, היא נעלמה מחיי

ולסיום – שיר אחרון על איש ועל סוס:
[audio:http://www.bathlizard.com/music/America – A Horse With No Name.mp3]
America – A horse with no name

  1. אל תשכחו שלא מדובר בקונקלאבה []

8 תגובות בנושא “לטאת האמבט: פרידה אחרונה מחברה אהובה

  1. וואו איזה סיפור! מזל שלא קרה באמצע נסיעה…

  2. אוי. עצוב. מצד שני, לפחות אתה בריא ושלם. וגם זה משהו (הרבה מאוד משהו).

  3. 🙁 איך אהבתי אותה….

    למרות כל הדברים שהיא עשתה:
    1. להדליק מזגן בעוצמה מלאה למרות שאף אחד לא נגע במזגן.
    2. לשחק עם הווליום באוטו, עד שהיית נותן מכה להגה וזה היה מסתדר (לרוב).
    3. נכבית באמצע נסיון חנייה.

    למרות הכל היא לקחה גם אותי ממקום למקום אז תודה לך פיאט יקרה
    שירתת גם אותי נאמנה
    may you rest in peace

  4. אפרת, איך את יכולה להזכיר את סיפור הרברט סמואל המפורסם – את אפילו לא היית קיימת אז…

    וגיבורי הסיפור – אחד הפסיק לנהוג (זמנית), אחד עזב את הארץ (זמנית), אחד הפסיק לכתוב (זמנית מאוד, ×›×™ עכשיו שהוא רואה את כל התגובות הוא מקנא נורא), ואחת שווקה את ×—×™×™×” (וזה מאוד לא זמני…)

    ערן – משתתפים בצערך.

  5. וואוו, לא נעים…
    פרט קטן אחד שסיקרן אותי בסיפור ולא יוּשב: לפגישה – הספקת? 😉

  6. יובל, האמת היא שזה די משעשע: בזמן שאני מסתכל על הכבאים מצילים את המצב שלחתי סמס לזו שאיתה הייתי אמור להפגש. כאמור, כל הארוע קרה ברחוב שבו המשרד שלה. הסמס היה מאוד פשוט: "אני ממש פה. האוטו שלי נשרף".
    בתגובה קיבלתי הודעה: "אה… ×–×” האוטו שלך?"
    מסתבר שכמה דקות קודם לכן – לפני שהמשטרה חסמה את הכביש – היא עברה שם עם הרכב שלה, מן הסתם בדרך לפגישה איתי, וראתה את העשן המיתמר…

    כמובן שבסופו של דבר לא נפגשנו

  7. מה שמכונית עושה לאנשים? אני חושבת שזה הפוסט שקיבל הכי הרבה תגובות
    והיא בכלל היתה המכונית שלי!!!!!
    ואם אכתוב פעם פוסטים אספר לכולם רק דברים טובים עליה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.