לטאה מוזיקלית: דויד פרץ בתאטרון תמונע

ביום חמישי האחרון, ה-28 ליוני 2007, חוויתי קסם כמו שלא חוויתי מזה זמן רב. בתאטרון תמונע נערכה הופעה חגיגית להשקת אלבומו החדש והמצופה כל כך של דויד פרץ – "הייקו בלוז".
אבל לפני ההופעה, קצת על דויד פרץ והייקו בלוז. זה מתבקש, כנראה, שכן כל החברים שלי שפניתי אליהם לפני ההופעה והצעתי להם להצטרף שאלו אותי "מי?".

דויד פרץ עוסק במוזיקה כבר הרבה זמן. את שמו שמעתי לראשונה בכל מיני פורומים שעסקו במוזיקה והגעתי ל"יוצר הש, הבלוג שלו באתר רשימות. שם הוא כותב ברגישות רבה, בשפה ייחודית ועם הרבה תובנה על מוזיקה, על סאונד ועוד. אבל יותר מאוחר גיליתי שמדובר במוזיקאי שמוביל את סצנת המוזיקה הישראלית המתפתחת בבאר שבע (למי שלא מאמין לי, שיקרא ב"הארץ"). הוא היה חבר ויוצר מרכזי בלהקת "בלובנד" ואחרי התפרקות הלהקה החל לעבוד על השירים שלימים יהפכו ל"הייקו בלוז".

בשלב הזה של הקריאה אני ממליץ ללחוץ כאן ובמקביל לקריאה למלא את האוזניים בצלילי הייקו בלוזז.

והנה הגענו להייקו בלוז. אחרי הרבה שנות עבודה ואחרי הרבה פעמים שהדיסק היה אמור לצאת אבל לא – קמו שני אנשים שאני מוקיר, גיא חג'ג' ובנימין אסתרליס, והקימו את הלייבל "היס רקורדס" ואחרי תלאות נוספות – הדיסק יצא סוף סוף לאור.

וכאמור, ביום חמישי נערכה הופעת ההשקה החגיגית בתאטרון תמונע. ואיזו חגיגה זו הייתה.
כשצעדתי לכיוון הכניסה לתמונע ראיתי את דויד מתראיין מול איזו מצלמה וחשבתי שזה לא רגיל לראות את האמן עומד בכניסה לאולם כמו כולם. ואחר כך, בכניסה עצמה, פגשתי בגיא שעסק במכירת הדיסקים לפני ואחרי ההופעה. והיה בזה משהו כיף. לבוא למקום כזה ולפגוש פנים מוכרות. והפנים האלו הן הפנים שמאחורי המוזיקה. אין ספק שזה מקרב בינך לבין היוצרים. אגב, ההחלטה של אנשי היס לתעד את עבודתם בבלוג המצויין שלהם עושה חלק גדול מהקרבה הזו.

אבל בינינו, באנו לדבר על ההופעה, לא?

בשעה אחת עשרה כמעט עולה דויד פרץ על הבמה, עם להקתו. הוא איש גדול, עטוי חליפה שחורה שרק מעצימה אותו. לרגע אני מדמיין אותו כזקן שחור ורחב מימדים, עם שפם נוקשה ושיער מקורזל המאפיר מתחת למגבעת חומה. אבל הוא ישראלי, מבאר שבע. הוא אולי נראה כמו מוכר אבטיחים בשוק הבדואי, אבל אל תתנו לסטריאוטיפ זול לבלבל אתכם. מדובר באחד המוזיקאים הכי יפים ומרגשים ורגישים שפועלים על במותינו.
הקהל מקבל את דויד בתשואות מפנקות ורמות – ועוד לא נוגן תו אחד. תחשבו על זה ותבינו כמה זמן ציפו לדיסק הזה, שיראה את אור השמש. והנה התינוק הגיע.
דויד והלהקה מתיישבים במקומותיהם. זה מופע ישיבה עד הסוף, ובצדק – בלוז לא הולך כל כך טוב עם עמידה. הוא לוקח את הגיטרה הכסופה והקצת משונה שלו והמוזיקה מתחילה לזרום מתוך הגוף הגדול שנועד כנראה להכיל את הלב הרחב שפועם בקרבו.

david peretz

הוא מתחיל עם השיר "היום זה עכשיו". דווקא השיר שחותם את "הייקו בלוז". וכמה זה סמלי שהוא שר "היום זה עכשיו, ועכשיו זה כל מה שרצית להיות". קולו מתעתע בי. ספק רך ספק מחוספס. אצבעותיו פורטות על הגיטרה והלהקה שמצטרפת לאטה עד הרגע שבו פורצת המוזיקה ומתגברת ומתגברת ותאמינו לי שצריך לראות את הפנים המאושרות שלו באותו רגע ולהתרגש איתו יחד. בשביל זה יש הופעות.

האנשים האלו מנגנים איתו כבר הרבה זמן יחד. שומעים ורואים כמה שזה יושב להם מהודק וכמה שהם נהנים. ובמיוחד כיף להסתכל על פרץ שר ומנגן. מדי פעם אני רואה את העיניים שלו משוטטות בקהל ולרגע נראה לי שמבטינו נלכדים והוא מחייך.

בין לבין עולים לבמה אורחים שבאו לחגוג ואזכיר את מי שאני זוכר. בועז כהן שמכיר מי שמקשיב ל-88FM ועלה לנגן על פסנתר מדי פעם, איתי בלטר, שרון מולדאבי שהגיש את "ניסיתי ונכשלתי" בצורה קצבית וטובה, יוסי בבליקי ששר את "מקום בתוכי", נועה בביוף בעלת הקול השמיימי…

"…לקחת את הגיטרה שלך ולעמוד על במה ולהופיע לפני המון אנשים זה הכל טוב ויפה, אבל זה גורם לתחושה שכאילו אתה גדול מהחיים ואני לא מחפש להיות גדול מהחיים. אני רוצה להיות בדיוק בגובה החיים… בגובה העיניים של האנשים. לעמוד ולשיר את השיר" – דויד פרץ

הציטוט הזה אומר בדיוק את מה שהיה בהופעה. תחושה גדולה של ביחד. משפחה קטנה גדולה. חבורה כזו.
אני לא אמשיך לספר על כל שיר ושיר שהיו בהופעה כי לדעתי אין צורך. מה גם שאני לא זוכר את סדר השירים. בשבילי ההופעה הזו הייתה רצף אחד ארוך וקסום מהרגע שבו היא התחילה עד לרגע הסיום שהגיע בדיוק בזמן. לא מוקדם מדי, לא מאוחר מדי. ועם המון טעם של עוד. מזל שבטרם ההופעה הדיסקים כבר היו מוכנים וקיבלתי את העותק שלי שמתנגן מאז בריפיט כמעט אינסופי במערכת שלי.

המוזיקה שלו מאוד מיוחדת. התיאור של "מוזיקה יפנית פוגשת בבאר שבע בלוז אמריקאי של שנות השלושים" הוא לא שלי – אבל הוא מדויק מאוד. בעיבוד עשיר גם כשאין כמעט כלי נגינה, בלחנים שנוגעים במיתרי הנשמה, במילים רגישות ומלאות דיוק – דויד פרץ הוא משורר ומלחין ומבצע בחסד והייקו בלוז זו הופעה שבאמת כדאי לכם לחוות.

ובינתיים אל תשכחו שהדיסק יצא ממש עכשיו וניתן לרכישה. אני ממליץ להשקיע קצת יותר ולרכוש את המהדורה המיוחדת שכוללת גם DVD שמכיל מספר ראיונות וקליפים מאוד מעניינים כמו גם את הדיסק עצמו באיכות 24bit וגם חוברת ובה מספר פרץ על תהליך היצירה של הייקו בלוז. ולמי שעוד לא שמע את הייקו בלוז – אני לא יודע למה אתם מחכים – לחצו כאן ותוכלו להאזין לאלבום במלואו.

עדכון: בעמוד הזה ביוטיוב תוכלו למצוא קטעי וידאו שצולמו בהופעה.

5 תגובות בנושא “לטאה מוזיקלית: דויד פרץ בתאטרון תמונע

  1. פינגבאק: Making Hiss :: The Hiss Records blog » הופעה אחת, הרבה אנשים

  2. לא נעים לי להיות קטנוני, אבל:
    1. גם אני הייתי שם – ובכלל לא שיערתי שתהיה, אחרת הייתי קובע להיפגש :]
    2. גם אני כותב מיני-ביקורת על ההופעה, אבל נראה לי ששלך הרבה יותר מוצלחת. שיט.

    אניווי, נהניתי מכל רגע. פשוט הופעה נהדרת.

  3. מאיה – צודקת, סליחה 🙂

    ניימן – לעזאזל השמיני! עד מתי נמשיך לפספס זה את זה בארועים מסוג זה? די נמאס. מעכשיו אתה ואני מעבירים בינינו מייל שבועי של "מה אני הולך לעשות השבוע ואיפה יש סיכוי שניפגש"
    אה כן, ולעולם אל תפסול במומך לפני שכתבת את ביקורתך (חי אלוהים, חריזה מטופשת של שבע וחצי בבוקר זה כיף)

  4. פינגבאק: הופעה אחת, הרבה אנשים | Hiss Records

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.