שירים לשבת: טיפות קטנות – סערות גדולות

טוב האמת היא שהקטגוריה "פרוזה" לא ×”×›×™ קולעת כאן – אבל ×–×” יותר טוב מכלום.
ראשית, אני רוצה להודות לכל מי שתרם משפטים לבקשתי – אני מבטיח שהדברים יתבהרו בהמשך. מי שעוד רוצה מוזמן לתרום משפט.

שנית, בעוד אני יושב בחדרי, מקשיב לאלבום החדש של ×’'ואנה ניוסום, מתגעגע ומסתכל על מזג האוויר המאני-דפרסיבי, ×¢×™× ×™ נוחתות על הבלגן שנקרא שולחן העבודה שלי ובפרץ היפומאני כמעט אני מתחיל לסדר הכל הכל. בין השאר אני תולה דברים על לוח השעם שליד הדלת ושם אני מוצא נייר שנתלש מדפדפת לפני למעלה משנתיים ואליו העתקתי שירים קטנים (אם מותר לקרוא להם כך – אני לעולם לא מרגיש לא נוח לקרוא למה שאני כותב "שירה") שנכתבו בחרוזים. ×›×›×” ×–×”, לפיקאסו הייתה תקופה כחולה, לי הייתה תקופת חרוזים.

מה שעוד מעניין לגבי השירים האלו ×–×” שכתבתי את חלקם לא על נייר אלא על דברים מזדמנים כמו עטיפה של מסטיק, עלה שנשר מעץ וכדומה. כשתקראו את שיר מספר 6 תחשבו על ×–×” שהוא נכתב על חתיכת אבן שדומה למצבה…
אני זוכר שבאותו זמן חשבתי לפזר הרבה שירים כאלו בצורה "טבעית" (על עלים, אבנים וכדומה) באוניברסיטה – ולתת להם לעשות את דרכם לאנשים אחרים. קצת מזכיר את "שורה בציבור"

הדף היה תלוי על לוח השעם כך שהדלת הסתירה אותו רוב הזמן ואני די שכחתי מקיומו עד שאפרת מצאה אותו ואני מצאתי אותה תקועה מאחורי הדלת בריכוז. אחר כך היא אמרה שאני מפגר שלא עשיתי כלום עם החרוזים האלו.
ומכיוון שיש משהו באווירה הכללית בחדר כרגע שמתלבש נפלא על החרוזים האלו בעיניי (צלילי נבל, גשם בחלון, שמיים אפורים, מבער מפיץ ריחות והרבה ציפייה שהיא תגיע) החלטתי לעשות עם זה משהו ולהפסיק להיות מפגר (נו מה לעשות, אמרתי כבר שאם יש משהו שאני לא בטוח בו בכתיבה שלי, זה כל מה שעלול להיות מוגדר בטעות "שירה").

(אפשר ללחוץ על התמונה כדי לראותה בגדול)

אז הרי הם לפניכם, כמה שירים קטנים בחרוזים – שנכתבו לפני שנתיים וחצי בערך. לא נתתי להם שמות בזמנו, ולא אעשה זאת עכשיו.

תגובותיכם יתקבלו באהבה.

שיר מספר 1 – 22/4/04
עצים חוטבת, לבבות גונבת
את תהיי לי אבן שואבת
לדמי נרעבת, על בשרי עוגבת
אולי תהיי לי לאבן שאוהבת?

שיר מספר 2 – 21/4/04
הזעה שלך נוטפת
את סחרחרה, מעופפת
טיפות קטנות, מלוחות
מעינייך הבוכות
מתערבבות עם זיעתך
מרעידות את כל כולך
וכולך ספוגה, לחה
הפסדת בעוד מערכה

שיר מספר 3 – 21/4/04
קחי אותי, משי אותי ממצולות הנשייה.
קחי אותי, שמרי עלי הרחק מן הציה.
כלום אני רק כוס קטנה, אחכה לך כל ימייך.
השקי אותי, הרווי אותי בשלג מימי חייך.

שיר מספר 4 – 20/4/04
קחו המספריים! הביאו המסרק!
את שיערי כאן לפניכם מעלי אני פורק!
צור מחצבי נפשי כאן! אתכם לעורר!
הסכיתו! קראו! סיפור צריך להסתפר.

שיר מספר 5 – 18/4/04
קחי אותי אני מחכה לך
משהו עמוק בתוכי מצפה לך כל כך
כמו דלי פלסטיק שעמד שם כל ימייך
מחכה שתמלאי אותי במימי חייך

שיר מספר 6 – 18/4/04
פחד מר. מול איש שנגמר.
כבר מזמן לא מוקדם. לא מאוחר.
כבר לא יהיה מחר.
אני לבד נשאר.

שיר מספר 7 – 21/04/04
היית לי מי הים
על שפתך סירה גולשת
היית לי מגדלור
על שרטון סירתי קורסת
היית לי התהום

שיר מספר 8 – 20/4/04
אלף שעות ים ביני לבינך
אני חושב עלייך ולבי מחייך
אלף שעות ים ביני לבינך
בחלום בלילה אלייך הולך

זהו. שמונה שירים קטנים.

האמת? ×–×” עשה לי חשק לפרסם כאן "שירים" אחרים שכתבתי (שחלקם התפרסמו גם בבמה חדשה). אבל אולי זו שאלה של ביקוש…

(אפשר ללחוץ על התמונה כדי לראותה בגדול)

9 תגובות בנושא “שירים לשבת: טיפות קטנות – סערות גדולות

  1. שמונה שירים נהדרים.
    גם לי הייתה תקופה שהייתי כותב על חפצים מזדמנים.
    שנה שעברה היו עשרות עלים שנשאו שיר קצרצר אחד שאהבתי במיוחד וכתבתי בכל מקום.

    מעניין שהרבה אנשים משתעשעים ברעיון הזה. אם כולם היו ממשים אותו, בטח היה כיף יותר לשוטט ברחוב.

  2. אממ… שאלה טובה. ×–×” אולי נובע מכך ששירה עבורי ×–×” מין אזור עלום שאני לא כל כך מבין. מעולם לא הצלחתי להתחבר ממש לשירה כתובה, הרבה פעמים אני קורא שיר ולא מבין "למה התכוון המשורר" ואולי בגלל ×–×” תפסתי את ×–×” כתחום שממני והלאה ומכאן הקושי שלי להתיימר לכתוב שירה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.