עוד שירים – חלק ב'

שלושה שירים נוספים משנים עברו.
אחד לסבא יקר
שני אובדני שזעזע אותי לקרוא מחדש (מי לעזאזל כתב את זה?)
ושלישי שמוכיח שגם היה לי מקום לאופטימיות.

הוא
2003
(לסבא בובי ז"ל)

הוא – שפעם ×”×™×” מתגנדר ולו רק בשביל הצרכניה.
הוא – שפעם ידע את כל מה שהיה.
הוא – שזיהה פרצופים וציפה לבואם.
הוא יושב כאן מולי אך הוא כבר נעלם.

הוא – שתמיד הצטחק וחייך ועלז.
הוא – שלא חדל לאהוב את אשתו עוד מאז.
הוא – שאומר שאני הנכד מספר אחד.
הוא חסר את הכוח להושיט אלי יד.

תשוש נפש – כך קוראים לו אצלם
כאילו ברור שפשוט התעייף לאחר שחצה עולם
והוא תכף נרדם
ומחר, זה יהיה כה פשוט
הוא יזכור דברים שקרו לאחר הילדות.

הוא שואל אותי למה אני לא בא לבקר.
ואני רוצה לומר לו: "היי סבא! תתעורר
בוא ואביא לך קוביית שוקולד, עוד לא מאוחר"
אבל הוא עוד יושב שם, מוחו מחורר.

המיטה שלי
מתישהו בתחילת המילניום

הצעתי לעצמי מיטה
מיטה משלי
רכה וחמה
בה אוכל סוף כל סוף
לישון שנת-ישרים
בינות הרגבים

בניתי אותה לבדי
במו ידי הלאות
עם פטיש ומסמר
עם מכוש ומעדר

ובמיטתי החמה
במיטתי החומה
לישון בשקט אוכל
במנוחת-עדן מכורבל

ושמתי מזרון של קטיפה אדומה
ומכסה התקנתי שתהיה לי חופה

ועכשיו הגיע הזמן לישון
אז התעטפתי בתכריכי הסדין
וכדי שאוכל להירדם, לידי יש סכין
וכל שנותר הוא לעצמי לאחל
חלומוות נעים
ושהנצח יבוא לשכון עם הליל

רסיסים
לא זוכר מתי – אוהד אולי אתה זוכר?
הערה: השיר במקור הכיל בית נוסף אבל אין לי את המקור יותר. לאחר מכן הוא הולחן על ידי אוהד צמיר הנפלא ואם הוא ירשה לי אני אשים פה את הסקיצה היחידה שהוקלטה לעניין הזה. כמו כן אוהד היה שותף לעיבוד הטקסט.

מתי תבין? זה לא הכל נורא
מתי תוציא כבר ראש מהמאורה
תרים מבט, השמיים כחולים
והקולות הם ציוץ ציפורים

רסיסים של הגיון על הרצפה מפוזרים
אולי תרד על הברכיים ותאסוף את השברים
תשתחרר מהרצון מהעולם להיפטר
ותראה שיש מקום בחוץ
עולם כל כך אחר
עולם כה מעורר
עולם יפה יותר
אז רק אל תוותר

אתה עומד, מראה למולך
מתי תסיר כבר את המסכה?
בעיניים של עצמך תעז להסתכל
את העתיד שלך אתה רק מקלקל

רסיסים של עיוורון את האמת שלך חוסמים
אולי תפסיק להסתתר ותסתכל לה בפנים
בנה את העולם שלך כמו שרק אתה מכיר
ותראה שיש עתיד והוא צבוע בבהיר
עתיד כל כך מזהיר
תראה אור יום מאיר
אתה עוד כה צעיר

אחרי שהעתקתי לפה את השירים ניסיתי לחשוב למה בעצם אני עושה את זה. חלקם פורסמו בבמה חדשה אז למה שוב? והאם זה מתאים ללטאה? וזה הביא אותי לחשוב בכלל מה זה אומר מתאים ללטאה? מהי הלטאה היום? בחודשים שעברו מאז שקם האתר (מדובר על כארבעה חודשים) הלטאה עברה שינויי זהות לא קטנים. קראתי את חנית שמדברת על הבלוג כעל כרטיס ביקור, כעל אמצעי ליצירת קשר.
אני צריך לחשוב על זה. אבל אני אעשה את זה אחרי שאני אקרא את התזה שפתוחה כבר עשרים דקות על השולחן שלי ומחכה להתייחסות. זה גם ככה פילוסופי מדי בשבילי עכשיו.

מה דעתכם?

3 תגובות בנושא “עוד שירים – חלק ב'

  1. השיר הראשון גרם לי לבכות. ואז חשבתי — לכל אחד יש סבא ×›×–×”. ואז חשבתי – כמה נורא שלכולנו יש סבא ×›×–×”. ועכשיו אני חושבת — כמה נורא שיום אחד אנחנו × ×”×™×” סבא ×›×–×”.

  2. אסור לצנזר את הלטאה! השירים האלו זה הקולטורה שלי! פתאום אם יש לי קצת זמן ובא לי לקרוא משהו, אז שיהיה מה שיהיה. וכמה שיותר מגוון יותר טוב. הרי אני לא אכנס לבמה חדשה, זה קשה. אתה שולח לי הודעות למייל וזה מהיר ויפה ובלי פרסומות. אז תפסיק עם השגעונות האלו שלך ואל תצנזר את הלטאה. תודה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.