לטאה מוזיקלית: לכל אחד מגיע סיפור לפני השינה – נועם רותם בהופעה

החלל בלבונטין 7 הוא לא מי יודע מה גדול, יחסית למועדוני הופעות אחרים בסביבה. יותר מהכל הוא משדר אינטימיות. המרתף הקטן, הבר הצמוד והבמה שהיא כל כך נמוכה שבדרך כלל אתה פשוט עומד ורואה את הלבן בעיניים של הזמר.

וכך בדיוק ×”×™×” אתמול בהופעה של נועם רותם. המרתף ×”×™×” מפוצץ באנשים. בחיים שלי לא ראיתי את לבונטין מלא עד אפס מקום עד אתמול. וכולם באו לראות את רותם שעלה כמעט בזמן מלווה באדם שפלן על גיטרה בס, אקוסטית ומצילה ואסף תלמודי על פסנתר, מפוחית, בס ומכות-על-חשמלית (×–×” יתבהר…)

רותם עולה לבמה, לבוש חולצה מכופתרת שחורה שמתחתיה מציצה חולצה אדומה והסידור הזה נדמה לי מאוחר יותר כסמל ללב שלו שמציץ החוצה מבעד לשחור. מבלי לדבר יותר מדי הוא מתחיל לנגן את "עולה ויורד", השיר שפותח את האלבום האחרון שלו "עזרה בדרך". העמידה שלו יציבה מאוד. רגל אחד מכתיבה את הקצב והגוף זקוף באופן מרשים. אני תוהה אם הוא מתאים את צבע החולצה לצבע הגיטרה.

הוא שר "אם יש לך את הכל, אפשר רק לאבד" – המשפט שיותר מהכל אני חושב שמסמל את האלבום ×”×–×”. החשש מההיפוך הגורלי המפתיע ×”×–×” שבעקבותיו אתה עלול לאבד הכל ממש. ואין מה לעשות עם ×–×”.

צליל המפוחית מפתיע אותי בשיר הזה, לא ציפיתי לו. אך מלבד העובדה שהוא צורם מדי בחלל הסאונד שסביבי, הוא משתלב נהדר בשיר הזה שאפשר לדמות אותו כשיר מסע קטן (ומה טוב ממפוחית לשירי מסע?)

אחרי שמסתיים השיר רותם מחייך לעבר מחיאות הכפיים ומכריז "השיר הבא הוא שיר עם מסר אופטימי, הוא נקרא 'בשורות רעות'" וכולם מחייכים בינם לבין עצמם. הוא מבצע את "בשורות רעות" והמילים הישירות כל כך, אמיתיות כל כך ממלאות את החלל עם הקול הבטוח הזה שלו. יש לו קול מיוחד מאוד, לנועם רותם. עמוק כמעט אך לא, רך אך בטוח נורא. והוא בוקע מהרמקולים של לבונטין וזורם בין כל האנשים ומחבר אותם זה אל זה ובמיוחד אליו.

אני עושה הפסקה רגע מכתיבה על ההופעה ושם פה את הקליפ ל"בשורות רעות". בהחלט אחד הקליפים המקסימים שיצא לי לראות לאחרונה. שימו לב איך השיר הזה הוא כמו מצלמה שמספרת סיפור קטן שיש לו התחלה אבל אין לו סוף. תסתכלו על סיום השיר אחרי שרותם אומר את המילים האחרונות. התבוננו בהבעת פניו. "זה רק בשורות רעות". אין דרמה. יש רק רגע בחיים.

אחרי השיר "בשורות רעות" מתחילות הלמות תופים ועל הרקע שלהן מספר רותם את סיפורו של דמוקלס, משרת אשר קינא למלכו עד אשר מלכו הציע לו לשבת על כס המלכות ליום אחד. דמוקלס עשה זאת ונהנה מהשררה, אולם כשהתבונן למעלה ראה חרב תלויה על חוט השערה מעל לראשו. זה נועד לתאר מצב של הכל או כלום, אומר רותם ומתחיל לשיר את "חרב דמוקלס", במקור של לו ריד, שהוא תרגם לאלבום (ואגב, אני אוהב יותר את העיבוד שלו מאשר את המקור). הבטחתי לכם הבהרה לגבי עניין המכות-על-חשמלית של אסף תלמודי. ובכן, אסף תלמודי ניגן רוב ההופעה על הפסנתר וכך גם בשיר הזה. אולם לפתע שמתי לב שבתוך פסנתר הכנף שלו מונחת לה גיטרה חשמלית. במהלך השיר, כאשר רותם ומלוויו החלו לקחת את המוזיקה הרבה יותר חזק תלמודי פשוט היכה כמטורף על הגיטרה ונתן אפקט רעש מהמם (אין מה לעשות, היה צריך להיות שם כדי לראות על מה אני מדבר). הביצוע בהופעה היה הרבה יותר חזק מזה של האלבום (וזה לא פשוט) ושלושת הנגנים הפגינו בו תיאום ויכולת מדהימים. אך גם בתוך ההתפרקות ההיא היה נראה לי שהכל בשליטה, שזו התפרקות מתוכננת לגמרי ומתוזמרת. ובאמת היא הסתיימה לפתע ברגע מדויק ורותם נתן סיום שקט.

"חרב דמוקלס", ריצ'ארד וסטאל, 1812 – מתוך וויקיפדיה

מי שכבר מכיר את האלבום בטח שם לב שעד ×›×” סדר השירים תואם את ×–×” של האלבום והאמת היא שזה קצת ביאס אותי. אני לא אוהב ללכת להופעות כדי לשמוע רפליקה של האלבום, אלא מצפה למשהו קצת אחר. אחר כך חשבתי על ×–×” מחדש והבנתי שיש הגיון מסוים בסדר השירים ×”×–×”. "עולה ויורד" מהווה מעין פתיחה לאלבום, הוא זורק אותך לאיזשהו מצב תחושתי ותודעתי ומהווה שער כניסה לעולם שמקיף האלבום ×”×–×”. אחר כך "בשורות רעות" נותן לך את האמת בפנים ואתה מבין על מה האלבום ×”×–×” מדבר (כמובן שאתה גם יודע את ×–×” ×›×™ קראת על ×–×” בעיתון…1 ). ומכאן האלבום הולך ומעבה את העולם רווי הצער, החששות, המוות והתקווה הגדולה מסביבך.

אך לא באנו לדבר על האלבום, אלא על ההופעה. והשיר הבא לשמחתי שבר את רצף השירים מהאלבום. רותם אומר שמילות השיר הבא נכתבו על ידי מישהו אחר. אסף תלמודי מתקן ואומר שגם הלחן. רותם מתחיל לפרוט על הגיטרה החשמלית שלו ואדם שפלן מלווה אותו באקוסטית. איזה שיר ×–×”? אני תוהה. ואז אני מחסיר פעימה כשרותם מתחיל לשיר… "אם נשרוד את המבול הפעם, כל חיוך ×™×”×™×” שונה, נגוע"…
הוא מבצע את "מבול" של רונה קינן באופן מקסים כל כך, שונה מהמקור אך נותן לו מלא כבוד. הביצוע יותר מינימליסטי, חסר את הפומפוזיות-משהו של קינן. בקונטקס של "עזרה בדרך" השיר הזה נטען במשמעות אחרת לגמרי. למי שמעוניין לשמוע על מה אני מדבר, יש כאן חלק מהביצוע שלו בפסטיבל פולקלה בפברואר האחרון.

את הסדר של שאר השירים אינני זוכר אך בינינו, ×–×” לא ממש משנה. הוא ביצע את כל שירי האלבום "עזרה בדרך". במיוחד ראוי לציין את "אין לזה סוף" שהוא בעיני השיר ×”×›×™ כואב באלבום. כשהוא עומד על הבמה, חשוף כל כך, ושר "עד שסרטן פגע גם באשתי, עשה אותי קטן" ואתה שומע את האנחה שהוא פולט בסוף המשפט… אתה לא יכול שלא לכאוב איתו. ×”×™×” לי נורא מוזר שבסוף השיר ×”×–×” היו מחיאות כפיים. נשמע לא קשור. רציתי שיהיה שקט. שקט משתתף ועוטף שרק אחר כך יישבר לצלילי מחיאות כפיים.
אחד הביצועים המרגשים ביותר של ההופעה היה לשיר שאני הכי אוהב עד כה, "קול פנימי". שיר אישי כל כך שבוצע באופן אישי כל כך. לרגע הרגשתי שאני והוא עומדים לבד.
צילמתי את ×–×” בוידאו של הסלולרי שלי אך האיכות יצאה מזעזעת – אז תרשו לעצמכם להתמכר עם הביצוע שלו לשיר מפולקלה.

בנוסף אליהם ביצע את "חום אנושי" בביצוע ×—×–×§ מאוד ולקראת סיום את "גיבור גיטרה" שלו (ממנו לקוחה כותרת הפוסט). הוא גם ביצע את "אסף אמדורסקי" של להקתו ההיא, קרח 9 – רק במקום "אסף אמדורסקי" שר "אריק ברמן". סתם, משעשע.

לסיכום, ההופעה אמש בלבונטין הייתה קצרה אך עמוסה. עמוסה ברגש, עמוסה בכאב, עמוסה בחיוך ובתקווה. נועם רותם הוא היום הגיבור החדש שלי. אדם שספג הרבה וידע להוציא מזה את המיטב וחשוב לא פחות – ידע איך לחלוק את ×–×” איתנו. כשהוא עומד על הבמה, נטול פוזה, שר את החיים שלו – הוא פשוט בן אדם. הוא נותן לעצמי שלו לצאת החוצה ולגעת באנשים שעומדים מולו. וזה הדבר ×”×›×™ יפה שיש ביצירה האמנותית בעיניי. הפעם היחידה שחוויתי את ×–×” השנה עד אתמול הייתה בהופעות של דויד פרץ.
עכשיו – תחשבו על ×–×” שבהופעה האחרונה של דויד פרץ בתאטרון תמונע (שאפשר וכדאי להוריד הקלטה שלה כאן) התארח נועם רותם… ותבינו אולי למה אלו הופעות שלא יישכחו ממני עוד זמן רב.

  1. למי שאין לו מושג על מה מדובר: האלבום הזה נכתב בעקבות מחלת הסרטן של אשתו של רותם, שהבריאה בינתיים, ובעקבות מקרים נוספים שהתרחשו בחייו []

תגובה אחת בנושא “לטאה מוזיקלית: לכל אחד מגיע סיפור לפני השינה – נועם רותם בהופעה

  1. אהבתי מאוד את הכתיבה שלך על ההופעה.
    ראיתי את נעם בפולקלה האחרון.
    ואין ספק שיש משהו ממש מיוחד בהופעה שלו ובמוזיקה שלו.
    נכתב כבר הכל על "עזרה בדרך" ועל כמה שזה אלבום כואב ומרגש.
    אך בהופעה כפי שכתבת זה אף יותר חזק.

    והביצוע ל"מבול" (שבפולקלה בוצע יחד עם רונה) הוא אחד הקאברים היפים, לאחד השירים האהובים עלי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.